שאלה היפותטית

[Natural5]

ואיך הרגשת עם זה, שלא התעקש?

היית רוצה שיגיב/ ידרוש שתגיעי בימים שלו לפחות מדי פעם כשהיו לך תכניות אחרות?

 

[מיצה נבים]

המצב שלי באמת מעולה, תודה.

היא גרושתו של בעלי אבל הכסף של שנינו עובר לחשבון הבנק שלה לטובת הילדים כל חודש.
היא גרושתו של בעלי אבל כשהתחתנתי איתו, קיבלתי גם אותה, בין אם ארצה או לא- היא חלק בלתי נפרד מחיינו כיוון שיש להם ילדים משותפים והילדים האלו, יהיו חלק מחיינו לעד.
הוא גרושתו של בעלי אבל אנחנו משתדלים לחיות בסימביוזה כלשהי, להתחשב בה והיא להתחשב בנו.
אז כן, היא גרושתינו.
בעלי אכן קסום, היה נשמע שיש שמץ של סרקזם בדברייך.
וכן, אין להם את כל הציוד שלהם פה, אין להם ספרים ומחברות פה (אבל יש שולחן וציוד כתיבה), אין להם פה את הבגדים שלהם (אבל יש להם בגדים תחתונים נקיים תמיד פה) ולא, אני לא הולכת להתנצל על זה אפילו לרגע אחד קטן.
מותר לה להגיד שהיא צריכה את החופש שלה, בעיניי זה לא לגיטימי להגיד את זה לילד בן 11 שרוצה להיות בבית שלו, בחדר שלו.

 

[מיצה נבים]

ברכה מאלוהים כנראה...

 

[מיצה נבים]

שאלה היפותטית

היפותטית כי אנחנו עוד לא שם, אבל סביר להניח שבדרך לשם לאור הגילאים של הגדולים.

הגדולים בני 12.5 ו-11.5, גרים אצל הגרושה.
אנחנו גרים בעיר סמוכה אבל מרחק נסיעה.
מה עושים כשיגיע היום בו לא יתחשק להם לבוא אלינו לסופ"ש כי הם רוצים להישאר בבית, איפה שהחברים שלהם, החדר שלהם וכן הלאה... (וכן, יש להם פה חדר, וכן, מקפיצים אותם למפגשים עם חברים בעיר שלהם וכל תלונות ה"רחמיי על הילדים שלו" יכולות להישאר מחוץ לדיון הזה)
סתם כי הם עוד שנייה הופכים להיות ממש מתבגרים ועצמאיים ולא בא להם לנדוד עם תיקים מבית לבית (ולפני שתקפצו, ניסינו שיהיו להם בגדים אצלנו, הם נשארו בארון עד שהיו קטנים עליהם).

אני צופה שגרושתינו לא רק שלא תרצה לשתף פעולה איתם, אלא תקים מהומות, כבר שמענו אותה אומרת לצעיר (שרצה להישאר יום אחד מתוך יומיים בבית כי תכננו לנסוע לטייל והוא רצה ללכת לאיזה מפגש גלידה) "אתה עושה את זה ברגע האחרון כדי לעשות לי דווקא" או משפטים כמו "אני גם צריכה את החופש שלי".

אני מניחה שיש פה כבר כאלו שנתקלו בסיטואציה,
איך היו התגובות של כל הצדדים?

 

[mother cat]

מנסה להבין...

את חושבת שהגרושה תתעקש שהילדים יבואו אליכם גם אם הם מעדיפים להשאר אצלה?
וואו. נשמע מעניין.

אני לא גרושה ולא בסוג כזה של פרק ב', אבל ממה שאני יודעת יש שלב שבו לאט לאט הסדרי הראיה המאד נוקשים הופכים לגמישים יותר ולפי רצונו של הנער - באים והולכים בין הבתים יותר לפי הנוחות שלהם מאשר לפי החוזה הרשמי. אני מניחה שאם האמא תתעקש שהילדים ילכו לאב ב"ימים שלו" לא תהיה ברירה לבני הנוער והם יבואו אליכם. אני מקווה שתוכלו למצא דרך לגרום לבני הנוער להרגיש טוב עם זה - כמו שציינת, הסעות למפגשים חברתיים, אולי גם לארח חברים אצלכם...

אגב קחי בחשבון שבגיל מסויים הם נהיים "ניידים" בצורה עצמאית יותר - בין אם באוטובוסים ובין עם כשיוציאו רשיון נהיגה. ואז המעבר מעיר לעיר נראית לי אקוטית פחות.

יתכן גם שתגלו שהם רוצים לבוא אליכם בימים נוספים - לפעמים מגלים שאצל הורה אחד קל יותר ללמוד לבגרויות, למשל - כי יש שם יותר שקט, מחשב פנוי, משהו שיש לו זמן לעזור בלימודים...

בקיצור בעיני ככל שהילדים גדלים הצורך בגמישות והתאמה לצרכים ורצונות שלהם גם גדלה.

 

[מיצה נבים]

אני לא חושבת, אני יודעת. זה מצב נתון היום ולא

נראה לי שישתנה בעתיד.
וכאמור, אנחנו עושים הכל כדי שיהיה להם נוח.
אגב, הצעיר בסוף נשאר איתנו כי שכנענו אותו שיהיה לו יותר כיף לטייל איתנו...

 

[חמדת35]

שני ענינים

הראשון: כשהם יהיו יותר מבוגרים יהיה קל יותר לאמא להישאר איתם. היא לא תצטרך חופש מהם, כי הם יהיו פחות נזקקים ותלויים במבוגר שאיתם. לכן אני מניחה שהאמא לא כל כךתדרש שיבקרו אצלכם.

השני: אני יכולה לומר מה היה אצלנו: בעלי נהג להסיע את בנו לבית הספר התיכון מדי בוקר. הילד כמובן הוזמן אלינו שוב ושוב, אולם לא הגיע אפילו מדי שבוע. בנוסף - בעלי נסע עם כל אחד מהילדים שלו בנפרד ולעיתים עם 2 מה 4 יחד לטיולים בחו"ל לפי בחירתם (סה"כ פעם בשנה וחצי טיול עם אחד או 2 מהילדים).

 

[ו י ק י 3]

כן, מגיעים לגיל כזה...סביבות גיל ההתבגרות,

11 ו 12 זה עוד מוקדם לטעמי ואנחנו ההורים מחליטים.
מאוד תלוי מה ה"ארוע" שלכבודו נשארים בבית האמא ולא בגלל
ש"אמא צריכה חופש" אלא בגלל שצ'יק צ'ק אפשר להגיע למצב שרואים
את אבא פעם ב....והקשר מתמוסס...בכל זאת זה אחרת כשאבא ממש מגדל, מעורב, שולח לבי"ס בבוקר וכו' ולא רק הולכים לבקר אותו.
(בנוסף, אמא צריכה גם לבנות חיים חדשים..אולי היא מעוניינת גם בזוגיות? יציאה לדייטים? זמן פרטי עם החבר..??
ככל שהילדים צעירים ודורשים טיפול והשגחה, אי אפשר לעשות את זה כשהילדים בבית.)

לכן, מפגש גלידה עם כל הכבוד לא מבטל שבת אבא, שיצטרפו פעם אחרת למפגש.
אבל יומולדת של חבר - כן (ושוב, אין בעיה להסיע לאבא לאחר הפעילות)
אם יש ממש ארועים משפחתיים/חברתיים שהתאריך לא תלוי בנו,
אז מחליפים שבתות נקודתית.
לגמישות של ממש הגענו עם הגדולה רק בשנתיים האחרונות (היא בי"ב כיום) כי באמת כבר יש לה חיים משלה ולו"ז משלה (שכלל גם חבר ועבודה בזמנו...היום עמוק בבגרויות ומאפשרת לה שקט בבית אצלי ללא אחיותיה - דוגמא)

בגדול, צריך לשמור על הקשר עם אבא (ולא "הסדרי ראיה") מה שיותר!
למרות שהסמארטפון והחבר'ה הרבה יותר מעניינים בגילאים האלה

 

[מיצה נבים]

מפגש גלידה לא מבטל, אבל הוא ממש רצה והתעקש

וביקש, בסוף הורדנו אותו מזה ומזל, כי היו רק 3 בנות בסופו של דבר במפגש והוא מאוד נהנה בטיול איתנו.
בעלי שומר איתם על קשר גם בימים שהם לא אצלנו, דואג לדבר איתם יום יום, הולך לבקר כשהם חולים ומביא להם משהו טעים שישמח אותם, הוא באמת אבא למופת.

ולגבי האמא- ברור שגם היא צריכה להתקדם בחייה, להיפך, בתקופה שהיה לה חבר עשינו החלפת שבתות ועזרנו כדי שיהיה לה יותר קל (לא שהיא זוכרת את זה חלילה... )

ואחרון לגבי הסמארטפונים... בא לי לזרוק להם אותם לאסלה

בקושי רואים את הפרצופים שלהם גם כשהם אצלנו...

 

[ו י ק י 3]

תחזיקי מעמד....

כי זה הולך להיות גרוע יותר

ולגבי הגרושה - חבל שהיא מכניסה את הילד למשוואת "רגשי"
ומוציאה פנינים כמו "אתה עושה לי דווקא.." וכד',
היא צריכה להדגיש את הנושא של "זה הזמן שלך עם אבא"...תקבע עם החברים ליום אחר.
מה שחשוב הוא חזית אחידה בין ההורים כמו בכל משפחה, לא רק מורכבת

 

[דף חדש4]

אני הייתי מתעקשת

לא נראה לי הקטע הזה שילד לא רוצה להגיע להורה וההורה מוותר כל כך בקלות.
המסר צריך להיות- "אני לא מוותר על הזמן שלי איתך. הזמן הזה חשוב לי (ולא פולניות של-- את פוגעת בי.).
אז אם את לא רוצה לשון אצלי- סבבה- בואי אלי לארוחת ערב ואקח אותך מחר בבוקר מאמא לטיול
או - אז לפחות תבואי לארוחת ערב גם אם את חוזרת לאמא אחר כך."
לפעמים הילד רוצה\צריך לשמוע שההורה מתעקש על הזמן שלו איתו ולא מוכן לוותר.