שאלה אישית

[perhay]

שאלה אישית

האם יש סוג מסוים של סיפורים שהכי מדבר אל לבכם? או שאתם מתחברים לקשת רחבה של סוגים, סוגות ונושאים? אני מתחברת בעיקר לסיפורי עם מכל מיני עדות. ומה איתכם?

 

[שחרזדה האחת]

תשובה לשאלה האישית.

אני מתחברת גם כן לסיפורי עם, אבל שיהיו עם מסר וקצרים,ובעקר לסיפורי משל.

 

[הפלחית]

../images/Emo140.gifתשובה לשאלה אישית

גם לי יש משהו אישי להגיד לך: "כל כך אופיני לך לשאול להתעניין ולעזור לכולם. כל הכבוד לך! ותודה על הכל. אני אוהבת סיפורים שיש בהם מסר אך המסר נאמר בהומר, בקריצת עין. יותר נוח לי עם סיפורים כאלה. סיפורים שיש בהם מסר שאני רוצה להעביר בלי הומור נראה לי שאחרים ירגישו שאני באה להטיף או שאני חושבת את עצמי מעליהם ורק אני יודעת מה טוב ומה נכון, לא נוח ולא נעים לי עם זה, מצד שני אני לא רוצה לספר רק בדיחות מורחבות או "מינסלח". מה דעתך?

 

[perhay]

../images/Emo45.gif הפלחית. גם אני לא אוהבת

להראות כמישהי שיודעת יותר מאחרים מה נכון ומה לא נכון, ובגלל זה רצוי שהמסר יהיה מאד עדין. אני בטוחה שיש שביל זהב בין סיפורים רציניים ועם המסר לבין סיפורי בדיחות. ועוד שאלה בעניין: יש הבדל בין הסיפורים שאתם אוהבים לשמוע או לקרוא לבין הסיפורים שאתם אוהבים לספר?

 

[הפלחית]

לפרהי -- אני אוהבת משמע אני זוכרת

אני קוראת הרבה סיפורים מכל מיני סוגים. אך רק סיפורים שמדברים אלי אני יכולה לספר. סיפור שאני אוהבת מספיק שאני שומעת פעם אחת או קוראת פעם אחת אני יכולה לספר, כי ברגע שהבנתי את המסר ואני מתחברת אליו גם אם אני לא זוכרת מילה במילה אני מסוגלת לתמרנת כי אני יודעת מה אני רוצה להגיד. כל סיפור יוצא כל פעם שונה, כי אני כל פעם שונה או הקהל שונה. אני אוהבת את זה. אני לא משתעממת, אם אני אספר את אותו סיפור גם עשרים פעם, כל פעם אתלהב מחדש. האנשים רואים שאני אוהבת ומאמינה בסיפור שלי, לכן אני חושבת שהם מוכנים להקשיב לי.

 

[שחרזדה האחת]

תשובה לשאלה השניה

אני אוהבת לקרוא דרמות משפחתיות אותקופתיות, בעיקר סיפורים על אנשים, ופחות סיפורים קצרים. לעומת זאת לספר מעדיפה סיפורי משל או עם קצרים. סיפור שאני לא אוהבת , אני לא מספרת. אכן, גם אני חושבת שהמסר צריך להיות עדין, וחשוב הפרגון. גם סיפורים רציניים עם מסר יכולים להיות דרך ההומור. או להיות מסופרים בבדיחות דעת, דוגמא לכך, לדעתי, הם משלי החיות למינהם.