שאלה גדולה

התוהה13

New member
שאלה גדולה

אני רווקה עם ילד (ביולוגי) בן 8. רציתי ילד נוסף, התלבטתי והתלבטתי, ובסוף, כבר לפני כמה חודשים, נרשמתי לאימוץ. והנה - כשהתקשרו לספר לי שיש ילד, ושלחו לי פרטים ותמונות והכל, נכנסתי לפאניקה, פתאם כבר לא הייתי בטוחה שאני רוצה, ולא הבנתי למה זה נחוץ בכלל, אולי זה רק יקלקל את השלווה הבטוחה עם הבן שלי... אני לא יודעת איך להחליט, מתלבטת. האם מישהו עבר חוויה כזאת? יש למישהו עצה איך להחליט? האם מישהו שאימץ ילד שני אחרי ילד ביולוגי יכול לספר חוויות - האם זה הוסיף או קלקל? תודה מראש
 

אבי351

New member
אין לי נסיון עם זה אבל לדעתי אם את

ככה לא שלמה עם עצמך אין טעם להמשיך בתהליך
 

אולה *

New member
זה ממש לא נכון מה שאתה אומר

זה בסדר להתלבט.
זה בסדר לחשוב ולהתיעץ.

חשוב לקחת פסק זמן, לחשוב, לשקול את כל ה"בעוד" ו"נגד" ולקבל החלטה שקולה.

אף אחד לא יכול להחליט במקום השואלת.
ההחלטה תלויה בהרבה גורמים שיש לקחת בחשבון.

בהצלחה!
 

אבי351

New member
החלטה כזאת מקבלים לכאן או

לכאן לפני שנרשמים בעמותה ולא אחרי שמציעים ילד
 

אולה *

New member
אבי, אתה ממש טועה

הרישום בעמותה לא חייב להיות התחנה הסופית.
כל אחד רשאי להתלבט לאורך התהליך. זה רק טבעי, והייתי מופתעת אם ספקות לא היו מתעוררים כלל.

מדובר בהחלטה משנה חיים.

אדגים עם משהו מתחום אחר: זוג מחפש בית, מצאו משהו, אהבו, הגיעו להסכמה לגבי המחיר וכו'... אחרי זה יושבים בבית ומתלבטים: האם המחיר לא "גדול" עלינו? האם הפשרה לגבי המיקום סבירה? וכו' וכו'.
לפי הגישה שלך הם לא היו צריכים ללכת לחפש בתים כלל.
 

tuttifrutti

New member
הכי קל לברר דברים כאלו בשיחה

לפחות כך נשים בדרך כלל לומדות על עצמן.
אני ממליצה לא להקל בנושא ולפנות לפסיכולוגית לשיחה.
אם תרצי שם של מישהי, שאני מאוד מרוצה ממנה אשמח להמליץ.
לא כדאי לפעול פה לפי המלצות או ניסיון של אחרים. אלא רק מתוך התחושות שלך.
כך אני חושבת.
 
יום לאחר קבלת שיחת הטלפון

ניתקפתי פניקה. את היום כולו העברתי בהרגשת בחילה פיזית, ובהירהורים לשם מה בכלל היינו צריכים זאת ולאיזו צרה הכנסתי אותנו.

אין לי מושג מה הסיבות להתלבטויותיך. יכול להיות שזה התקף פניקה מרוב התרגשות, ויכול להיות שבאמת אינך בשלה לאימוץ. רק את יכולה לדעת זאת.
 

fatfat

New member
השלכות בטוח שתהיינה, אבל הן לא בהכרח

שליליות.

כדי שאוכל לענות לך יותר בהרחבה אם את יכולה כתבי האם את מתכוונת לאמץ מהארץ אן מחו"ל ומה בערך גיל הילד.
 

התוהה13

New member
שאלה גדולה

תודה על כל התשובות והדעות!
עוד פרטים: מדובר באימוץ מח"ל, הילד המועמד לאימוץ הוא כרגע בן שנה וחצי. ברור לי שיהיו השלכות על המשפחה שלנו, וברור לי שלא כולן שליליות. בעיקר ברור לי שאם הרצון שלי יהיה ברור וחזק - אז יהיו לי גם כוחות להתמודד עם הקשיים, אבל כל עוד הרצון לא ברור ואני שרויה בערפל - אז גם לא תהיה לי מוטיבציה ולא יהיו לי כוחות, ואז בטוח שהחוויה תהיה שלילי, וזה בטוח לא מצב להחליט בו החלטות כאלה... אני מרגישה שאני חייבת לרצות ברור, ולדעת למה אני רוצה - אבל אולי גם זה רק נדמה? כי אולי תמיד יש ונשארים ו"מהבהבים" חששות וספקות? כרגע המצב הוא שאני חייבת להחליט בדחיפות האם לנסוע לראות את הילד (בקרוב)...
תודה מראש, אשמח לתגובות ודעות והמלצות וגם שאלות...
 
מסכימה לחלוטין עם מה שכתבו לך לפני

-זה אינדנבידואלי מאד,ויעוץ דרך הפורום לא באמת יכול לקלוע לאדם הפרטי שאת.
כדאי מאד להיועץ באיש או אשת מקצוע.
אנשי מקצוע טובים לא יחזיקו בשבילךמראש את האמת שנכונה לך,אלא ירצו לברר איתך ביחד את השיקולים לכאן ולכאן,שאינם תיאורטיים,אלא קשורים בנסיבות חייך ואפשרויותייך.ממקום שקול,ועם אדם אוהד אלייך,תוכלי אז לגבש את ההחלטה המתאימה.

ויש סוד שבעצם כל המאמצים יודעים-
האמת היא שלא ממש ניתן להיות לדעת איך זה לפני שזה קורה.
המוכנות והבשלות אמורה להיות גם למצבים שקשה לצפות מראש.
גם בהורות ביולוגית חשוב להיות ערוכים לכך שייתכן הלא צפוי.

"אולי זה רק יקלקל את השלווה הבטוחה"....
כל ילד מזיז ומשנה את מערכות היחסים בבית.
ואפשר גם באופן פעיל לעזור לכך שמה שרוצים שיישמר-יישמר במידת האפשר.
לדוגמה-את יכולה להחליט שאת שואפת לשמירת זמן איכות פרטני לילד הקיים-גם כשהחדש יגיע.

לו היינו משוחחות הייתי אומרת לך שאני מסוקרנת מאד מהו אותו רגע אחרי ההתלבטויות הרבות שהביא אותך לאקט המעשי של הרשמה לאימוץ,[לפי מה שאת מתארת זה היה מאד לא אוטומאטי]והאם כשאת כותבת לפורום משהו מאותו רגע איכשהו התפוגג.
 

KallaGLP

New member
האם יש סיכוי שהתמונות והמידע שקיבלת

הבהילו אותך כי לא התחברת לילד הספציפי שהציעו לך או שזה באמת לא קשור לילד הספציפי אלא לשאלות הקיומיות שהאלת? לדעתי חשוב קודם כל להבין באמת את המקור של התגובה הרגשית שלך, אולי בערת איש מקצוע. בכל אופן ברור שעלייך להשהות את התהליך עד שתהיי בטוחה בכך שזה מה שאת רוצה כי לאחר מעשה אין דרך חזרה.
 

ע ד י 2222

New member
אכן שאלה גדולה

אני חושבת שמה שאת צריכה לבדוק עם עצמך זה למה רצית מלכתחילה עוד ילד ולמה החלטת לאמץ.והאם את עדיין מרגישה כפי שהרגשת קודם, כשהחלטת ונרשמת.
השאלה השניה היא למה נתקפת פתאום חששות?.
לגבי החששות שלך: האם זה ישנה את המארג המשפחתי הקיים? בוודאי, תמיד זה כך.
האם אימוץ של ילד בגיל כזה כרוך בקשיים והתמודדויות - בוודאי שכן.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה, שהצטרפות של ילד נוסף למשפחה היא חגיגה אמיתית, שמשנה את המשפחה ואת התפקידים של כל אחד ומטלטלת מאד , לנו לקח כמעט שנה עד שכל אחד מצא את מקומו ותפקידו החדש בבית.
ההתמודדות עם האתגרים שנובעים מהצטרפות ילד נוסף, במיוחד ילד שאינו תינוק בן יומו, קיימת ואסור להתעלם ממנה, השאלה היא האם את אכן רוצה ילד נוסף במשפחה ומוכנה לקשיים הנובעים מהשינוי הזה.
מנסיון פרטי בהחלט שלנו: היה באלגן והרבה קושי בהתחלה אבל אנחנו לגמרי לא מצטערים
מה שלא תחליטי שיהיה בהצלחה.
 

משתפרת

New member
רצינו עוד ילדים, לא בכל מחיר

את בתנו הבכורה ילדתי. כשהיתה בת שנתיים חשבנו שאנחנו רוצים עוד ילדים. גילינו שאנחנו לא מצליחים להשיג הריון ובהמשך פנינו לטיפולים ולתהליך אימוץ- די במקביל. בדקנו אימוץ בארץ מאחר ואז רק התחילו להביא ילדים מחו"ל וכל הסיפור היה מאד לא מסודר ולא כל כך ברור. היה לנו ברור שאנחנו רוצים ילדים, לא רק בת יחידה, לכן היה לנו ברור שנאמץ. עם זאת היה לנו ברור לגמרי שלא בכל מחיר. כהורים לילדה יכולנו לאמץ רק ילדים עם צרכים מיוחדים. באותן שנים דובר על ילדים בני 5 ומעלה, ונאמר לנו שבני 5-8 נמסרים לזוגות חשוכי ילדים שגילם לא מאפשר להם לאמץ תינוקות. היתה לנו ילדה בבית. היו לנו חיים נוחים. היתה לנו הורות טובה ומערכת יחסים מספקת עם הבת. ידענו שכל ילד שיתווסף למשפחה (וזה נכון גם לתינוק שהיה נולד לנו- אילו היה נולד) ישנה את המצב. היה לנו מה להפסיד, ולא היינו מוכנים לקלקל. הערכנו שאימוץ ילד בן 8 ומעלה יעמיד בפנינו אתגרים רבים ויתבע מכולנו (כולל הבת שתהפוך לאחות) יותר מיכולותינו. שההתמודדות תדרוש מאיתנו כל כך הרבה משאבים, עד כדי כך שנקלקל לעצמנו את מה שכבר יש לנו. לכן ביקשנו כל מה שאפשר כדי להוריד את הגיל. מבחינתנו ילדים מעדה אחרת היו בסדר גמור, 2-3 אחים ביחד, ממזר הלכתי, ילד עם טיפול תרופתי קבוע, נכות קלה ועוד ועוד אפשרויות. קיבלנו הצעה שממש לא הסתדרה עם ההגדרות שלנו. דחינו אותה. במהלך ההמתנה להצעה אחרת מצאנו קשרים לאימוץ בגוואטמלה, עשינו את התהליך וקיבלנו את לינדו כשהיה תינוק בן חודשיים וחצי.
ברור שהצטרפות של ילד למשפחה משנה את הקיים. ההחלטה שלך צריכה להתקבל אחרי שיקול רציני של הבעד והנגד. האם ההורות המורחבת חיונית לך ולנפשך? האם בנך (היחיד) יצא נשכר מתפקודו כאח ומכך שיהיה לו אח? האם תצליחי להתמודד עם צרכים של שני ילדים (וביחוד בהתחלה- כשקליטת הילד החדש דורשת הרבה תשומת לב)? האם ידיך וליבך מבקשים לחבק עוד ילד בנוסף לבנך?
הציעו לך להעזר באיש מקצוע כדי לברר לעצמך ממה באמת את חוששת ומה באמת יכולותיך ורצונך. כך או כך את חייבת לברר לעצמך ביסודיות ולהגיע להחלטה מתוך שלמות עם עצמך, מדובר בדיני נפשות.
 

יפעת 44

New member
כמובן שאיני יכולה לומר מה מה להחליט

אבל אני רוצה לומר לך שמותר לך גם להתחרט ! אם פתאום את מרגישה שאת לא רוצה, תרשי לעצמך להתחרט. הכי חשוב שתעשי מה שאת רוצה באמת, ולא מה שאחרים אומרים.

אני חושבת שזה טבעי שכל מיני רגשות וחששות צצים. גם כשאתה מאד רוצה, קל וחומר כשאתה לא בטוח.
 

יסמין@

New member
הצעה

ברור שחלילה לי להציע לך מה לעשות
אנסה לכתוב לך איך כלומר דרך שתעזור לך (מקווה) להגיע לבחירה הנכונה עבורך ועבור בנך

קודם כל, בדיקה שכלית:
כתבי רשימה:
א. את מאמצת תינוק/ת
כלללללללללללל הנקודות שאת יכולה לחשוב בעד
כלללללללללללל הנקודות שאת יכולה לחשוב נגד

א. את לא מאמצת תינוק/ת
כלללללללללללל הנקודות שאת יכולה לחשוב בעד
כלללללללללללל הנקודות שאת יכולה לחשוב נגד

עכשיו התבונני ברשימה:
היכן נמצאת הנקודה החיובית המוצלחת ביותר מבחינתך? מה את ממממממש רוצה ושואפת שיקרה בחייך?
היכן נמצאת הנקודה השלילית ביותר מבחינתך? מה הדבר שאת בשום פנים ואופן לא מוכנה שיקרה בחייך?

שאחטצ .(עבורך, זה תהליך פנימי, לא חיבת לשתף בפורום אם לא בא לך(
מדוע את רוצה ילד/ה נוסף/פת - האם את זקוקה לילד/ה נוספת??? או שאת רוצה שלבנך יהיה אח/ות?
מה מצבך המשפחתי, הכלכלי וכו'? האם יש לך תמיכה מהמשפחה? האם יעזרו לך בצורות שונות? האם יש לך מספיק כסף לפרנס שני ילדים כאם יחידנית? האם תוכלי גם לטפל בתינוק/ת החדש/ה ובבנך וגם להתפרנס כמפרנסת יחידה?
האם מניסיונך כיחידנית - את מצליחה לג'גל את כל מה שצריך - גם להיות אימא וגם לפרנס וגם לחשוב איך להשיב על כל מיני שאלות (שאלת האבא) וכו' וכו'?

ויש עוד המון שאלות.
עד כאן הבדיקה השכלית. ועכשיו עוברים לבדיקה רגשית:
עצמי עיניים ונסי לדמיין את חייך ממשיכים כפי שהם, את ובנך. כמו עכשיו בדיוק. בדיוק. איך זה מרגיש? את מחייכת? נהנית? או במצוקה כלשהי?

נסי לדמיין שאת מאמצת תינוק/ת. איך את מרגישה? נעים לך? מחייכת? מרגישה מבפנים שככה ככה זה צריך להיות ולא אחרת? שזה בדיוק מה שאת רוצה?

מאחלת לך הצלחה בכל אשר תבחרי.
מקווה שעזרתי ולו במקצת.
 

יסמין@

New member
תיקון

שאחטצ .(עבורך, זה תהליך פנימי, לא חיבת = שאלות.... לא חייבת.

אגב עצה נוספת: אולי תתייעצי עם אימהות יחידניות שיש להן 2 ילדים/ות. למרות שכל אחת היא אינדיבידואל ולכל אחת יש נסיבות (אישיותיות, משפחתיות, כלכליות וכו') אחרות.

ושוב, בהצלחה בכל דרך שבתחרי!!!
 

יסמין@

New member
ואת העיקר שכחתי!

אחרי שאת שוקלת את כל הנקודות האפשריות - בעד ונגד - באופן שכלי ושוקלת את כל האפשרויות
ואחרי שאת מדמיינת ומנסה להבין מה את מרגישה
ולאחר שגילית מה את רוצה באמת באמת באמת -
FOLLOW YOUR HEART
כפי שכתבת, לאחר שתדעי מה את רוצה באמת - תדעי איך לפעול.
כשרוצים משהו מאוד מאוד מאוד - עושים כל מאמצים ושום דבר לא קשה מדי
וכשלא רוצים משהו - לא צריך!!!!! באמת לא צריך! וגם עדיף שלא!
(כלומר, אם למשל יתברר לך שאת באמת באמת לא רוצה - עדיף עבורך ועבור בנך ועבור התינוק/ת - שלא תאמצי!
התינוקת עבר/ה כבר מספיק בחיים. מגיע לו/ה להגיע למשפחה שרוצה מאווווד בו/ה.

אגב, ומה אומר בנך? הרי גם הוא חלק מהשיקולים. ולדעתי חלק חשוב.
 
למעלה