וכך גם כותב הרב אליהו בהלכות חגים
שני מנהגים נהגו הספרדים בעניין תפילת שחרית בתשעה באב: מנהג בית-אל והמנהג הרגיל. המנהג הרגיל הוא ללבוש טלית ותפילין בבית לפני התפילה ולברך עליהם, לומר קריאת שמע ולחולצם, ואחר כך הולכים להתפלל בבית הכנסת ללא טלית ותפילין. אחרי התפילה מוציאין ס"ת קוראים ההפטרה ואחר כך אומרים איכה וקינות, "אשרי", "ואתה קדוש". ומסיימים התפילה עם "פיטום הקטורת" ו"עלינו לשבח וכו'" ולא משנים מאומה מסדר התפילה (שו"ע תקנה סע' א. כה"ח שם ס"ק ד. בא"ח שם כה)
...
מנהג חסידי בית אל הנוהגים ע"פ דברי האר"י ז"ל להתפלל בציבור את כל התפילה כרגיל בטלית ותפילין ועולים הכהנים לדוכן ומוציאים ס"ת וקוראים ומפטירים כדלהלן ומחזירים הספר למקומו אחרי הקריאה. ויש שמחזירים אחרי קדיש "תתקבל". ורק אחר "עלינו לשבח" מסירים את התפילין ואומרים "שירת האזינו" איכה וקינות ולבסוף אומרים קדיש "דהוא עתיד". ויש בתי כנסיות רבים שנוהגים כמותם (עיין כה"ח שם ס"ק ד).
