שאלה /בעיה

fufit16

New member
שאלה /בעיה

אני וחבר שלי חודשיים יחד אני גרה בצפון והוא בדרום(מה שגורם קצת ריחוק) אנחנו ניפגשים בד"כ בת"א ככה באמצע והוא אפילו בא אליי לשבת.. אני גם רוצה ליסוע אליו(אני בת 18) אבל אמא שלי אומרת שהיא מפחדת כי המרחק גדול,היא פרימיטיבית כזאת "בחורה לא צריכה ליסוע ככה לחבר שלה,את צריכה שיהיה לך כבוד עצמי"(לא הבנתי את הקטע הזה:/) אני מבינה שהיא דואגת אבל היא לא סומכת עליי לעומת זאת אבא שלי כן אבל בקטע הזה האמא היא הדומיננטית..הוא גם מתגייס בקרוב מה שיקשה עלינו להיפגש גם ככה..מה לעשות?איך לשכנע? ואיך להסביר לו את המצב?
 

ChilD SouL

New member
שיחה.

תסבירי לה שאת ילדה גדולה, שאתם ביחד ושאתם אוהבים זה את זו וזה לא משהו חד פעמי ללילה וששום דבר נוראי לא יקרה אם את תסעי אליו.
 
תגובה

אם את בת 18, אינך חיבת לצית לאמך. אפשרי שיותר יבוא אליך, וגם תפגשו באמצע הדרך בעיר. אמרי לה שאת מבוגרת, ולכן אינה צריכה לפחד שתנזקי מנסיעה.
 

elena20

New member
מה קשור לכבוד עצמי? אוי, האימהות

האלה, אל תקשיבי לה, את ילדה גדולה, תעשי מה שבא לך ולפחות יש לך תמיכה של אבא
 

נ ט ע 9 1

New member
אמא לא פרמיטיבית

אמא פשוט דואגת.. אמא פשוט אמא..(ותישמחי שאמא שלך מתנהגת כמו אמא, כי יש כאלה שלא..) ולא משנה כמה שהיא סומכת/תסמוך עלייך תמיד תשאר לה בלב הדאגה הזו שיש רק לאמא... יש אמהות שפחות יגידו, ויש אמהות שכן יגידו לילדיהם, בכל אופן, את חייבת להבין שזה כי היא פשוט אמא, ואצלי, אפילו אם אני נוסעת לחברה, אמא דואגת בלי הרף, מתקשרת(אפשר לחשוב, אני הולכת להיפגש עם אנס) רק כשנהיה אמהות, נוכל באמת להכין את המשמעות של להיות אמא.. כי לפני כן, לא נוכל, והלוואי שהילדים שלנו יקשיבו בקולינו, אף פעם לא הבנתי באמת באמת מה עובר בראש של אמא, כי כמובן עדיין לא הייתי אמא.. אבל תביני, שגם בגיל 58.. ולא רק 18 אמא תישאר עם הדאגה של אמא... כל שנותר הוא לנסות(ולהצליח..) לשכנע אותה, שהוא טוב בשבילך(כמובן רק אם זה נכון..!!!) ושהוא לא מתכוון לפגוע בך, שהוא ישמור עלייך.. תני לה לדבר איתו,תכירי לה אותו טוב יותר.. תני לה ת'ביטחון הזה שהוא אוהב אותך, דואג לך ושומר עלייך.. ככה אמא תהיה שקטה יותר.. אבל תביני שאמא היא פשוט אמא.. וזה הכי חשוב שתביני.. אני בטוחה שמים שקטים חודרים עמוק, ואם תפנימי לה לאט לאט שסה"כ הוא טוב עבורך, ככה היא תהיה שקטה יותר.. והכי טוב שבאמת יהיה לך את ההכי טוב עבורך.. מי ירצה בטובתך יותר מאמא?...מזל שיש אותההה
 

נ ט ע 9 1

New member
ודרך אגב..

תמיד כשאני אומרת לאמא ש'למה את לא סומכת עליי?..' היא אומרת לי שהיא דווקא כן סומכת עליי.. אבל על אחרים לא סומכת, לכן תמידדדד(גם כשזה ברור שזה מה שאני יעשה) היא תאמר לי:'שמרי על עצמך'... תמיד:"אל תיסעי בטרמפים.."(האמת היא שבלי המשפט הזה, דיי תיכננתי לסוע עם בני סלע.. אוףףף תמיד את משבשת לי תוכניות...) אז פשוט צריך יותר להכיר את זה שאמא תישאר תמיד אמא.. תיפגשו על אמצע הדרך וכאלה.. תיזכרי שככל שאמא תכיר עם מי הבת שלה יוצאת, ככל שאמא תרגיש שהיא יודעת, ורגועה...היא תהיה פחות מודאגת, ותהיה לכם יותר שלווה ופרטיות..
 

A d i 23

New member
אני אגיד לך מה אני הייתי עושה..

אורזת תיק, מודיעה לה, לא שואלת, מודיעה, בלי סימן שאלה בתום המשפט, שאני נוסעת אליו.. אומרת לה שהיא מוזמנת להיות איתי בקשר אם בא לה, כמובן שלא כל 5 דקות וגם לא כל שעה עגולה.. מאחלת לה סופ"ש נפלא ורגוע, ויוצאת לדרך.. רק ככה זה עובד איתם ! וכשאת תחזרי הביתה היא תראה ותבין שהשד לא כזה נורא ! לילה טוב
 

נ ט ע 9 1

New member
למה כ"כ בגסות...

כבר לטרוק דלת למי שגידל אותנו 18 שנה לטובת מישהו שמכיר אותנו פחות מחודשיים.?. (לפחות ככה זה נראה מהצד) לא יודעת אם אני הייתי עושה ככה... כלומר בעצם עשיתי ככה פעם 1.. השד היה דווקא מאוד נורא.. משהו בסדר גודל של ג'יני מאלדין... אמא לא ישנה כל השבת...
 

נ ט ע 9 1

New member
עוד משהו..

היא בת 18.. היא לא בת 26.. אני חושבת שזה קצת שונה.. וחוצמזה.. כל עוד את חיה בבית, לא משנה אם את בת 18 או בת 26, את צריכה להתנהג בהתאם.. אי אפשר לחיות בבית ולחיות לפי הכללים שלי.. אם רוצים לחיות לפי כללים עצמאיים, פשוט עוזבים את הבית, אבל להישאר בבית ולהכתיב את הכללים?.. קצת חוצפה אני חושבת.. לא התכוונתי בכלל שלא תבקרי את החבר שלך, אבל לבוא ולהגיד צ'או צ'או, אני אבוא ואלך מתי שרק יבוא לי, אני יענה לך מתי שרק יבוא לי, אני אקבע ת'כללים איך שרק בא לי.. זה יותר משהו של מישהי שכבר יצאה מהבית.
 

A d i 23

New member
ושוב, לא מסכימה איתך !

אבל אין לי כוח להמשיך ולהגיב. אני את דעתי אמרתי ! אם את רוצה לתת להורים שלך לנהל את חייך ולהחליט עבורך, רק כי את חיה אצלהם, אז תהני לך.
 

A d i 23

New member
לא טרקתי שום דלת !

ואין פה עניין של זה לטובת זה.. היא לא צריכה לבחור בין אמא שלה לבין החבר, אבל אמא שלה לא יכולה לנהל לה את החיים.. עם כל הכבוד, היא כבר ילדה גדולה, בעצם סליחה, היא כבר לא ילדה, וצריכה ללמוד את החיים בחוץ. הורים יכולים להגיד את דעתם, הורים יכולים לייעץ, אבל לא להחליט עבורנו ! וגם אם עדיין הילדים מתגוררים בבית ההורים, זה עדיין לא נותן להם שום זכות להחליט עבורם מה נכון לעשות ומה לא נכון, כי מטעויות לומדים ! מה יגיד בחור בן 30 שמתגורר בבית הוריו עדיין ? שזכותם להחליט עבורו את צעדיו כי הוא עדיין מתגורר שם ?! ממש ממש לא מסכימה איתך. אני גדלתי עם סבתא ולא עם אמא.. וכשהיא נפטרה, אני הייתי רק בת 21, התרסקתי לחלוטין כי מצאתי את עצמי לבד ! בלי שום הגנה ! אבל את יודעת בזכות מה הצלחתי להתרומם ? בזכות העצמאות שלי, בזכותה ! היא זו שלימדה אותי מגיל מאד קטן לדאוג לעצמי, ושלא תביני אותי לא נכון, היא תמיד היתה שם בשבילי, אבל גם ידעה איפה לשים את הגבול ולתת לי לשחות לבד, גם במים העמוקים. למדתי ליפול, לקום לבד ולהמשיך ללכת.. גם כשהיא ידעה שאני טועה, היא רק אמרה את דעתה, אבל נתנה לי להמשיך ולטעות, כי שוב, מטעויות לומדים ! אם כל פעם אמא שלך תניח מיזרון לרגלייך כשתיפלי, את לא תרגישי שנפלת, וגם לא תדעי להתרומם חזרה.. אם אמא שלה לא מוכנה לקבל את זה שלבת שלה יש חיים משלה, וזה אומר, חבר שהיא רוצה לבלות איתו, אז אין ברירה אלא להציב לה עובדות. אז נאמר והיא לא תישן כל הסופ"ש, למרות שלדעתי זו כבר הגזמה, כי אם היא כל כך לא רגועה, שתיצור איתה קשר, ותראה בעצמה שהכל בסדר. בכל אופן, אני בטוחה שבסופ"ש הבא כשהבת שלה תחליט לבלות אצלו ואיתו, זה כבר יהיה אחרת.. ואם לא, אז האמא היא זו שבבעיה ולא הבת. מה עוד שהבחורה ציינה שהחבר כן בילה אצלהם שבתות, כך שגם האמא מכירה אותו ולא מדובר באדם זר עבורה.. אז אני באמת לא מבינה את ההתעקשות שלה לא להסכים עם הנסיעה הזו.. זה אפילו אגואיסטי, כי היא חושבת על השקט שלה, אבל משיגה בכך את חוסר העצמאות של הבת שלה, ומונעת ממנה לחיות.. מה היא תעשה כשהבת שלה תתגייס לצה"ל ? תתגייס יחד איתה ? ואם יוחלט שהיא תשרת בבסיס סגור רחוק מהבית ? אני יכולה להמשיך ולתת דוגמאות, אבל נראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי. מתי הורים יבינו שבהתנהגות הזו הם רק כביכול מגוננים על ילדיהם ורק כביכול עושים להם טוב, אבל בעצם מונעים מהם להיחשף אל החיים האמיתיים, ומונעים את העצמאות שלהם. מצטערת, אבל אותי זה מכעיס לקרוא הודעות כאלו.
 
זאת לא הדרך...

בתור אחת שעשתה את זה דווקא לא פעם ולא פעמיים ובכוונה לא הקשבתי ועשיתי מה שהכי הדאיג את ההורים שלי, זה הוביל רק למתח ולרגשות אשמה, ממש לא עשה הרגשה של ניצחון או משהו כזה.
 

A d i 23

New member
מה הקשר לניצחון ?!

ושירי, את "קצת" מגזימה" את לא חושבת ? מתח ורגשות אשמה ?! למה מה עשית ? נסעת להיות עם החבר שלך ? נו באמת.. את כותבת את זה כאילו איזה פשע עשית.. בסך הכל רצית לחיות את חייך.. ואם הורים לא מסוגלים להבין את זה ונותנים לך להרגיש חרא אח"כ, אז חבל מאד ! אגב, מה הפיתרון האחר שלך ? פשוט להסכים איתם ולעשות מה שהם אומרים ? ואל תגידי לי לשבת ולדבר איתם, כי זה לא תמיד עוזר.. אז מה עושים אז ? שאחרי אינספור שיחות ונסיונות לשכנע שזו לא הדרך, זה לא עוזר ? נשארים כבולים לסינר של אמא שחלילה לא יקרה לנו משהו.. ?! דעתי בעינה עומדת !
 
אני חושבת שאם מתנהגים

בצורה בוגרת, משיגים תוצאות של יחס של ההורים אלינו כבוגרים. ההורים שלי נהגו להגביל אותי המון- לא לצאת לבד לת"א, לא לנסוע באוטובוס למרחק לבד, וגם כשלא היו הגבלות היה המון דאגה וטלפונים כל רגע, וביננו - זה היה נמשך עוד הרבה לולא הייתי יוזמת שיחה בוגרת ומבהירה באסרטיביות שעברתי את גיל 18, ואני אדון לעצמי, ומכבדת את הדאגה שלהם אבל אני צריכה ללמוד מהטעויות של עצמי ולחיות את חיי. אז לא עזרו לי ולעוד הרבה שמכירה לריב עם ההורים על זה, וכן אצלי אם אני רבה, בד"כ זה עושה לי הרגשה רעה ויש מתח בבית, אלא יותר לשבת ולהבהיר בצורה בוגרת שאני אדם בוגר.
 

A d i 23

New member
ממתי..

להציב גבולות ועובדות להורים, זה צעד לא בוגר ? וכי למה ? ההיפך הוא הנכון, הם אלו שמתנהגים באופן לא בוגר ! ולא זכור לי שציינתי את המילה מריבה.. וגם היא לא. אם כבר זו אמא שלה שבוחרת לריב ולהתווכח. אני ייעצתי לה להבהיר לאמא שלה שהיא נוסעת אליו, בין אם יש או אין הסכמה מצידה, להציב לה עובדה קיימת בשטח, שעם כל הכבוד לדאגה שלה, היא כבר לא ילדה קטנה, ויודעת יפה מאד לקבל החלטות לבד ולדאוג לעצמה. שהיא יותר ממוזמנת להיות איתה בקשר (בגבול הטעם הטוב כמובן) ולהיווכח בעצמה שהכל בסדר.. ואגב, שימי לב למילים שהשתמשת בהן בהודעה האחרונה שלך.. "ומבהירה באסרטיביות שעברתי את גיל 18, ואני אדון לעצמי, ומכבדת את הדאגה שלהם אבל אני צריכה ללמוד מהטעויות של עצמי ולחיות את חיי" מה שונה ?! גם את לא שאלת אלא הצבת עובדות ! רק שאני לא מבינה למה חיכית כל כך הרבה זמן עד שקיימת שיחה שכזו איתם. אני יודעת שאני לא הייתי מחכה ולו שניה אחת.
 
בד"כ כשצד אחד מתחיל מריבה...

היא נמשכת לצד השני. חיכיתי הרבה זמן עד שאזרתי אומץ לדבר איתם ולהבהיר להם (והכוונה באסרטיביות היא להראות שעומדת מאחורי מה שאומרת ולא מתווכחת או צועקת או לא יודעת מה) שאני ילדה גדולה שיכולה להסתדר ורק צריך להאמין בי. עובדה שזה מה שגרם להם לשחרר אותי קצת ולסמוך עליי...
 
לדעתי -

תעשי עם אמא שלך שיחה שקולה ורצינית, בלי צעקות/איומים וחיות אחרות
, אלא שיחה רגועה ותסבירי שזה שאת נוסעת אליו לא אומר שאין לך כבוד עצמי, ושזה נהוג לעשות ככה, ושאת נזהרת ולא עושה שטויות, ושאת מבקשת שהיא תאמין בך קצת.
 

A d i 23

New member
תקראי את התגובה שלי..

ואם זה לא עוזר, כי נראה שכבר היו שיחות איתה, מה הצעד הבא שאת מציעה לה ? להמשיך ולנסות לשכנע ולהסביר.. עד מתי ?
 

nate2000

New member
אוי זה מזכיר לי את אמא שלי

רק שלי היא עשתה את זה בגיל 21 עם האקס המיתולוגי ואח"כ בגיל 23 עם בעלי לעתיד וזה עוד אחרי שמגיל 17 גרתי לבד 3 שנים ואח"כ נכנסתי לקבע והרווחתי משכורת לא רעה.... יקירתי, שימי לאמא שלך גבולות אחרת זה לא יעצור כאן ועם החבר הנוכחי, זה יימשך עוד הרבה זמן גם כשכבר לא תהיי בת 18 וכבר תהיי עצמאית מבחינה כלכלית. אני זוכרת שקבעתי לאמא שלי עובדות בשטח, פשוט ארזתי תיק ונסעתי. כן היא נעלבה עליי וכן לא דיברנו כמה ימים, אבל מה אח"כ זה עבר לה. ככה היא עשתה עם בעלי לעתיד לפני שעברנו לגור יחד נסענו אחד לשני על בסיס כמעט יומיומי והיא ממש עשתה לי פרצופים כשנסעתי אליו. יום אחד פשוט אמרתי לה שנמאס לי מכל הדרמה הזאת, ואני לא צריכה להרגיש אשמה כל פעם שאני נוסעת לחבר שלי ונשארת אצלו בסופ"ש בגלל הסקנדלים שלה. וזה נרגע.
 
רק בקשה אחת,

קחי בחשבון שהתגובות שנכתבות לך מגיעות מתוך ההתנסויות האישיות של הכותבים עם הוריהם, שבהחלט יכול להיות ששונים מהוריך. לדעתי עליך לחשוב מתוך ההכרות עימם מה יועיל מולם.
 
למעלה