שאלה בהמשכים (חלק א)

[חסמו לי את הסיסמה]

שאלה בהמשכים (חלק א)

אוקי אז זו בעצם שאלה שהועלתה תוך כדי צ'יטוט עם חברה טובה שנפרדה מהבתזוג שלה אחרי כמה שנים של זוגיות,
האקסית שלה רוצה לחזור אבל היא לא. היא העלתה שאלה, ומשום מה מתעצלת מידי להעלות אותה כאן בעצמה אז היא שלחה אותי במקום.
והשאלה היא: אם זה טיפשי/אמיץ/תמים לעזוב קשר שהוא לא רע אבל לא ממש מעולה?

 

[צילי לנצח]

את שואלת האם כדאי להתפשר על בינוניות באהבה

או לא.


התשובה היא לא

 

[noga ke]

לדעת מתי לעזוב קשר זאת אומנות.

כשהנוחות משתלטת לפעמים נעשים עוורים. צריך להיות עירניים כדי לדעת מתי הנוחות השתלטה וכן, זה דורש אומץ מסויים לעזוב.

 

[תוכון אהבה]

 

[spiceupmylife1]

מממ לא ממש הבנתי את השאלה

אבל לדעתי לא צריך לחזור אחורה לעבר
מה שהיה היה...

 

[חסמו לי את הסיסמה]

חלק ב (המסביר)

בהמשך לשאלה הסבר לשאלה שנשאלה בעצם כי יש אחוז קטן באוכלוסייה שהוא אופציה (כלומר אחוז קטן של לסביות) לכן אולי כדאי להתפשר באהבה כדי לא להישאר לבד

 

[נענע חינם]

א. יש מספיק לסביות לכולנו, אל דאגה.

לפעמים אני נדהמת מכמות הלסביות שיש בכל מקום. לפעמים גם נורא קשה לפספס אותן. נורא.

ב. נשמע לי יותר מדכא להזדקן עם מישהי שהתפשרת עליה, מאשר להשאיר לעצמך את כל האופציות פתוחות ולהזדקן לבד במחשבה שאולי תזכי לאהבה יום אחד.

 

[צילי לנצח]

לגמרי.

אולי זו מחשבה אובר-רומנטית (אבל כזו אני),
אבל לא הייתי רוצה להתעורר בגיל שישים ליד אישתי ולומר לעצמי "בואנה, התפשרתי".

 

[צילי לנצח]

אחוז קטן של לסביות? מאיפה הסטטיסטיקה התמוהה

הזו?

יש הרבה לסביות באגם.

ועדיף להישאר לבד מלהתפשר על קשר שלא מפיל אותי מהרגליים.
לדעתי, כמובן.

 

[חסמו לי את הסיסמה]

צילי, את גרה במרכז

אז מטבע הדברים את פוגשת ביותר לסביות
אבל אנחנו שגרות בפרפריה מרגישות במחסור

 

[הגרה182]

כשגרתי באשקלון פגשתי יותר לסביות

מאשר אני פוגשת עכשיו כשאני גרה בכ"ס.

 

[צילי לנצח]

אני גרה במרכז חודשיים. אני מדימונה במקור!

אז האמיני לי, אני יודעת מה זה לחיות כלסבית בפריפרייה

ועדיין לא סבלתי ממחסור

 

[צילי לנצח]

מיועד לחסמו לי, שרשרתי בטעות

 

[seriously]

אותו סיפור

בקריות הכרתי פי שלוש מהלסביות שאני מכירה בהרצליה..

 

[מנגינת אהבה]

אני חיפאית וממש לא חסר כאן.

יש אפילו יותר מדיי, במיוחד כשפוגשים כמה בבת אחת ולא יודעים במי לבחור..

 

[טבעי הרעש]

קל לייעץ לזרוק קשר

השאלה היא למה הוא לא מעולה... האם זה בגל הקשיים, או כי חסרה שם אהבה.
בעיניי הכי אמיץ להתמודד, לעבור יחד קשיים, להבנות ביחד ולהשתנות ביחד. ולהבין מה מפריע ואיפה צריך להתפשר(זו לא מילה גסה - זו מילה שמכילה הרבה).
זה מקום אמיץ. מקום שלא מרים ידיים ואני רוצה להאמין שאם יש שם שני אנשים שאוהבים אחד את השני ורוצים לעבוד בשביל הקשר הזה(שכמו כל קשר בין שני אנשים זו עבודה, והשקעה מתמדת - וחשוב שהוא לא יהפוך למובן מאליו, אף פעם.) אנשים שנלחמים על אהבה הם אמיצים, כל אהבות יסתיימו בכאב, בפרידה ובאובדן בטרם עת. אבל כל עוד נלחמנו וחווינו אותן הן שוות כל רגע.

אבל אם את שוקלת להשאר בקשר מטעמי נוחות, שהיא שם, שהיא דואגת, ושאת פוחדת להשאר לבד, ואף אחת מכן לא באמת שם, מרגישה ואוהבת ומוכנה להשקיע ולהתאמץ הרי שאתן סתם תגרמו סבל ותסכול אחת לשניה בלי שום תגמול ולהשאר במקום כזה זו בעיקר טיפשות.

 

[מנגינת אהבה]

השאלה האם יש אהבה.

ואם אין-
תרצי להשאר ואף לקבע/למסד קשר כזה ועוד להביא אליו ילדים, נניח?

בעיניי זה לאמלל את עצמי, אבל זה מאוד אינדיווידואלי.
אני מכירה אנשים שלא מחפשים להתאהב ו"אהבה".
הם רוצים למצוא את החבר הכי טוב שלהם,
אדם שהם סומכים עליו בעיניים עצומות ובוטחים בו-
אבל לא זיקוקים וכל העניינים האלה.

אני לא רואה בזה משהו עצוב, בדיוק ההיפך.
אם זה מה שהם רוצים, מה שהם מחפשים- זה נפלא למצוא את זה. זה נפלא לדעת מה אתה מחפש.

אבל אם את יודעת שאת לא מסופקת, אם את מרגישה שאת לא מסופקת- ועדיין נשארת שם?
לאיש לא הייתי מאחלת את זה.