שאלה נהדרת, חבריי ואני שאלנו
עצמנו למה זה קורה לנו ? ההנחה שלנו הראשונית שלנו היתה שזו שגיאה שיש למצוא לה פתרון. אז מצאנו פתרון, לא שהוא נכון לכולם, אבל לנו לפחות הוא נהדר וייתן לך אולי כיוון טוב. אנחנו קוראים לו "האיזון כבסיס החיים". שאלנו עצמנו, מהו בסיס הבעיות שלנו ? לא רק רדיפה אחרי כסף, גם כעס, ורדיפה אחרי עונג (הדיכאון כשחוזרים מחו"ל) וכבוד וכל "אי נחת" שבודהא דן בה. והגענו למסקנה הפשוטה יחסית שזהו, האגו שלנו או "יצר החיים" בשמו הדרווניסטי. יצר החיים מוביל למספר רצונות בסיסיים שאין לנו שליטה עליהם, הם חיים בכולנו : 1. רצון לגדולה - החיה הכי "גדולה" מושכת נקבות הכי טובות. 2. רצון להיות מושך - החיה הכי מושכת, מושכת את בנוי הזוג הכי טובים. 3. רצון למין - ברור מאליו. 4. רצון למימוש ושפע - השרדות מודרנית. 5. רצון לעוצמה - ברור מאליו. 6. רצון להשמיד אוייבים. ואם נמשיך, נמצא בקלות את עוד ועוד גירסאות מודרניות ליצר ההישרדות. עכשיו מה המילכוד ? ללא יצר החיים, לא ייתכנו חיים. אף חיה לא שורדת (כולל לא האדם) ללא יצר החיים. מצד שני - יצר החיים הוא זה שמונע את החיים. הרצון לגדולה ולעוצמה ולשפע ולמימוש גורמים לנו לרדוף אחריהם ולפספס את החיים. מצד אחד היצרים הללו חיים בנו (גרסאות שונות ליצר הישרדות), ואין סיכוי להעלים אותם כי אחרת נמות. מצד שני הם גורמים לנו לאבד את חווית החיים (הכל ברמת הסיסמא, אך אני מקווה שמובן הכיוון). מה הפיתרון ? כמובן, כמו בכל משוואה במתמטיקה,המקסימום מושג כש X=Y. מי שעסק קצת במתמטיקה יודע שהמקסימום תמיד מושג באיזון. אם כך, עלינו לחתור לאיזון ולא למימוש או לשפע או למשיכה או לכל דבר אחר. האיזון הוא זה שיביא את אותם דברים שאנו רוצים. עלינו לאזן בין הרצון לחיות לחיים עצמם. לא יותר מידי רצון לחיות (אגו) ולא יותר מידי חיים עצמם (קבלה, אהבה, נתינה חמלה ושוויון). ניקח דוגמא סתמית : אדם שמחפש אחר איזון, יודע שעליו לעבוד רק 10 שעות ביום ולא יותר (סתם זרקתי מספר). מרגע שהוא הגדיר ששם האיזון, עליו להתייעל באותם 10 שעות. ברגע שהוא מתייעל, הוא מפיק יותר ופותח עוד אפיקים. הדבר הראשון שהוא רוצה זה לעבוד 10.5 שעות כדי למקסם את האפיקים החדשים. אבל אם יהיה בוגר מספיק, ידאג לעבוד 10 שעות וכך ימקסם אותם כי ייאלץ לזנוח עיסוקים פחות פוריים ב10 שעות שהקציב לעצמו. אין טעם לנסות לא לרדוף אחרי כסף, יש טעם להשקיע אנרגייה בבגרות הנדרשת להפסיק אחרי 10 שעות. אותו כנ"ל כשהולכים למסיבה. אין טעם לנסות "לא לרצות להיות מושך", זה טבע האדם. צריך לעשות זאת במתינות, שעה איפור (נניח זה יותר מידי) ודקה זה מעט מידי (צריך להתאפר בדיוק כמה שצריך). אותו כנ"ל כשמחפשים בן זוג או מנסים למצוא משמעות לחיים. ה"רצון העודף" לחיים, ימנע אותם. אפילו כשאנו כועסים זה די עובד. לרוב הכעס מגיע מסיבה סבירה, רק המינון שלו הוא מוגזם. ויותר קל לנסות למתן את זמן הכעס וה"כמות" מאשר ממש להפסיקו. כשאתה חותר לאיזון בחיים במקום להרגשה טובה (מניעת כעסים) יותר קל לפוגג את הכעס דרך המיתון שלו, מאשר דרך ההעלמה שלו. זאת אומרת שאדם שנהיה "אומן האיזון", איננו מבזב זמן על תנועה חסרת תוחלת מעבודה קשה מידי להבנה שעבודה קשה מידי היא מיותרת. הוא מיומן באיזון ולכן קל לו להפנות אנרגיות לבנות את חייו לפי בחירתו. האיזון כמובן הוא אישי, אך רוב האנשים יודעים מתי הם מגזימים (ביחס לעצמם), רק אין להם את החשק לעשות משהו בנידון. אז גם אני אפעל בעיצת עצמי. יש לי עוד המון להוסיף, אבל עליי ללמוד להפסיק בזמן (ואולי זה גם היה ארוך מידי).
