אני רוצה לחדד קצת לגבי הנשוא המורחב מדגם זה
כתבת "נשוא מורחב בדגם זה מתקיים כאשר המילה הראשונה אינה עומדת בפני עצמה" ואני לא לגמרי בטוחה שירדתי לסוף דעתך, כי הדוגמה שהבאת משתמשת בפועל עזר מובהק ("עמד") שמקביל ל-going to באנגלית, ושניהם פעלים שעברו תהליך גרמטיקליזציה (כלומר משמשים כסמן דקדוקי של עתיד ולא כפועל ממש). בקיצור, זו דוגמה קצת קיצונית ולכן היא מובהקת מאוד ועליה אין כל חולק (ואין גם במה להתלבט או להתבלבל).
הרעיון בנשוא מורחב מדגם <פועל> + <שם פועל> הוא שמהות הפעולה נמצאת בשם הפועל והפועל נותן לה איזשהו אספקט או אופן: הנגן מיטיב לנגן, הציפור מגביהה עוף, הילד יכול ללכת, גשם החל לרדת, מוכן לשלם, נאלץ לנסוע, העדיף ללכת, מעוניין להגיע, סיים לאכול, התחיל ל, מסכים ל... וכו' וגם בתארים כמו: עלול, צריך, חייב (עלולה לפרוץ סערה בכל רגע, אני חייבת ללכת, הלקוח צריך לשלם).
לגבי תועלת, ניתוח תחבירי לא בהכרח מסייע להבנה...
האם נכון ללמד אותו או לא זו כבר שאלה אחרת. בכל מקרה אני חושבת ששאלות לתלמידים צריכות להיות מובהקות ולא על מקרי קצה, ואם יש ספק אין ספק (כלומר, מוותרים על השאלה).
