גמבה חמודה מאד
New member
שאלה בקשר לבת שלי
האמת שכל הזמן אני כותבת על הבן שלי פה. אבל בזמן האחרון אני חושבת שיש לי גם איזו בעיה עם הבת שלי. גם היא בת 6, והיא ילדה מאדדדדדדדדדדדדדד פקחית ופטפטנית, והאמת שיותר מידי. היא לא מפסיקה לדבר, לא משנה על מה ועם מי, כל הזמן פטפטת, וזה פשוט בלתי נסבל, באמת. והיא גם מאד פעילה. אמנם בגן היא בסדר גמור, עובדת מצויין, מרוכזת מאד, וגם בבית היא מסוגלת לשבת שעות ולצייר או לעשות דברים אחרים, אבל לפעמים היא כמו תזזית, רצה בין החדרים, כל הזמן במרוצה. יש לה גבס על היד, אבל אתמול היא ניסתה לטפס על עץ. אנחנו הולכים לרופא, מחכים בתור, והיא בנתיים מסתובבת מפה לשם, עושה הצגות לכל הממתינים (תרתי משמע הצגות), שרה, לא יושבת על ה*** כמעט ולשניה. גם אצל הרופא היא ככה, והוא שאל פעמיים, לדעתי ברצינוץ, אם חשבנו לתת לה ריטלין ושאל איך היא בגן. במכונית היא שואלת 100 פעמים "מתי נגיע?" או שרה שירים, שזה לפעמים נחמד ומצחיק, אבל לפעמים זה מעיק, כי היא יכולה לשיר שעה וחצי או לדבר ולשאול שאלות נון סטופ. היינו אתמול בסרט, והילדה לא הפסיקה לשאול שאלות, פשוט שעתיים של פטפטת, כמעט שמתי עליה צרחה, אבל לא רציתי להפריע. הילדה לא מפסיקה לדבר. מצד אחד היא יושבת שעות ועושה עבודות או חוברות, מעסיקה עצמה מצויין, מצד שני היא שובבה וקופצנית כמו 10 בנים. ונחבלת לא מעט (פתחה פעמיים סנטר, עכשיו שברה יד). היינו אתמול באירוע, היא כל הזמן הסתובבה סביבי ופטפטה או השתוללה (קיבלה שריטה ונפלה פעמיים), בלי דקה של מנוחה. הערב התפרצתי עליה ואני מרגישה נורא (בגלל זה החלטתי לכתוב). היא כל הזמן מדברת איתי, אם אני מקשיבה או לא, לאא נותנת לי מנוחה כמעט, לפעמים רוצה שאצייר איתה (אם כי לפעמים יושבת לבד). כל הזמן "נדבקת" אליי. אני יודעת שזה מאהבה ורצון תקירבה, אבל לפעמים משגע אותי, אני לא יכולה לזוז כמעט, כל הזמן היא ברקע. לפעמים זה נחמד, אבל בזמן האחרון זה ממש מכביד. אם היא לא עם חברות היא כל הזמן נדבקת אליי ומדברת איתי ורוצה תשובות והיא יכולה לשאול או להגיד משהו 30 פעמים. יש לה שגעון חדש, שאעבוד בטויס אר אס, כדי שתוכל לקנות כמה מתנות שבא לה. אמרתי לה שזה לא אפשרי, שצריך לשלם וכו, והיא בשלה. בי נשבעתי, היא לא הספיקה לדבר על זה יום שלם, לקחת ספר טלפונים וחיפשה מספר טלפון שלהם שאתקשר ואשאל אם יש עבודה... הערב נמאס לי. רציתי לצפות ב"השיר שלנו" (מכורה מה לעשות) והיא יושבת לידי ושואלת שאלות ורוצה מים ורוצה מיץ ולא מפסיקה "אמא" "אמא" "אמא". בסוף התפרצתי וצרחית ככה שהיא נבהלה. אמרתי לה שאני לא יכולה יותר, ושתיתן לי מנוחה, שהיא חייבת לתת לי כמה דקות לשתות קפה, לאכול, לקרוא, במיוחד בערב. אני מרגישה רע שהתפרצתי, אבל לא ידעתי מה לעשות, התפוצץ לי הראש, משעה 7 בבוקר (מינוס שעתיים שהיתה אצל חברה). אין לי מושג אם יש לה הפרעות קשב או "סתם" היא מאד תובענית, אבל אני לא יודעת מה לעשות. זה לא שאני לא מקדישה לה, אני לא עובדת, ואני איתה כמעט כל הזמן (עכשיו חופש אז אני איתה כל היום, פרט לאם היא עם חברות), ואני מנסה להקדיש לה תשומת לב ולדבר איתה ולצייר איתה ולשחק איתה, אבל לפעמים זה טו מאץ', כי היא רוצה אותי כל הזמן איתה. לקחת אותה לרופא? להתייעץ עם פסיכולוג? לא יודעת מה לעשות. היא באמת ילדה מדהימה ומצחיקה ומתוקה, אבל לפעמים קשה לי איתה יותר מאשר איתו. ויש לי רגשי מצפון שהתפרצתי עליה, אבל כבר הייתי עייפה וחם והיא שיגעה אותי כל היום והוצאתי הכל... מה עושים???
האמת שכל הזמן אני כותבת על הבן שלי פה. אבל בזמן האחרון אני חושבת שיש לי גם איזו בעיה עם הבת שלי. גם היא בת 6, והיא ילדה מאדדדדדדדדדדדדדד פקחית ופטפטנית, והאמת שיותר מידי. היא לא מפסיקה לדבר, לא משנה על מה ועם מי, כל הזמן פטפטת, וזה פשוט בלתי נסבל, באמת. והיא גם מאד פעילה. אמנם בגן היא בסדר גמור, עובדת מצויין, מרוכזת מאד, וגם בבית היא מסוגלת לשבת שעות ולצייר או לעשות דברים אחרים, אבל לפעמים היא כמו תזזית, רצה בין החדרים, כל הזמן במרוצה. יש לה גבס על היד, אבל אתמול היא ניסתה לטפס על עץ. אנחנו הולכים לרופא, מחכים בתור, והיא בנתיים מסתובבת מפה לשם, עושה הצגות לכל הממתינים (תרתי משמע הצגות), שרה, לא יושבת על ה*** כמעט ולשניה. גם אצל הרופא היא ככה, והוא שאל פעמיים, לדעתי ברצינוץ, אם חשבנו לתת לה ריטלין ושאל איך היא בגן. במכונית היא שואלת 100 פעמים "מתי נגיע?" או שרה שירים, שזה לפעמים נחמד ומצחיק, אבל לפעמים זה מעיק, כי היא יכולה לשיר שעה וחצי או לדבר ולשאול שאלות נון סטופ. היינו אתמול בסרט, והילדה לא הפסיקה לשאול שאלות, פשוט שעתיים של פטפטת, כמעט שמתי עליה צרחה, אבל לא רציתי להפריע. הילדה לא מפסיקה לדבר. מצד אחד היא יושבת שעות ועושה עבודות או חוברות, מעסיקה עצמה מצויין, מצד שני היא שובבה וקופצנית כמו 10 בנים. ונחבלת לא מעט (פתחה פעמיים סנטר, עכשיו שברה יד). היינו אתמול באירוע, היא כל הזמן הסתובבה סביבי ופטפטה או השתוללה (קיבלה שריטה ונפלה פעמיים), בלי דקה של מנוחה. הערב התפרצתי עליה ואני מרגישה נורא (בגלל זה החלטתי לכתוב). היא כל הזמן מדברת איתי, אם אני מקשיבה או לא, לאא נותנת לי מנוחה כמעט, לפעמים רוצה שאצייר איתה (אם כי לפעמים יושבת לבד). כל הזמן "נדבקת" אליי. אני יודעת שזה מאהבה ורצון תקירבה, אבל לפעמים משגע אותי, אני לא יכולה לזוז כמעט, כל הזמן היא ברקע. לפעמים זה נחמד, אבל בזמן האחרון זה ממש מכביד. אם היא לא עם חברות היא כל הזמן נדבקת אליי ומדברת איתי ורוצה תשובות והיא יכולה לשאול או להגיד משהו 30 פעמים. יש לה שגעון חדש, שאעבוד בטויס אר אס, כדי שתוכל לקנות כמה מתנות שבא לה. אמרתי לה שזה לא אפשרי, שצריך לשלם וכו, והיא בשלה. בי נשבעתי, היא לא הספיקה לדבר על זה יום שלם, לקחת ספר טלפונים וחיפשה מספר טלפון שלהם שאתקשר ואשאל אם יש עבודה... הערב נמאס לי. רציתי לצפות ב"השיר שלנו" (מכורה מה לעשות) והיא יושבת לידי ושואלת שאלות ורוצה מים ורוצה מיץ ולא מפסיקה "אמא" "אמא" "אמא". בסוף התפרצתי וצרחית ככה שהיא נבהלה. אמרתי לה שאני לא יכולה יותר, ושתיתן לי מנוחה, שהיא חייבת לתת לי כמה דקות לשתות קפה, לאכול, לקרוא, במיוחד בערב. אני מרגישה רע שהתפרצתי, אבל לא ידעתי מה לעשות, התפוצץ לי הראש, משעה 7 בבוקר (מינוס שעתיים שהיתה אצל חברה). אין לי מושג אם יש לה הפרעות קשב או "סתם" היא מאד תובענית, אבל אני לא יודעת מה לעשות. זה לא שאני לא מקדישה לה, אני לא עובדת, ואני איתה כמעט כל הזמן (עכשיו חופש אז אני איתה כל היום, פרט לאם היא עם חברות), ואני מנסה להקדיש לה תשומת לב ולדבר איתה ולצייר איתה ולשחק איתה, אבל לפעמים זה טו מאץ', כי היא רוצה אותי כל הזמן איתה. לקחת אותה לרופא? להתייעץ עם פסיכולוג? לא יודעת מה לעשות. היא באמת ילדה מדהימה ומצחיקה ומתוקה, אבל לפעמים קשה לי איתה יותר מאשר איתו. ויש לי רגשי מצפון שהתפרצתי עליה, אבל כבר הייתי עייפה וחם והיא שיגעה אותי כל היום והוצאתי הכל... מה עושים???
