הפתרון האולטימטיבי, בנוסף לחקיקה ..
הפתרון האולטימטיבי, בנוסף לחקיקה אשר תקבע אתגבולות המותר והאסור בקשרים בין שופט לבין מתדיין או עורך-דינו, הוא שכל ענייני הפסלות יידונו ע"י גוף ציבורי אשר אינו חלק מהמימסד המשפטי (לא שופטים, לא עורכי-דין וכל כיוצא באלה), אשר ישמע ערעורים על החלטות שופטים שלא לפסול את עצמם (או לפסול את עצמם, שזההצד השני של אותו המטבע, אם כי נדיר יותר). כדי לקבוע את שופט ייפסל, אין צורך בלמדנות משפטית, ודי לנו באנשי-ציבור אשר אינם חלק ממערכת המשפט, וממילא אין להם כל עניין בחיפוי עליה. המודל אשר פעם היה לנגד עיני הוא האלוף בדימ´ מאיר זורע, אשר לא היה עושה חשבון לאיש, אבל הוא כבר ז"ל, וצריך לחפש לו מחליף (מי מכיר, מי יודע?). לאהרן ברק יש עניין בהגנה על המערכת, משום שהוא המנהיג הרוחני שלה, והאחראי מוסרית על כל מה שקורה בה,אבל הוא דן ברוב ערעורי הפסלות, אם לא בכולם. ביקורת על ההחלטות שלו בעניין זה מצדיקה אייטם נפרד בהאתר של קימקא, ומי שמוכן לכתוב אותו, יזכה למקום של כבוד בקימקא מארח. לא שאני לא יכול לכתוב אייטם כזה, אלא שאדם אחד לא יכול להתפרס על הכל, וכל אייטם שאני כותב, בא על חשבון אחר, וסדרי-הקדימות שלי הם קצת שונים.