שאלה בתחביר

lashon ivrit

New member
שאלה בתחביר

שלום לאנשי השפה העברית,

האם במשפט "בחודש שעבר החליטה העירייה להקים בית ספר חדש בשכונת שפרירים".
האם הצירוף החליטה להקים נתפס כאן כנשוא מורחב?

תודה מראש,
 
לדעתי לא.

הייתי מסווג את "החליטה" כנשוא, ואת "להקים...שפרירים" כפסוקית מושא (ישיר).
אבל אם זו שאלה על כללי הניתוח התחבירי לפי חומר הלימודים בבית הספר, אל תסתמך על כך.
 

lashon ivrit

New member
תודה

גם אני נוטה לראות ב"להקים... שפרירים" פסוקית מצומצת (מושא).
רוב תודות על התייחסותך,
 
לא נשמע לי.

הרי אין מדובר בצירוף כבול, ולמילה "החליטה" במשפטים הבאים יש אותה משמעות:
1) היא החליטה להקים בית ספר חדש.
2) היא החליטה את הדבר הנכון/היא החליטה את ההחלטה הנכונה.

לכן אין סיבה לנתח את משפט 1 באופן שונה מניתוח משפט 2. כפי שבמשפט 2 המילה "החליטה" מתפקדת כנשוא רגיל, כך גם במשפט 1.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נשוא מורחב מדגם זה אינו צירוף גבול

גם אני נוטה לכיוון נושא + מושא מאחר ש"החליטה להקים בית ספר" שקול ל"החליטה על הקמת בית ספר" והפעולה היא ההחלטה ולא הקמת בית הספר (שמי יודע אם ומתי תתבצע בכלל, כפי אנחנו מכירים את מוסדות השלטון בישראל...
).
 
ובכל זאת.

החליט להקים - מדובר באותו אדם, ולכן זה נשוא מורחב.
(בשונה מ"ביקש להקים את השני.")

אין בעיה במשפט אחד לנתח את "החליט" כחלק מנשוא מורחב,
ובמשפט אחר לנתח כנשוא (לא מורחב).

ובכל זאת בררתי והסכימו לדעתי שמדובר בנשוא מורחב.
 
קשה

קשה לי להבין את התועלת שבשיטת הסיווג שציינת. ומה בכך שמדובר באותו האדם.
'פועל+שם הפועל' יכולים לשמש כנשוא מורחב (גם שאינם צירוף כבול כפי שהעירה טריליאן בצדק), ונכון שנשוא מדגם זה יכול להיות נשוא מורחב רק בתנאי שמדובר באותו אדם. אבל זהו תנאי הכרחי. לא תנאי מספיק.
נשוא מורחב בדגם זה מתקיים כאשר המילה הראשונה אינה עומדת בפני עצמה: "האיש שיושב על הכסא עומד ללכת" (הוא יושב, לא עומד. אבל כן "עומד ללכת").
[לדעתי, למשפט "ביקשתי ממנו ללכת" יש להעניק אותו ניתוח תחבירי בין אם המשפט הוא "ביקשתי ממנו ללכת. הוא נשאר למרות זאת" ובין אם המשפט הוא "ביקשתי ממנו ללכת. חבל שהוא לא הרשה לי".]
בקיצור, השאלה היא איזו תועלת אפשר להפיק מהניתוח שהצגת? אם אין תועלת, אם הניתוח הזה אינו מסייע להבין מבנים של משפטים הרי שאין כל סיבה להשתמש בו. אמנם יתכן שטענתך היא המקובלת בתחביר בתי הספר (איני יודע. אבל אני יודע שיש הרבה דברים תמוהים בשיטת התחביר הנהוגה שם, ולשווא מבלבלים את התלמידים).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אני רוצה לחדד קצת לגבי הנשוא המורחב מדגם זה

כתבת "נשוא מורחב בדגם זה מתקיים כאשר המילה הראשונה אינה עומדת בפני עצמה" ואני לא לגמרי בטוחה שירדתי לסוף דעתך, כי הדוגמה שהבאת משתמשת בפועל עזר מובהק ("עמד") שמקביל ל-going to באנגלית, ושניהם פעלים שעברו תהליך גרמטיקליזציה (כלומר משמשים כסמן דקדוקי של עתיד ולא כפועל ממש). בקיצור, זו דוגמה קצת קיצונית ולכן היא מובהקת מאוד ועליה אין כל חולק (ואין גם במה להתלבט או להתבלבל).

הרעיון בנשוא מורחב מדגם <פועל> + <שם פועל> הוא שמהות הפעולה נמצאת בשם הפועל והפועל נותן לה איזשהו אספקט או אופן: הנגן מיטיב לנגן, הציפור מגביהה עוף, הילד יכול ללכת, גשם החל לרדת, מוכן לשלם, נאלץ לנסוע, העדיף ללכת, מעוניין להגיע, סיים לאכול, התחיל ל, מסכים ל... וכו' וגם בתארים כמו: עלול, צריך, חייב (עלולה לפרוץ סערה בכל רגע, אני חייבת ללכת, הלקוח צריך לשלם).

לגבי תועלת, ניתוח תחבירי לא בהכרח מסייע להבנה...
האם נכון ללמד אותו או לא זו כבר שאלה אחרת. בכל מקרה אני חושבת ששאלות לתלמידים צריכות להיות מובהקות ולא על מקרי קצה, ואם יש ספק אין ספק (כלומר, מוותרים על השאלה).
 
אכן

דייקת בהסברך יותר ממני. פעלים מודאליים או אספקטואליים הם חלק מנשוא מורחב.
(ואגב, גם "עומד ל..." אינו סמן עתיד פשוט אלא מצביע על משהו לגבי ההווה, פעולה מסויימת הולכת ומתרקמת. בפועל או בתכנון).
לגבי תועלת - ברור שצריך שתהיה תועלת (במובן של הבנה טובה יותר של מבנה המשפטים). אם מישהו יחליט לנתח כל נשוא המתחיל בעיצור m כ"נשוא ייחודי" וכל נשוא המתחיל בעיצור s כ"נשוא עקרוני" זו חלוקה בעלת כללים ברורים, אבל אין בה כל תועלת, ולכן כדאי לזנוח אותה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
המודאליים הם בעיקר נשוא ושם הפועל נושא

שלעתים מקבל השלמה מושאית: אסור לדרוך על הדשא, כדאי לשמור על כושר, חשוב לבדוק את העודף וכו'.

את מבנה המשפט אני חושבת שמבינים גם בלי לרדת לדקויות...
אבל הניתוח התחבירי המסורתי הוא בעיקר צורני, אף שהצורה משרתת תוכן, לפעמים תוכן זהה לחלוטין מהותית וכמעט לחלוטין צורנית מנותח שונה. השווה למשל בין:
כלב נובח בחצר.
הכלב נובח בחצר.
יש כלב נובח בחצר.
 
גם

אבל גם נשוא מורחב: אתה רשאי ללכת. אתה צריך לעשות זאת. וכיו"ב.
ובמקור גם אסור ומותר גם היו נשוא מורחב: "הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה".
 
למעלה