לא יודע מה הטעם שלי
מאז ומתמיד אני נוטה למה שנתפש לדרמה קווין מסוגך כשטוח,מתכתי,יבש וחסר צבע,
תלת מימדי בשבילי, גם בספרות וגם בציור, נתפש כמקרה פרטי, מקומי, ולכן יחסי ודינמי, כך שלמשל הדרמה של מוזיקה קלאסית משעממת לי את התחת ומרגישה לי נרקסיסטית ואטומה ואנטי דיאלוגית,
מאותה סיבה גם מיתוס ופאתוס מגוכחים בעיני נורא,
אני אוהב ספרות וציור וקולנוע "מרקמי" יותר,
כזה שמרגיש לי כמו שאני בוהה,
חולמני ולא מעורב, לפחות לא כמו שנ"ט תופשים מעורבות, שבעיני מרגישה כמו המון מהומה על לא מאומה,
זרם תודעה באמת קרוב לזה יותר,אז מתחבר לכל יצירה שאין בה גיבור או נקודה מרכזית אלא נסיון לתאר איך זרמים שונים משתלבים, או לא
מאז ומתמיד אני נוטה למה שנתפש לדרמה קווין מסוגך כשטוח,מתכתי,יבש וחסר צבע,
תלת מימדי בשבילי, גם בספרות וגם בציור, נתפש כמקרה פרטי, מקומי, ולכן יחסי ודינמי, כך שלמשל הדרמה של מוזיקה קלאסית משעממת לי את התחת ומרגישה לי נרקסיסטית ואטומה ואנטי דיאלוגית,
מאותה סיבה גם מיתוס ופאתוס מגוכחים בעיני נורא,
אני אוהב ספרות וציור וקולנוע "מרקמי" יותר,
כזה שמרגיש לי כמו שאני בוהה,
חולמני ולא מעורב, לפחות לא כמו שנ"ט תופשים מעורבות, שבעיני מרגישה כמו המון מהומה על לא מאומה,
זרם תודעה באמת קרוב לזה יותר,אז מתחבר לכל יצירה שאין בה גיבור או נקודה מרכזית אלא נסיון לתאר איך זרמים שונים משתלבים, או לא