עדיין הסגר...
בעיקרון במשפטי שאלה התפקידים התחביריים נשארים זהים בשאלה ובתשובה. אם התשובה היא: "לדעתי הדרך לניהול נכון היא <שקר כלשהו>" לדעתי – הסגר הדרך – נושא לניהול – לוואי של "הדרך"; נכון – לוואי של "ניהול" <שקר כלשהו> – נשוא (שמני) וכך גם בשאלה, רק במקום "לדעתי" – "לדעתך", ובמקום "<שקר כלשהו>" – "מהי" (זה הנושא במשפט השאלה). לשאלתך השנייה – בעיקרון חוזרים על מילת היחס לפני כל איבר בחלק כולל, אבל זה תלוי גם בטיב הקשר בין האיברים בחלק הכולל. הדוגמה שאני שמעתי מאנשי האקדמיה ללשון (באחד מימי הרענון) היא "בירכתי את החתן והכלה". אם בירכתי אותם יחד, כצמד, אין צורך לכתוב "בירכתי את החתן ואת הכלה" (מהאחרון משתמע שבירכתי כל אחד מהם בנפרד). בדוגמה שנתת מצד אחד "החדר של אבי ושל דני" נכון ללא ספק, ומצד שני, ה"של" יכול להיות קצת מיותר ומאריך לחינם; אני חושבת שהייתי מתחשבת בטיב הקשר ביניהם. למשל, אם הם עמיתים שחולקים משרד בעבודה, אז הייתי חוזרת על ה"של" כדי להדגיש הדדיות, שהחדר שלהם לחוד ובאותה מידה; אבל אם הם בני זוג וזה חדר השינה שלהם, אז הייתי משאירה אותם כזוג "אבי ודני". חשוב לי להדגיש שהתשובה שלי לא מייצגת איזשהו כלל חקוק בסלע ומבוססת על תחושתי הלשונית.