שאלה גדולה
לפני מספר חודשים, דנתי עם גיסי, שהוא אדם חרדי, על עניינים של חילוניות ושל דת. נושא השיחה לא רלוונטי כרגע. מה שהפריע לי בשיחה הוא שלו, כאדם חרדי, יש הצדקה וסימוכין לכל פעולה, החלטה ומעשה שהוא עושה בחיים. לי, לעומת זאת, אין מקור שכזה, מה שביא אותי למעשה לשאול (את עצמי בעיקר) איך אני יכול לקבוע לעצמי אמות מידה מוסריות כשלהן לגבי המעשים אותם אני עושה? האם המוסר החילוני הוא מוסר יחידני, או שמא ניתן בכל זאת ליצור קוד אתי אותו ניתן להכליל? עד כה הצידוק היחיד למוסר כוללני שיכולתי להעלות במחשבותי, נובע מתוך הצורך בקיומה של החברה. צורך זה, גם הוא כמו אלוהים, נשען על מקור חיצוני התובע קודים של התנהגות מסויימת. יחד עם זאת איני מסופק מהפתרון. הייתי רוצה למצוא תוקף לוגי ופנימי להתנהגות מוסרית, כזה שעל פיו יוכל האדם החילוני לנהוג גם כאשר אינו נמצא בחברה, שכן הוא נובע מידיעה, שכך הוא הנכון לעשות. אשמח לשמוע מכם רעיונות.
לפני מספר חודשים, דנתי עם גיסי, שהוא אדם חרדי, על עניינים של חילוניות ושל דת. נושא השיחה לא רלוונטי כרגע. מה שהפריע לי בשיחה הוא שלו, כאדם חרדי, יש הצדקה וסימוכין לכל פעולה, החלטה ומעשה שהוא עושה בחיים. לי, לעומת זאת, אין מקור שכזה, מה שביא אותי למעשה לשאול (את עצמי בעיקר) איך אני יכול לקבוע לעצמי אמות מידה מוסריות כשלהן לגבי המעשים אותם אני עושה? האם המוסר החילוני הוא מוסר יחידני, או שמא ניתן בכל זאת ליצור קוד אתי אותו ניתן להכליל? עד כה הצידוק היחיד למוסר כוללני שיכולתי להעלות במחשבותי, נובע מתוך הצורך בקיומה של החברה. צורך זה, גם הוא כמו אלוהים, נשען על מקור חיצוני התובע קודים של התנהגות מסויימת. יחד עם זאת איני מסופק מהפתרון. הייתי רוצה למצוא תוקף לוגי ופנימי להתנהגות מוסרית, כזה שעל פיו יוכל האדם החילוני לנהוג גם כאשר אינו נמצא בחברה, שכן הוא נובע מידיעה, שכך הוא הנכון לעשות. אשמח לשמוע מכם רעיונות.
כמו כולם פה בעצם....