הקליריקל הקטן -נתן אלתרמן
להורים חופשיים - זוג מוכר לי מאוד- נולד ילד חמוד וחופשי בדעות. אך בטרם הילד עמד על רגליו כבר הרגישה האם והרגיש גם האב כי בזה התינוק במין דרך פטאלית, נשתרשה נטיה חדשה קליריקלית! (=תומך בשלטון הדת) ערב ערב שאל הוא אותו קליריקל, מה למטה ומה בשמים מעל, מי מוציא כוכבים להאיר בלילות מי יושב ברקיעים המלאים אורה, מי מוריד הטללים? וכמו זה שאלות של אנשי המאה השחורה. אך ידעו ההורים עד נפשם כמעט קצה, לעמוד איתנים אל מול כל פרובוקציה וענו לו בנחת תשובות ביאולוגיות, פיזיות, כמיות, אנטרופולוגיות. ומובן שהאב גם האם שניהם יחד, עוד חיכו לעיקר באימה ופחד. לא לשוא! יום אחד את הוריו הבוהים. הפיליסטר שאל אם יש אלוהים. נדהמו אם ואב והחלו לחזות: איך הגיע אליו השמועה הלזאת? והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף, והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף. אך הסבא נשבע בדמעות שליש, שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש. ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום שנכדו לא יגש אליו חס ושלום. והנו מתפלל בנשימה עצורה. שנכדו לא ישמע את השם הנורא. והצריף הוא סגור ואטום בתכלית, שנכדו לא יראהו עטוף בטלית. ועלתה הצעה אז לקראת הבאות להגן על הילד מפני השפעות. ולשמור על נפשו הרכה ופתיה מגורמי תהיות ותהיה. אך היה שם חבר הגיוני ומיושב שאמר בלי לחזור פעמים: לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו קודם כל אדמה ושמים. כל כוכב הוא לילד כמין ברובוקטור אך בזה העולם הסוער ונתך שום מרכסיסט לא גדל עוד בתוך אינקובטור, ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך. קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג מקופסת חינוכו מעוטף כאתרוג. לוחמים ותיקים אב מורה ומורָה אל תהיו פוחדים כה מעין הרע! חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים שגם המה היו קליריקלים קטנים, ואסון לא קרה יש דואג ומרחם: הם גדלו אפיקורסים ברוך השם.
