שאלה \ בקשת עזרה

[חתול הצשייר]

אולי, אבל בסופו של דבר

אני ועוד היפר-אקטיביים שאני מכיר מצליחים להסתדר מעולה ללא שום ריטלין. יותר מכך, אנשים חדשים שאני מכיר בזמן האחרון אפילו לא מנחשים שרצו לרשום לי ריטלין ואת האיבחונים שלי. כוח רצון ועבודה רצינית עם עצמך כמו גם מדיטציות ותרגילי ריכוז יכולים לפטור כמעט כל מה שריטלין יכול לפטור. מעבר לזה אני מאד לא אהבתי את הרעיון של לסמם את עצמי ולכן למדתי להסתדר בשיטות אחרות. אפילו ידיד שלי שכן לוקח ריטלין כי הוא לא יכל בכלל לתפקד אחרת, מוריד בהדרגה את המינון ומתרגל לחיות ללא ריטלין. לתווך הארוך לסמם את עצמך זה לא פתרון טוב.

 

[ToryMaster]

כמובן שלא

אז רגע, גם אתה בטח נתקלת בבעיות שהיא מתארת, לא? איך אתה התמודדת ממש בהתחלה?

 

[חתול הצשייר]

בעיקר כוח רצון

תמיד הערצתי את האנשים האלו של: "אני יכול לעשות לעצמי ניתוח הסרת תוספתן ללא הרדמה ולהמשיך לתפקד אחרי זה בסבבה" (סיפור אמיתי שקרה נראה לי בסיביר). פשוט למדתי שהיפר-אקטיביות זה קושי להתרכז בדבר אחד כי דברים אחרים מתחילים לצוץ ולהפריע אז הייתי משכנע את עצמי שמה שאני עושה יותר מעניין. התאמנתי הרבה, הייתי נכשל ומתחיל שוב, מתאמן כמה שיכולתי וזה הלך וגדל עם הזמן. גם עבדתי הרבה על סיגוף. עד עכשיו אני מאגיה ללא סיגוף נראת לי הרבה פעמים חסרה במובן מסוים. ממש בהתחלה גם הייתי ממש פסיכופט והייתי נלחם עם מכשפים אחרים שפגשתי (כי עוד הייתי ממש ילד) ולכן או שהייתי מתאמן או שהייתי חוטף. זה תמריץ די טוב. אחרי זה כשהתקבלתי לביה"ס שלי אז הדרישות והציפיות עלו באופן מאד משמעותי (במיוחד אחרי שראיתי כמה שאר התלמידים שם חזקים בהשוואה אלי ואיזה דברים מגניבים הם עושים). אז היה לי גם תמריץ תחרותי מאד חזק. אחרי זה למדתי שזה תמריץ רע והפסקתי לעודד בעצמי את התכונה הזו, אבל עד אז כבר למדתי לשלוט בהיפר-אקטיביות בצרה טובה למדי. כל אחד ומה שפועל בשבילו. תמיד אפשר למצוא מוטיבציות להתקדם (בהנחה שבאמת רוצים לעסוק במאגיה) ואז צריך כוח רצון ומשמעת. אם אין כוח רצון ומשמעת אז שאר הדברים חסרי משמעות ואני הייתי ממליץ לאדם לחפש לעצמו שביל אחר בחיים או להתחיל לעבוד על עצמו ברצינות.

 

[ToryMaster]

אוקי

אז זה די דומה למה שגםא ני אמרתי איפשהו, פשוט אימון אימון אימון.

 

[gwizard]

אמממ

על אילו הצעה את מדברת ? סקס ?

ואם כן, למה זה לא פרקטי ?

 

[ToryMaster]

ההצעה של המדיטציה

קודם כל, זה לא באמת משאיר אותך רגוע כל היום, לא אדם עם חילוף חומרים נורמלי ובעיקר לא אדם היפראקטיבי [ואם אותך כן, אתה רגוע באופן קיצוני]. חוץ מזה, חצי שעה מדיטציה, זו בדיוק הבעיה, זה המון המון זמן.

 

[Swicca]

יש לי שאלה אלייך genik

כמה גדולה התוצאה שלך צריכה להיות?! אני פשוט, לפחות ממה שאני זוכר, יודע שתמיד יש תוצאה מכל דבר שעושים(במידה והוא מצליח... ^^)... לאורך כל הדרך יש תמיד תוצאות, אבל לא בהכרח משהו בכיוון של "הנר התפוצץ לי מול העיניים או מיי גאד". קח שאני לא ממש יודע מה לומר. מנקודת המבט שלי יש לך שתי אופציות בלבד, לעסוק במאגיה או לא, ובלי תירוצים. זה הכל. @_@

 

[Swicca]

*כך

 

[genik]

לא מדובר בעניין כמותי

פשוט רוב הדברים שקראתי מתחילים מלימוד לאורך זמן די ארוך ( להרגשה האישית שלי לפחות ) של ריכוז רגיעה דימיון מודרך וכאלה אלה הם כלים שלא מבאים לשום פידברק ביכלל . הם לא מועדו ליצור משהוא אלה לסייע ביצרה בהמשך ( ותקן אותי עם אני טועה בסעיף הזה ...) . אני מחפשת כל דבר שיאפשר לי להרגיש הבדל ותחושה של נשגת מתרה . גם עם המתרה היא יחסית קטנה או לא מרשימה כמו תחושה טובה , או הרגשה מסוימת ... בהחלט חסר לי עוצר מילים כדי להביע את עצמי כראוי ....

 

[כוכב ה שחר]

ציטוט שקראתי לאחרונה

והחלטתי ליישם אותו גם על עצמי: "אומללים הם אלה שתוצאות מעשיהם הן המניע לפעולתם" - מהאבהרטה, ספר שישי, פסוק 2.48 מתחבר מצויין עם Do what you will.

 

[Tatu4Taty]

ציטוט יפה

קיים גם כלוג'ונג (סיסמאות בודהיסטיות) "אל תצפה לאף תוצאה/הצלחה".

 

[כוכב ה שחר]

off.

לדעתי, וכנראה לא רק לדעתי, קיים קשר הדוק בין הכתבים ההודיים השונים שאינם קשורים בבודהיזם לבודהיזם עצמו. אמנם בהינדואיזם כן קיים ישנו דגש על האטמן, בעוד בבודהיזם שמים דגש על ה-אנאטמן, ישנו הרבה מן המשותף והשפעות הדדיות (וגם לא הדדיות). את המשפט עצמו אני מבין בשתי דרכים: האחת - לא לצפות לתוצאה השניה - בשלה הבאתי גם את ה"Law" של קראולי - פעולה ללא מחשבה על התוצאה כלל (טוב/רע, נכון/לא נכון), כפעולה טהורה שבאה מה"יעוד" (במקרה זה, המשפט מגיע מהבהגוואד-גיתה, בה ארג'ונה, שיעודו הוא לוחם, אומר כי לא ילחם).

 

[Tatu4Taty]

נראה לי

שגם הדגשים על האטמן והאנאטמן הם פשוט שני צדדים של אותו מטבע. הבודהיזם מסתכל על מהות האדם כדבר שמושפע כל הזמן מטריגרים חיצוניים ומשתנה, והאדם עצמו חופשי לגמרי כשהוא לא אדם (או חסר אטמן) ואילו ההינדואיזם רואה באטמן כמתבטא בצורות שונות ובאופי שונה בכל גלגול ומצב (דבר שהוא עושה גם עם האלים), אבל המהות עצמה של העצמי היא בשחרור. זה כלי. בקשר למשמעות השניה שנתת למשפט: אתה חושב שזה בכלל חכם לפעול ככה? אני מניח שבדברים קטנים, כשרוצים לפעול בלי מחשבה כדי להרגיש חופש יש לזה בסיס מסוים. קראולי לקח את זה צעד אחד רחוק מדי לטעמי. הוא פעל ככה תמיד, ובסוף ימיו גם הוא לא אהב יותר מדי את המקום שאליו הגיע. בכל זאת, בנאדם שמפקיר את אשתו והילדה שלו לא נתפס בעיני כמו מישהו שפועל בחכמה. עוד שאלה שצריכה להישאל - האם יש מקום לגישה הזאת במאגיה? הרי החשיבה/דימיון היא ה-כלי במאגיה. אולי אפשר לא לצפות לתוצאה ו"לתת לה לבוא", אבל אקט החשיבה והדימיון בכל זאת תופס מקום נרחב.

 

[כוכב ה שחר]

הנקודה היא, לעשות פעולה

בלא חשש מתוצאות - "עשה את שתרצה" מחד, ו"אל תחשוב על התוצאות של מה שעשית" מאידך. אני מבין מכך ש"אל תתן לתוצאות האפשריות של המעשה שלך למנוע ממך לעשות את המעשה, אם זה מעשה שיש לעשותו" (במקרה של קראולי - שהרצון האמיתי שלך הנחה אותך לעשותו, ובמקרה של קרישנה - שהתפקיד שלך, המקום שלך בדהרמה, דורש ממך לעשותו). כבר היה הדיון בפורום 617 על גואטמא סידהארתא שנטש את אשתו ואת בנו (אמנם בארמון ולא חסרים דבר, אבל נטישת בעל/אב היא עדיין נטישה). לא שאני חס וחלילה משווה בין בודהא שאקיאמוני לבין קראולי. היתה לי עוד נקודה, אני בעבודה והפריעו לי, אז כשאני אזכר אני אכתוב.

 

[Tatu4Taty]

לא לזה התכוון המשורר..

לפחות לא בלוג'ונג. הרי בבודהיזם עקרון "מחשבה נכונה", "פעולה נכונה" וכל שאר הדברים הנכונים תופסים מקום נכבד. אני לא חושב שהמשפט התכוון לאותו דבר שקראולי מדבר עליו. הבודהיזם שואף להשתחררות, והשתחררות מרצון שנתפס כמשהו שחייבים לעשותו דרוש גם כן. הרעיון שיש בעצם משמעות אולטימטיבית לכל המעשים הללו (שאתה מכנה אותם "רצון") הוא די זר לתפיסה הבודהיסטית בכלל, ולאימרות הלוג'ונג (שמהם אני לקחתי את הסיסמא) בפרט. אמרות הלוג'ונג מעודדות את ההבנה שהעולם הוא די ריק, ואלו אנחנו שממלאים אותו בכעס, אהבה או מטרה מסוימת. היא לא קיימת שם כשלעצמה, והתוודעות לזה פותחת הרבה אפשרויות שונות. אפשרויות כאלה לא קיימות אם אתה רואה את הפעולה שאתה עומד לבצע כרצון שחייב להתבצע. בחשיבה בודהיסטית, אין לו כלל משמעות שכזו. הוא רק עוד כבל שקושר אותך לחלום שלא קיים. אותו אדם לא חשב על מאגיה, הוא חשב על זה שאנשים כל הזמן רוצים להצליח ומקווים לעתיד טוב יותר עבור עצמם (תקווה זה עוד דבר שהבודהיזם הטיבטי מעודד לזנוח כמה שיותר מהר). את השילוב בין הגישה של קראולי לזו הבודהיסטית אני מעדיף לעשות באופן הבא: השינוי צריך להתבצע ללא כל רצון לשינוי אמיתי, כיוון שתקווה להשתנות מונעת אותה. הרצון של כל אדם בסופו של דבר הוא להשתחרר ולהיות מאושר באמת, ודבר זה קורה רק כאשר אנו לומדים בכל פעם ופעם בסיטואציות שונות (שאנו יכולים ליצור באופן מאגי או לא) על הטבע המשתנה של המציאות. הצורך בעשייה מסוימת הוא הצורך של התודעה להביא את האגו להתמודדות מסוימת שתגרום לו להבין זאת. התוצאות מאוד משנות, וישנן פעולות נכונות ולא נכונות. ההתעלמות מהתוצאה האפשרית צריכה להעשות רק כשיודעים שזהו הדבר שיש ללמוד אותו כדי להתקדם, אך דבר זה בסופו של דבר רק יחזיר אותנו לאותה דרך של פעולה נכונה. אני מזהה את ה-will שעליו קראולי דיבר כמשהו שלאגו באמת קשה להבין, ושבמהותו שונה למדי מהרצון שעולה בנו בכל פעם. זה משהו כמו סך כל התשוקות שעולות באדם, כיוון שלאותם אותה מהות - הריקנות.

 

[neophile]

תקיעות אמוציונלית

בלא חשש מתוצאות - "עשה את שתרצה" מחד, ו"אל תחשוב על התוצאות של מה שעשית" מאידך. אני מבין מכך ש"אל תתן לתוצאות האפשריות של המעשה שלך למנוע ממך לעשות את המעשה, אם זה מעשה שיש לעשותו" לדעתי מתי שאנו עושים מה שאנו רוצים ולא חושבים על התוצאות אנו מסוגלים ללמוד הכי הרבה. בגלל ש"לחשוב על התוצאות" זה קודם כל להרגיש אמוציות ואז לחשוב על האמוציות. אבל תמיד יש אנשים שעושים משהו יותר טוב...תמיד יש לאגו שלנו הזדמנות להפגע והוא בדר"כ גם מנצל את ההזדמנויות האלה,בייחוד כשאנחנו מתאמצים ואז בגלל שהתאמצנו אנחנו מרגישים שזה לא בסדר שלא הצלחנו...ואנו ניפגע אבל אז לא נלמד כי נתעסק רק במספר רבדים מצומצם(האמוציות) רוב האנשים תקועים ברבדים האמוציונלים, בגלל זה מבוגרים יכולים להיות ממש מומחים במניפולציות ריגשיות ולהסתיר כל חולשה שלהם בעזרת מניפולציה שהופכת לעצמית כאשר הם לא מפתחים כלים חדשים, כי לא התפתחה בהם מודעות עצמית, הם לא איפשרו לה להתפתח.

 

[ToryMaster]

לאט

אז את מתחילה מחמש דקות מדיטציה, ולאט לאט מוסיפה לזה. העניין הוא שאת כל כך מחפשת את התוצאה, שזה גורם לך להתעצבן על התהליך, וככה לא מגיעים לשום דבר. זה קצת קשה לקבל, אבל במאגיה אין כמעט שום דבר שקורה מיד. אני מכירה היפראקטיבים [ADD וגם ADHD] שעוסקים במאגיה. זה פשוט עניין של אימון אימון אימון. מתחילים בחמש דקות, וכשזה כבר לא מטריף לך את השכל, את עוברת לעשר, ואז לחמשעשרה, וכן הלאה.

 

[neophile]

הבטחה שלי

תרגיל הכי פשוט שגם יעזור לך להרדם ה ר פ י י ה את שוכבת במיטה ועוצמת עיניים עוברת על כל שריר כשאת מודעת אליו מהאצבעות של הרגליים עד הראש והפנים מותחת כל שריר כזה למספר שניות רק אחרי שאת מותחת את כל השרירים כשאת מודעת אליהם את יכולה להיות רפוייה באמת. כשהגעת להרפייה תתמקדי בנשימות תנשמי בקצב קבוע 4 שאיפה,4 עצירה,4 נשיפה ו4 עצירה וחוזר חלילה אם את רוצה את יכולה להוסיף ויזואליזציה בזמן השאיפה לדמיין את יסוד האוויר(חרב) בזמן העצירה לדמיין את יסוד האש(מטה) בזמן הנשיפה לדמיין את יסוד המים(גביע) בזמן העצירה לדמיין את יסוד האדמה(פנטקל) את לא חייבת את הויזואליזציה אבל כן תתמקדי בנשימות המטרה של החלק הראשון היא להביא אותך להרפייה של הגוף , לאחר שהגוף שלך יהיה רפוי תוכלי ללמוד על עצמך ועל הגופים העדינים שלך המטרה של הנשימות היא להגביר את הריכוז המטרה של ההדמייה היא לפתח את הדמיון כל אלה ביחד יאפשרו לך לפתח את היכולת המאגית. אני מבטיח לך שכשתתרגלי את זה לאורך זמן( לא פעם אחת) את תחושי ותרגישי בדברים שלא חשת והרגשת קודם.

 

[Swicca]

או קיי..

לא התכוונתי להפחיד אותך ולאמר אין מצב שאת יכולה בגלל סיבה זו או אחרת. אלא רציתי פשוט להוציא אותך קצת למציאות. :-\ אנשים שחושבים שמאגיה זה קשה, בסדר... זה לוקח זמן ותרגול, אבל לא בשביל להצליח אלא בשביל להצליח הרבה יותר בכל פעם. דברים פשוטים כמו לראות אנרגיה, להרגיש אותה ולשלוט בה, אפשר ישר על התרגיל הראשון וזה לא דורש יותר מידי זמן או מאמץ, אבל בשביל שזה יתקדם לאנשהו צריך את תרגילי הריכוז ולחרוש על התרגילים היותר פרקטיים יום יום גם כן. תוצאות יהיו לך, אבל האם את רוצה את זה יותר כמשהו שהוא חלק מהחיים שלך ושגדל איתך או כמשהו שאת סתם רוצה לראות שעובד ולשכוח מזה לאחר מכן?! זה מה שאני די רוצה לדעת. ונ"ב הדרך היחידה להצליח במאגיה היא לדעת שאת יכולה, הוא להאמין שאת יכולה, ורק אז לא משנה אילו מגבלות יהיו לך את תוכלי לעשות זאת. אני די בטוח שלא באת לכאן בשביל להזכיר לחברי הפורום מה הם יכולים ושאת בטוחה שהם יכולים יותר ממך. קחי קצת יוזמה, תני לעצמך קצת מהכבוד שראוי לך. הסיבה היחידה שלהם יש יותר, זה בגלל הנסיון והמאמץ עם השנים, ולא בגלל שלהם לא היו את הבעיות שהם היו צריכים למצוא דרך סביבם.

 

[neophile]

../images/Emo45.gif