תעזרו לי בבקשה מה עושים, קצת ארוך במצוקה
אני לפני שבע שנים פוטרתי מעבודה בה עבדתי עשר שנים ועד אז התנהלתי שנים לבד עם ילדים קטנים ושרדתי עבדתי כמה עבודות ולא התלוננתי לעולם, הייתי למען כל מי שנזקק לי והכל בסדר. קרה ואחרי שלושה חודשים לא מצאתי עבודה ואני מודה שאני טיפוס דאגן הייתי לפחות בעבר וחרדה ברמות לילדים במיוחד באוכל. כנראה שהמצב הזה שלא מצאתי עבודה הכניס אותי לחרדה וסטרס ואז הרגשתי חולה ממש זעקתי לעזרה לפני שיתדרדר מצבי אבל כנראה שלא מתיחסים ברצינות לאדם שנראה חיצונית בריא ושלם פשוט ממשיכים הלאה, ואז תוך חודשיים מהזעקה שלי שלא נשמעה התמוטטתי השיער נשר אבל לגמרי לגמרי, הגוף התמלא כולו חבורות קשות, המשקל הגיע למשקל שתדמיינו את הבלתי יאומן אסור לי לציין כאן משקל מן הסתם וכשאני אומרת זעקתי לעזרה בעצם רציתי שיבואו אלי הבייתה יחזקו אותי נפשית לא יודעת מה אין לי מה להסביר למרות ההתדרדרות ושלא היה אוכל וניתקו חשמל וכל השאר העיקר הפחד היה שאני הרגשתי שאני מתאדה מאבדת צלם אנוש, ואז לאט לאט שוב למרות שהמצב החיצוני היה מזעזע ושוב זועקת לעזרה ושוב התכוונתי לבטחון נפשי אף אחד לא בא, הורי לקחו אותי ונתנו לי לגור באיזה מקום שהם היו אחראים לשכירות למרות שבקושי הם חיו הם אלה שסעדו אותי יום יום והם קרוב לגיל תשעים קשה לי להסביר לכם מה הם עברו יום יום ובמשך שלוש שנים.
אין סיבה בעולם שמצבי יתדרדר ככה וימשך שלוש שנים, זה סיפור ארוך ולא יכולה לספר כאן הכל.
גם גורמי טיפול גם בית חולים אף אחד פשוט לא התייחס אלי, הייתי אוויר.
בכיתי סבלתי מיסורי נפש ברמות שאתם לא מדמיינים קראתי יום יום תהילים וכל מילה ומילה מהתהילים הייתה נוגעת לי, ידעתי שאלוקים לא ישאיר אותי ככה ושאנשים הם בשר ודם ורק לאלוקים המשכתי לבקש חיים ולא מאנשים.
היה לי חשוב בכל הגיהנום הזה לא לחשוב עכשיו על אנשים מבחינתי אף אחד לא חייב לי כלום.
אבל ולא אמרתי שכשנפלתי אז חצי שנה מהנפילה לקיתי בפגיעה נפשית קשה ובהפרעת אכילה קשה כך ששקלתי כך שלוש שנים ולקיתי בחרדות קשות להחריד ברמה קטסטרופלית נכנסתי לפחדים קשים קשים, רופא מומחה בדק אותי ואמר לי שבמצב בו אני נמצאת זה קרה בגלל הלבד, שאין מישהו איתי הפחד הזה למות להיות חולה ואין אף אחד לא מקשיב לי הורס אותי ועלולה לפתח סכיזופרניה. ואכן לצערי הרב יום אחד זה קרה התחלתי לשמוע צעקות כאילו צועקים עלי וקוראים לי משוגעת השתגעת חולת נפש והזיות וזהו לקיתי בסכיזופרניה, הייתי אדם בלתי שפוי ההתנהגות שלי הייתה לא נורמלית נכון אני מודעת לזה ידעתי שאיבדתי שפיות והתחננתי בכיתי לכל מי שרק אפשר תצילו אותי, בית חולים במיון כל פעם שחרר אותי לא התיחסו אלי כפגועת נפש וכל שרציתי זה אשפוז שם יטפלו בי תרופתית וגם שאעלה במשקל ואהיה רגועה שאני בהשגחה, אי ש לא התייחס.
שוב סליחה שכתי לומר לכם שחצי שנה אחרי שחליתי שלקיתי בנפשי אז נקבעו לי מאה אחוזי נכות ואז אחרי שנה התפרצה הסכיזופרניה.
אפשר לומר שהחלמתי בדרך קצת עצובה כשצרחתי תצילו אותי ואז הסתכלו עלי כמו משוגעת ואני הבנתי זהו את מתה איש לא מתייחס אליך ותבינו זה פחד אימה אוקי השתגעתי מה עכשיו תשאירו אותי למוות? אני כותבת ואני בוכה כי אז ניסיתי להתאבד לא בכוונה איבדתי שליטה על החיים הרגשתי הזיות שמישהו רוצה לפגוע בי שכולם נגדי ואז אשפזו אותי בפסיכיאטרי ומשם קיבלתי חיים, כן התחלתי להחלים, כבר ביום הראשון קיבלתי כדור חצי כדור כל כך קטן ואני זוכרת שאמרתי לרופא שלא יתנו כדורים ולא זריקות שאני אדם חזק שלא טופל שלוש שנים שיהיו איתי עדינים שאני קשובה והכל בסדר והם אכן ראו מי עומדת מולם והכדור הזה בלתי יאמן החזיר אותי לחיים כמובן קודם כל בזכות בורא עולם, הייתי רגועה, ידעתי שאני בהשגחה שאין סיכוי שאמות משינה או השפלה שהילדים שלי סובלים ורואים אותי ככה, תוך שבועיים עליתי במשקל בצורה מדהימה תוך חודש יצאתי עם מספיק קילוגרמים להיות מאושרת ומשם בבית המשכתי לבד, שלושה חודשים חזרתי לעצמי בריאה, אשה יפה, מאושרת המשקל היה וואוו.
אני ארבע שנים אחרי הכל, אני מטופלת עם הכדור הזה אבל אני עצמי צריכה להיות קשובה לנפש כמו כל אדם רגיל מן השורה רק שאצלי יותר.
אני טיפוס שבדרך כלל לא לקחתי ללב השתדלתי לא להפגע לא לרכל לא לקשקש ועכשיו יותר מתמיד אני כזו מה שיוצא שאני יותר עם עצמי לבד קוראת, חושבת לומדת להכיר את עצמי. אבל מידי פעם כואב לי קצת הלב למה אחיות שלי לא מתקשרות לשאול אם הכל בסדר ואני אמרתי להם ששיחה שלהם מחזקת אותי כי בסך הכל אני בנאדם מתמודד המחלות בתוכי עדיין. לא רוצה לשקוע במחשבות.
ועכשיו לא מזמן עברתי לגור לבד אין לי יותר עזרה בשכירות ולא מוצאת עבודה, ביטוח לאומי שאמור לסייע לי בזה מתנער ואני לא מוצאת ועושה הכל למצוא ולא מצליחה מה שקורה זה שאני אומרת לאחיות שלי שנקלעתי למצב שהשכירת הולכת מקיצבת הנכות ואנחנו נשארים בלי כלום, החשמל התנתק לא פעם, תרופות אין לי כסף לקנות את התרופה כבר שלושה שבועות ואם זה ימשיך אני מפחדת שהמחלות יתפרצו. ומזון שלא לומר במילים פשוטות כלכלה אין כבר שלושה שבועות וכאן הבעיה המצוקה הכאב.
אחיות שלי בטוח לא שונאות אותי אבל איך יעלה על הדעת שהן שומעות ולא עושות כלום, האם זה אמיתי שהן יודעות שאין לנו אוכל?
אני רוצה להסביר לכל מי שלא מבן מה זה להיות רעב בגלל שאין אוכל. זה לא כמו יום כיפור, זה לא כמו לפספס ארוחה, זה לא כמו להיות ויסלחו לי חיילים בשדה קרב ללא אוכל זה משהו מפחיד עד מוות, זה כמו שאומרים לך אתה עומד למות אבל בייסורים, הרעב מתערבב עם פחדים וכאן אין אשליה שתיכף הארוחה תגיע, כאן אין אשליה שהמלחמה תסיים תיכף יהיה אוכל כאן אין אשליה מבחינתי זהו אין אוכל ולא יהיה כי פניתי לרווחה אמרתי אין מי שישמע פניתי לראש העיר פניתי לאיות שלי וזהו. אתמול שמעתי את השכנים שרים בארוחת הערב שישי ושמעתי את הסכום והצלחות וזה היה מפחיד פחד מוות כאילו האם זה אמיתי? האם העולם שומע ושותק? אז אתמול ושבוע שעבר הילד היה בצבא והבת לא בבית נשארו לי יומיים לשלם לבעל הדירה אלף שקל ואם לא אני בחוץ וזה ודאי לא בכאילו, והבן והבת מגיעים ביום שני ואני משותקת מנותקת מהמציאות, חס וחלילה לא מאיימת אבל יש לי פחד שנכנעתי, שאני לא הולכת לעבור את מה שעברתי פחד, והפעם מנסיון עבר אין סיכוי שמישהו יקשיב לי.
אז אני האשה שנמצאת במצוקה קשה לא מאמינה שכל העולם מדבר וברגע האמת אין לי אף אחד אני שוב לבד ולא עשיתי שום דבר רע אני חליתי ומי שאמורים לסייע לי בשיקום לא מסייעים ולחפש עבודה לא מוצאת מצאתי רק זמניות וכל מה שהיה לקחתי, אני אבודה אני מפחדת אני במצוקה. אתם לא יודעים ושלא תדעו לעולם מה זה, לא סיפרתי אבל טוב אני אספר, כשחליתי אז בהתחחלה היה מצב כזה שבגל הפיטורין לא היה אוכל והמצב התדרדר לא סיפרתי לאף אחד התביישתי והרעב היה ברמה בל תתואר והילדים אמא אני רעב אמא אני רעבה ואני בכלל במצב קשה כמו שתיארתי לכם איבדתי את דעתי ואז היה רגע שצרחתי לבת שלי שאני מפרפרת עומדת למות, אני זוכרת שהיא הגיעה והיד פשוט פרפרה כזה וכל מה שאמרתי זה אני מתה אני מתה אמרתי לה להתקשר רק לבעלת הדירה לא לאף אחד לא יודעת למה דווקא לה, היא הגיעה הזדעזעה מסתבר שהרעב פגע בי תוך שעה דאגה לאוכל שיגיע אלינו ולעוד כמה שבועות ואני זוכרת שאכלתי כמו אמוק כזה משהו מפחיד שאי אפשר להסביר, אתם קולטים מה זה שאדם כאן במדינה ולא מעצלנו שרגילים להאשים מישהו בזבזן, אני עצמי אין לי לא שיקים לא אשראי ולא השתמשתי בזה בכלל כך שאני אדם שיש לו רק מזומן והוצאות חובה נטו.
ואז גם בעלת הדירה אמרה לי לא לשלם באותו חודש שכירות ותבינו שם גרתי ארבע שנים ולא היו בינינו הכרות מעבר לתשלום והיא התגלתה כאדם כל כך אנושי.
לדירה הנוכחית המדוברת עליה אני משלמת שכירות לבד ולא יותר עם עזרה של הורים עברתי לפני חצי שנה, המצב הקשה התחיל כבר אז אבל נעזרתי בגורם שהיום אני לא יכולה יותר זה מבייש אותי אבל חודשיים אחרי שנכנסנו התקשרתי למפקד של הבן שלי ואם תשאלו איך אני לא מתביישת אז קודם כל במצב קשה של רעב ואין אף אדם קרוב אין פחד, למרות שעכשיו הודתי בעצם שאני מתה מבושה אבל הנה פתאום הכל יוצא ורק אלוקים עדי שכאן הכל משתפך ושעד כה אני משתגעת מבטן מלאה בסוד, וחוץ מזה המפקד בגלל מצבי הבריאותי אמר לי חד וחלק אם יש בעיה אם יש מצוקה שלא אעז להתבייש לא יודעת היה בו ובמילים שלו משהו שנותן בטחון לא מכולם אני מקבלת הרגשה כזו ואני זוכרת שהתקשרתי ביום חמישי מאוחר והוא אמר לי למה חיכית עד עכשיו אמרתי שהתביישתי תוך שעה הוא אומר לי אנחנו ברחוב שלך תדאגי להיות בבית כמובן שהייתי בהלם טוטאלי וכמובן גם בבית בכל מצב. והייתי בשוק חיי, הגיעו חיילים עם מוצרי חלב, בשר ירקות פירות דברים יבשים הספיק לנו לשלושה חודשים לפחות תקשיבו אני בהלם זה בלתי יאמן, הרווחה התעלמה מאיתנו למרות שידעה את המקרה שלי מפעם התעלמו, הלכו נעלמים ומשאירים משפחה בלי כלום ואני אומרת כבר לא משנה רווחה או לא רווחה, כבני אדם איך אפשר להשאיר משפחה רעבה.
זהו. אני רוצה שתעזרו לי למצוא פתרון וכשביקשתי את המשפט ששאלתי אתכם זה כדי לראות אם יש לי בכלל אומץ לפנות לאחיות שלי לומר להן את זה כי הן דתיות ולפני שהן הולכות לבקר אחיינית שלי שילדה לפני שהן שולחות לכול
