זה הרבה יותר טוב
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הרבה יותר טוב מפעם קודמת. מה את חושבת?????. למרות הכל קחי תשובה....: למשבר הכלכלי הגדול היו ביטויים מתחומים שונים : חומריים: מפולת המניות הביאה להתמוטטותן של חברות כלכליות ולפשיטת רגל של בנקים רבים. בין 1929 ל- 1933 פשטו את הרגל יותר מ- 9000 בנקים, ועמם ירדו לטמיון חסכונות בערך של יותר מ- 2.5 מיליארדי דולר. כיוון שמערכת המימון קרסה, לא ניתן לעסקים אשראי למימון פעולותיהם. עסקים רבים צמצמו את פעילותם, ואחרים סגרו את שעריהם. כל צמצום וסגירה הגדילו את מספר המפוטרים והמובטלים, ובשיא המשבר פגעה האבטלה ברבע עד שליש מכוח העבודה. בהיעדר מערכת סעד ממשלתית, נזקקו המובטלים לעזרה של ארגוני סעד מתנדבים, שמשאביהם אזלו במהרה. הירידה במספר המועסקים צמצמה עוד יותר את כוח הקנייה של הציבור, והצטברו עודפים גדולים של תוצרת תעשייתית וחקלאית. חקלאים שלא מצאו שווקים לתוצרתם השמידו יבולים, ובתוך כך היו אנשים שרעבו ללחם ונברו בפחי האשפה. ביטויים נוספים למשבר היו נישול המוני של דיירים שלא הצליחו לשלם שכר דירה, רעב, תחלואה ותמותת תינוקות. פסיכולוגיים: כל התופעות הללו יצרו תחושה קשה, שהחריפה עוד יותר את המשבר. הציבור , שציפה לעתיד גרוע עוד יותר, נמנע מצריכה ומקנייה. לפיכך לא הצליחו העסקים להתאושש, והמשיכו להצטמצם ונמנעו מהשקעות. אל שורות המובטלים, שהיו עד עכשיו מהשכבות הנמוכות בחברה, הצטרפו גם בני המעמד הבינוני, בעלי מקצועות חופשיים כגון: עיתונאים, עורכי דין ומורים. האיגודים המקצועיים איבדו מכוחם כי אנשים היו מוכנים לעבוד בכל מחיר. מבנה המשפחה נפגע. משפחות רבות נהרסו, נשים נאלצו לצאת לעבוד בניקיון ומשק בית, ילדים החלו לעזור בפרנסת המשפחה בעבודות מזדמנות כמו צחצוח נעלים וחלוקת עיתונים, וקשישים שכל חסכונותיהם אבדו, הפכו לנטל על משפחותיהם. בנוסך לכך שכבות האוכלוסייה החלשות יותר כמו שחורים, ומהגרים מקסיקנים וסינים, סבלו גם מאפליה גזעית קשה בתחרות על מקומות העבודה. אידיולוגיים: המשבר הגדול הציב סימני שאלה לגבי תפיסות העולם החברתיות והכלכליות של החברה האמריקנית. בארצות הברית האמינו שהיחיד בונה את עצמו והוא אחראי על גורלו, אך המציאות הוכיחה כי במקרים רבים אין לאדם שליטה על גורלו, גם אם הוא חרוץ והגון. גם נוצרה בעיה לגבי הנחות היסוד הכלכליות של הליברליזם , המתבסס על תחרות חופשית היוצרת צמיחה , וקידום. כישלונו של הנשיא הובר בטיפול במשבר עם התפוצצות המשבר עמדה בפניו ממשלת ארה"ב נבוכה ואובדת עצות. הובר, נשיאה החדש הישלה את עצמו ואת הציבור שהמשבר יחלוף והבטיח שוב ושוב שקץ המשבר קרוב וכי "השפע נמצא מעבר לפינה". הובר אמנם ניסה לבצע מספר צעדים כגון :חתימת הסכם בין אנשי עסקים ונציגי פועלים להמשכת הייצור , להימנות מפיטורים ומתביעות שכר, אך ההסכם היה חסר טעם משום שלא ניתן לייצר כאשר אין קונים, ואי אפשר להימנע מפיטורים כאשר אין רווחים. בנוסף הקצה הנשיא כספים להעסקת מובטלים בעבודות ציבוריות,אך היה זה מעט מדי.הבעיה העיקרית של הובר הייתה שסירב לסטות מאמונתו ביוזמה הפרטית ומהמסורת שלפיה אין לממשלה להתערב. לכן הוא טען שלא צריך לתת כספי סעד לנצרכים ואין לבזבז כספי ציבור למטרה זו. השקפתו זו באה לידי ביטוי בפרשת "צבא הבונוס" : ב1924 קיבל הקונגרס האמריקני חוק שהבטיח מענק כספי (בונוס) לכל חייל שנלחם במלחמת העולם הראשונה. המענק היה אמור להיות משולם בשנת 1945 אך, חיילים לשעבר שהגיעו לפת לחם , דרשו לשלם אותו ב1932. הובר סירב וכתגובה פתחו 20.000 חיילים לשעבר בצעדת מחאה. הובר הורה לפזר את ההפגנה בכוח, והבונוס לא שולם. בבחירות לנשיאות היה מאבק על הדרך שיש לנקוט לשם חילוצה של האומה מהמשבר. הרפובליקנים נחלו תבוסה קשה ורוזוולט בראש המפלגה הדמוקרטית נבחר לנשיא ארה"ב.