עוד יוסף פנדריך
Member
שאלה דחופה
בעלת הבית שבו גרתי בשכירות דרשה הגדלה של שכר הדירה. סרבתי והיא הגישה תביעת פינוי וזכתה. עורכי הדין שייצגו אותה היו הוד וסוקול. סוקול היא בתו של השופט אור. עורכי הדין רשמו כתובת לא נכונה שלי בכתבי הטענות ועשו פעולות כדי שלא אקבל אותם. בכל פעם שהזכרתי את "התרגילים" האלה קנסו אותי השופטים בהוצאות בל להתייחס לטענות לגופן. לאחר הפינוי הגישה בעלת הבית, באמצעותם, תביעה כספית בסדר גודל עצום על נזקים דמיוניים ודמי שימוש. בשלב זה כבר הייתי מודע למעמדה של סוקול והגשתי עתירה לבג"צ לפסול ייצוג בעלי דין בידי עורכי דין שהם ילדיהם של שופטי ביהמ"ש העליון, בבתי משפט מחוזיים ושלום. לדעתי, השופט שלפניו הם מופיעים נמצא בניגוד ענינים. אם יפסוק נגד לקוחו של עורך הדין המיוחס ילך זה וישמיץ אותו לפני אביו שיושב בועדת המינויים ויפגע בקידומו. התופעה בולטת במיוחד אצל נשיא ביהמ"ש העליון שיושב בועדה באופן קבוע וילדיו מופיעים בבתי משפט. השופטת בתביעה הכספית היתה חנה הורוביץ. לאחר ששמעה שהגשתי עתירה החליטה ביוזמתה להפסיק הדיון, למרות שכבר הוגשו סיכומים, והורתה לי להודיע לה על פסק הדין בבג"צ מיד לכשינתן. זה קרה במרץ 98. חודשיים אחר כך, הופעתי בתוכנית הרדיו "דין ודברים" ושוחחתי על העתירה. חודשיים אחר כך, נתנה השופטת פסק דין, למרות שבג"צ טרם דן בעתירה, ובניגוד מוחלט למה שהחליטה. חוייבתי בעשרות אלפי שקלים. לדעתי קיים חשש ממשי שהשופטת התנכלה לי בעקבות הבקורת ברדיו. לא ערערתי על פסק הדין אלא ביקשתי תיקון העתירה. שופטי בג"צ סרבו לדון בטענות נגד השופטת וציינו שזהו ענין לפסלות שופט. העתירה נדחתה וענין השופטת לא הוזכר בפסק הדין. במהלך החודשים שלאחר מכן ביקשתי מספר פעמים מבג"צ לרשום בכתב את מה שאמרו בענין הפסלות, כדי להקל עלי לבקש הארכת מועד להגשת ערעור במחוזי, אך הם סרבו. הגשתי בקשה להארכת מועד והיא נדחתה. פניתי לשופטת הורוביץ וביקשתי שתבטל את פסק הדין עקב חשש ממשי למשוא פנים. הבקשה נדחתה. לטענתה לא היה מקום לכבד את ההחלטה כיוון שחלפן 4 חודשים מיום הגשת הסיכומים ובג"צ טרם נתן פסק דין. הטענה הזאת מפוקפקת. התובעת לא ביקשה פסק דין. הוא ניתן ביוזמת השופטת בלי לתת לי הזדמנות להגיב על כוונתה לא לכבד את החלטתה וגם לא ברור מנין ידעה שלא ניתן פסק דין. לכן החשש למשוא פנים קיים. כיום אני במצב של חוסר אונים מוחלט. אני חייב עשרות אלפי ש´ כתוצאה מפסק דין שניתן בנסיבות מאוד מאוד מפוקפקות . התובעת נוקטת הליכי הוצל"פ ולפני כמה ימים לקחו ממני את הטלביזיה. לא ערערתי על ההחלטה האחרונה כיוון ששופטי הערעור אינם הכתובת. הנסיבות מצביעות על התערבות מגבוה. בעלה של סוקול מכהן לצידה של השופטת באותו בימ"ש ואדם סביר יאמין שהשופט אור, או בתו, שנפגעו מהבקורת העבירו לה מסר דרך השופט סוקול לפגוע בי. שאלתי למשתתפי הפורום שבקיאים במשפט מינהלי, האם יש טעם להגיש עתירה חדשה בג"צ והפעם נגד ההחלטה האחרונה שניתנה בתקופת הפגרה. לפי בג"צ הלפרין בג"צ יתערב בהחלטות בתי משפט אם ניתנו תוך חריגה מסמכות. פסיקה מאוחרת יותר קובעת שההתערבות נתונה לשיקול דעת בית המשפט ולא כל חריגה מסמכות תצדיק התערבות. אני טוען שבמקרה דנן הצדק דורש התערבות. קיים חשש ממשי שפסק הדין ניתן מתוך משוא פנים, שכמוהו כחריגה מסמכות, והענין לא כשיר להתברר בביהמ"ש המחוזי בגלל הפגיעה במראית פני הצדק. הנסיבות בהן ניתן פסק הדין מצביעות על חשש אפילו תאורטי למעורבות מצד שופט ביהמ"ש העליון, וביהמ"ש המחוזי לא כשיר לדון בטענה בגלל הכפיפות המקצועית שלו לביהמ"ש העליון. הייתי רוצה לשמוע את דעתכם, או כל עצה מועילה אחרת.
בעלת הבית שבו גרתי בשכירות דרשה הגדלה של שכר הדירה. סרבתי והיא הגישה תביעת פינוי וזכתה. עורכי הדין שייצגו אותה היו הוד וסוקול. סוקול היא בתו של השופט אור. עורכי הדין רשמו כתובת לא נכונה שלי בכתבי הטענות ועשו פעולות כדי שלא אקבל אותם. בכל פעם שהזכרתי את "התרגילים" האלה קנסו אותי השופטים בהוצאות בל להתייחס לטענות לגופן. לאחר הפינוי הגישה בעלת הבית, באמצעותם, תביעה כספית בסדר גודל עצום על נזקים דמיוניים ודמי שימוש. בשלב זה כבר הייתי מודע למעמדה של סוקול והגשתי עתירה לבג"צ לפסול ייצוג בעלי דין בידי עורכי דין שהם ילדיהם של שופטי ביהמ"ש העליון, בבתי משפט מחוזיים ושלום. לדעתי, השופט שלפניו הם מופיעים נמצא בניגוד ענינים. אם יפסוק נגד לקוחו של עורך הדין המיוחס ילך זה וישמיץ אותו לפני אביו שיושב בועדת המינויים ויפגע בקידומו. התופעה בולטת במיוחד אצל נשיא ביהמ"ש העליון שיושב בועדה באופן קבוע וילדיו מופיעים בבתי משפט. השופטת בתביעה הכספית היתה חנה הורוביץ. לאחר ששמעה שהגשתי עתירה החליטה ביוזמתה להפסיק הדיון, למרות שכבר הוגשו סיכומים, והורתה לי להודיע לה על פסק הדין בבג"צ מיד לכשינתן. זה קרה במרץ 98. חודשיים אחר כך, הופעתי בתוכנית הרדיו "דין ודברים" ושוחחתי על העתירה. חודשיים אחר כך, נתנה השופטת פסק דין, למרות שבג"צ טרם דן בעתירה, ובניגוד מוחלט למה שהחליטה. חוייבתי בעשרות אלפי שקלים. לדעתי קיים חשש ממשי שהשופטת התנכלה לי בעקבות הבקורת ברדיו. לא ערערתי על פסק הדין אלא ביקשתי תיקון העתירה. שופטי בג"צ סרבו לדון בטענות נגד השופטת וציינו שזהו ענין לפסלות שופט. העתירה נדחתה וענין השופטת לא הוזכר בפסק הדין. במהלך החודשים שלאחר מכן ביקשתי מספר פעמים מבג"צ לרשום בכתב את מה שאמרו בענין הפסלות, כדי להקל עלי לבקש הארכת מועד להגשת ערעור במחוזי, אך הם סרבו. הגשתי בקשה להארכת מועד והיא נדחתה. פניתי לשופטת הורוביץ וביקשתי שתבטל את פסק הדין עקב חשש ממשי למשוא פנים. הבקשה נדחתה. לטענתה לא היה מקום לכבד את ההחלטה כיוון שחלפן 4 חודשים מיום הגשת הסיכומים ובג"צ טרם נתן פסק דין. הטענה הזאת מפוקפקת. התובעת לא ביקשה פסק דין. הוא ניתן ביוזמת השופטת בלי לתת לי הזדמנות להגיב על כוונתה לא לכבד את החלטתה וגם לא ברור מנין ידעה שלא ניתן פסק דין. לכן החשש למשוא פנים קיים. כיום אני במצב של חוסר אונים מוחלט. אני חייב עשרות אלפי ש´ כתוצאה מפסק דין שניתן בנסיבות מאוד מאוד מפוקפקות . התובעת נוקטת הליכי הוצל"פ ולפני כמה ימים לקחו ממני את הטלביזיה. לא ערערתי על ההחלטה האחרונה כיוון ששופטי הערעור אינם הכתובת. הנסיבות מצביעות על התערבות מגבוה. בעלה של סוקול מכהן לצידה של השופטת באותו בימ"ש ואדם סביר יאמין שהשופט אור, או בתו, שנפגעו מהבקורת העבירו לה מסר דרך השופט סוקול לפגוע בי. שאלתי למשתתפי הפורום שבקיאים במשפט מינהלי, האם יש טעם להגיש עתירה חדשה בג"צ והפעם נגד ההחלטה האחרונה שניתנה בתקופת הפגרה. לפי בג"צ הלפרין בג"צ יתערב בהחלטות בתי משפט אם ניתנו תוך חריגה מסמכות. פסיקה מאוחרת יותר קובעת שההתערבות נתונה לשיקול דעת בית המשפט ולא כל חריגה מסמכות תצדיק התערבות. אני טוען שבמקרה דנן הצדק דורש התערבות. קיים חשש ממשי שפסק הדין ניתן מתוך משוא פנים, שכמוהו כחריגה מסמכות, והענין לא כשיר להתברר בביהמ"ש המחוזי בגלל הפגיעה במראית פני הצדק. הנסיבות בהן ניתן פסק הדין מצביעות על חשש אפילו תאורטי למעורבות מצד שופט ביהמ"ש העליון, וביהמ"ש המחוזי לא כשיר לדון בטענה בגלל הכפיפות המקצועית שלו לביהמ"ש העליון. הייתי רוצה לשמוע את דעתכם, או כל עצה מועילה אחרת.
