דג ביבשה
היי לך. אז ככה: לפני שנבחן את כל הסיפור קח עצה: אמץ לך כלל חשוב לנושא הבחילות בפרט ולחיים עצמם בכלל. וזה הכלל: אל תיתקבע ( ובשפה היוגית, אל תיצמד ו/או תזדהה עם)על מחשבת הבחילה שעולה לך מן ההכרה כל הזמן. זה לא יפתור את העניין. תאמין לי. ולגופו של עניין: בחילה יכולה להיגרם בכל מצב ובכל תנוחה. תחושת הבחילה יכולה לעלות מהמון סיבות פיסיולוגיות, פתוגניות ופתולוגיות אבל למה להיתפס לזה בכלל? קח לך סיבה פשוטה מאוד: לא הקפדת בעניין אוכל, ז"א אכלת ואחרי שעה באת לתרגול למשל? אז מה? ועכשיו לעניין מדע היוגה בכלל ותנוחת הדג בפרט. הבט, יוגה כמדע החיים נבראה (ואל תיתפס פה לזרמים ולאסכולות ולאינטרפרטציות של מורים- זה לא ממין העניין. מדע היוגה גדול בהרבה מכל אלה)כדי לעזור לך לחזור ולהיות בריא ולא להפך. כיוון שזה אך טבעי להיות בריא וממש לא טבעי להיות חולה. זהו חוק קוסמי אוניברסלי. אז למה אנשים חולים? כי האדם הוא היצור היחיד במרחב הקוסמי שלנו שמפר באופן סיסטמתי את כל חוקי הטבע כל הזמן ואחר כך מתלונן מרה על חוליו ומכאוביו. ומי שמפר את חוקי הטבע גם נענש. אין מה לעשות. טוב, ולעניין התנוחה בפרט. כפי שכבר ציין אליך בתשובתו המקיפה גילי חרובי. את תנוחת הדג- המטצ'יאסן אפשר לעשות במגוון של ואריאציות וכמו שכאשר תעשה אותה אל נכון כך תקבל אתה את המון יתרונותיה, ומאידך, הרי שבאם לא תעשה כראוי אתה תרגיש- בלשון המעטה- את אי הנוחות המתלווה בזמן ביצוע התנוחה. איך אז עושים דברים נכון? קודם כל שומרים על שני כללים- כללי יסוד: 1. תקשיב כל הזמן לגוף. הרגשת משהו לא נוח ו/או תחושת אי נוחות צא מייד מהתנוחה. 2. לעולם אבל לעולם לא נכנסים לאיזור הדימדומים של הכאב. אל תתפתה למצב שבו אומרים לך להכנס לתנוחה, אתה מרגיש כאב וממשיך להישאר בתנוחה. ושוב, צא מייד מהתנוחה. במשך הזמן תבין את משמעותה של ההרפייה ואת פירושו של המשפט האלמותי: "השלמות באסנה מושגת כאשר המאמץ להשגתה נמוג לחלוטין" ולתנוחה עצמה בצע אותה כך: שכב על הגב. הכנס בעדינות את הידיים אל מתחת ליישבנים ועד לירכיים. כף יד צמודה לכף יד. שים לב! על הגב להיות מתוח ושטוח על הרצפה. מצב זה מתאפשר בצורה הבאה: קח שאיפה עמוקה ואיטית והארך באיטיות את הידיים קדימה(ממש חפור- כמו מחפרון - עם אצבעות הידיים קדימה) בו בזמן הפנה את בהונות הרגליים לכיוון הגוף (העקבים ממש באוויר) והארך במקביל את הצוואר והעורף כיוון הנגדי. עכשיו הגוף כולו שטוח על הרצפה. הרפה בנשיפה. קח בשנית שאיפה איטית וארוכה ועמוקה לחץ את כפות הידיים והמרפקים והעלה את פלג הגוף העליון עם הראש כלפי מעלה(עלה בציר כמו כיסא נוח עם הראש הנמצא בקו אחד עם פלג הגוף העליון) כך שתוכל לראות בקלות את אצבעות הרגליים. כעת, קער (מלשון קערה) בעדינות את הגב והטה בעדינות רבה את הראש לאחור. שים לב! אל תשאיר את הראש "שבור" אלא תנוח על קדקוד הראש. היחס הוא משקל הגוף נשען כ- 90% על המרפקים וכפות הידיים. ו- 10% על קדקוד הראש. נשום נשימות עדינות ואיטיות דרך האף.(בהמשך תוכל להרפות יותר ובמקביל גם לקער יותר את הגב- אל תדאג לרגע- זה יקרה) השאר בתנוחה כ- חצי דקה. שחרר את התנוחה ורד בנשיפה איטית. לידיעתך, לא תמיד חובה להטות את הראש בתנוחה. ישנן ואריאציאות שבהן הוא לא. חשוב שתזכור! בכל תנוחה בה מעורבת הטיית הראש נהג בזהירות מרבית. הצוואר ולא בכדי, הוא צומת עצבים וכלי דם מרכזיים חשובה ורגישה. מקלעת הצוואר ועורק התרדמה העובר לראש הם חשובים ורגישים. נהג בהם בכבוד הראוי. אכן כי כן, לפי המסורת תנוחה זו באה לאחר עמידת הכתפיים (כדי להעצים ולהפיק את המיטב מהתנוחה הקודמת) אבל תאמין לי : לא יקרה לך כלום אם לא תעשה אותה מידי פעם. ושוב חשוב! ( מצטרף כאן לדעתו של גילי חרובי) שאל, כל הזמן שאל. אל תתבייש לשאול. נהפוך הוא.זו זכותך המלאה.שאל את המורה שלך. באם הוא לא יודע, שאל מישהו מעליו. יש מספיק מורים מנוסים בשיבננדה. אחד מהם יתן לך תשובה. בהצלחה. בברכה ואהבה יוגי בר
