שאלה אחרת.

[russo1]

וכמובן שהנוסח היה צריך להיות "גם עם

 

[ירון ש]

מאוד יפה

אתה צודק. גם אני אשם באותה מידה. אני מדבר על איך מתמודדים עם זה מעכשיו. אני לבד זיהיתי את הבעיה. השאלה היא איך רותמים את אישתי לתהליך ואך עוצרים את המרכבה שמיום ליום בורחת לכיוון הלא נכון. (ושלא יגידו לי שאישתי לא סוס). תודה לך האלי על ההודעה.

 

[האלי]

אולי נחליף את אשם באחראי?

מילדות הגילו אותנו להיות אשמים. ומי שאשם, כך לימדו אותנו, צריך להתבייש, לבקש סליחה, ולעשות עוד כל מיני דברים שפוגעים בו עצמו. במקום לפגוע בעצמך, (עצם זה שאתה אומר "אשם" שם אותך במקום לא טוב מבחינה רגשית) קח אחריות. זהה את השגיאות שעשית ונסה לתקן אותן. איך רותמים את אשתך...? אני מניח שאם תציע למישהו זהב טהור הוא לא יגיד לך לא... השאלה אם אתה מוכן לקחת אחריות, למחול על "כבודך" ולהיות שם בשבילה? שלך, האלי.

 

[ירון ש]

אהבתי את תשובתך

אני חשבתי שהצעתי לאישתי זהב טהור. מה קורה אם האישה לא מגיבה בעוצמה מספקת. ואולי אולי אני צריך להבין שאני לא יכול יום אחד להתעורר ולדרוש להפוך את העולם משחור ללבן. וכמובן זה השחור שלי והלבן שלי.

 

[האלי]

אח שלי הגדול היה אומר לי:

כשהעובדות סותרות את הנחות היסוד שלך, בדוק את הנחות היסוד. כי את העובדות אתה לא יכול לשנות. נסה ללמוד ולגלות מה הוא הזהב הטהור בשבילה. הקשבה יכולה לעזור בזה... שלך, האלי.

 

[דינה.מיט]

עוצמות של אהבה

לא מגיעות בדואר לפי הזמנה. כגודל ההשקעה - כך התשואה. קח את אשתך ותסחרר אותה, תלהיב אותה, תעשה דברים לא צפויים ואז, אני מאמינה, היא תחזיר לך באותו מטבע מלהיב ומסעיר אחרת, אתה נשמע כמו בפרסומת ההיא לקפה: רפי, תלהיב אותי, תרגש אותי, תחדש לי (בטון מעצבן) מעל 10 שנים נשוי - זה הזמן לרענן את השגרה, את המנהגים הרגילים, זה לא חייב להיות יקר לא כל טיול לבנגקוק מעורר זוגיות אפשר סתם לקחת שק שינה ולרדת לשפת הים בלילה תנסה וחזור לספר

 

[galgalit]

בגדול את צודקת...

אבל קשה ליזום דברים ולרגש ולחדש עם מישהו שלא ממש משתף פעולה...מנסיון...

 

[דינה.מיט]

גם שיתוף פעולה זה משהו שנלמד

תלוי כמה את רוצה שהצד השני ישתף פעולה אף אחד הוא לא קיר לכולם יש נקודות רגישות שאם מכירים אותן ולוחצים עליהן באהבה אז יש תוצאות אבל המניע חייב להיות אהבה אחרת זה יכול להיות הרסני (וגם זה מניסיון...)

 

[ירון ש]

אהבתי את התשובה.

התחושה שלי זה שככל שאני מנסה יותר אני מקבל הפוך על הפוך. כאילו צף על פני השטח שהזוגיות היא גרועה. ומשהו שחסר לי עכשיו זה שיתןף הפעולה. כאילו אני נורא רוצה "זוגיות עכשיו" (על בסיס שלום עכשיו) אבל לא מקבל פידבק בעוצמות שאני רוצה לצרוך. מעניין אותי מה שכתבת לגבי התוצאות ההרסניות מאחר ואני מרגיש שזה מה שקורה. ממערכת יחסים שקטה ו"זורמת" עכשיו זה מלא מתח שלילי. אשמח לשמוע ממך עוד.

 

[דינה.מיט]

תראה...

אולי פעם, כשאהיה גדולה, אהיה מטפלת זוגית כרגע אני לא וכל תשובה קונקרטית שאתן תהיה בלתי אחראית מה גם שאיני מכירה אותך, את האישה ואת אורח חייכם. קטונתי... דינה.מיצ טערת

 

[galgalit]

מבינה אותך כל כך...

אבל רוצה להאיר את תשומת לבך לכך שגם אם תפרדו וגם אם תמצא את האהבה שאתה מייחל לה, זאת עם העוצמות...עדיין, השגרה מכרסמת לאט אבל בטוח. יכול להיות שאתה ובת זוגך הנוכחית באמת לא מתאימים, ונישאתם מהסיבות הלא נכונות וכו´ וכו´. אבל...אם השיגרה היא זו שהרגה לכם את הנישואים, זה יקרה שוב, גם עם מישהי אחרת...

 

[ירון ש]

תודה.

אני מנסה להתמודד עם המערכת הקיימת. אבל מתחיל להתיאש. לא מקבל ולו את התחושה שהצד השני מנסה להגיע אלי. למען האמת אישתי מנסה אבל יש פערים עצומים.

 

[beauty of the chut]

...

לקחת אחריות על עצמך? אז עכשיו תתמודד איתה ותפסיק לברוח ממה שאתה בעצמך יצרת.

 

[דג דניאל דן op]

../images/Emo95.gif גם לי יש את אותה בעיה ../images/Emo95.gif

וכנראה שלפי מה שאני קורא יש לרבים מאיתנו. שקספיר תיארה פה סיפור מדהים שנגע בחלום של כלנו... תפוס לך פרגית צעירה. תשתולל איתה כמו בגיל שש עשרה. ותחזור הביתה לאישה המשומשת עם חיוך. וכבר לא יהיה אכפת לך אם היא רואה טלנובלה או אם טלנובלה רואה אותה. שקספיר - לא לקפוץ - זה מה שכתבת רק יפה יותר. רק אצלי יש בעיה שונה. האישה לא רואה טלנובלה ואפילו לא רוקדת ריקודי עם. לי יש אישה קרה, מעשית, השגית, עם מטרות בחיים. וכל כך קר אצלי שאני מתפוצץ. וגם אצלי פטנזית הסקס הייתה לברוח - למקסיקו או ויטנאם.... אבל שקספיר הבאיה לנו משהו חדש. אפשר לברוח רחוק למרות שהיא בחדר השני. דניאל מחפש את הפאב הפתוח. איזה יום... ועוד משהו לשקספיר. כל פעם שאישתי מוצאת את השקע הזה אחרי סקס - אני תופס גרדת - למה כל התלתלים שלה מגרדים לי בצואר ובכתף.

 

[ירון ש]

אהבתי את התשובה.

יש בתשובה שלך משהו ממה שאני מרגיש בפנים. משהו גברי שצועק. אבל אני שונה ממך עדיין בשלב שמנסה להחיות את מה שיש לי.

 

[איש המערות]

מותר גם לי לספר סיפור?

הוא הלך לישון נינוח, כל העולם שלו בלבד. הכל בכל, מכל טוב הארץ, הכל רק למענו נברא. בבוקר קם עם תחושה מעיקה בחזה. תחושה שלא הכיר קודם. הרבה תחושות טרם הכיר אבל לא יכול היה לדעת. באותו בוקר חש מין כאב, ריקנות שכזו בחלל החזה. כאילו חסר היה משהו. הוא התחיל לשוטט, לחפש את החסר. מנסה להקל על אותו כאב, על אותה ריקנות. ואז ראה אותה. בתולית, רכה, מביטה בו בעיני תכלת שובבות. "בוקר טוב, איש" אמרה לו ועטפה את ידיה סביבו בחיבוק חם. "מי את?" שאל, תוך שהוא מנסה להבין מדוע ליבו החל להלום בפראות. גם זו תחושה חדשה עבורו. אותו איבר רפוי שלא הכיר אחרת קיבל פתאום חיים משלו. הוא לא ידע אם הוא חולם או שמא התעורר למציאות אחרת. ופתאום שם לב שאותה תחושת כאב וריקנות בחזה נעלמה כלא היתה. הוא חיבק אותה בהיסוס, וכשנוכח כי טוב לה הידק את חיבוקו. היא הניחה את ראשה בתוך השקע שבצוארו והוא, רק רצה שתהיה מחוברת שם לנצח. יחד למדו זה את זו. למדו להעניק, למדו לקבל, למדו אהבה מהי. גם את מעשה האהבה למדו וחזרו עליו שוב ושוב. והכל בכל, מכל טוב הארץ, כאילו רק למענם נברא. עם חלוף הזמן, פחתו החיבוקים. ראשה כבר לא היה מונח בנינוחות בשקע של צוארו אלא רק מדי פעם ולבסוף בכלל לא. אותה תחושה מוזרה שלמד כל כך לאהוב, של פעימות הלב הנמרצות, של הגוף המקבל חיים משל עצמו, אותה תחושה כבר לא היתה פלא בעיניו, גם לא בעיניה. איבדה הרבה מעוצמתה. בליבם, היו משוים את היום לפעם ומרגישים אכזבה. פחד מוזר התחיל להציף אותו, "האם היא עדיין רוצה בי? האם עדיין אוהבת?" ולפתע חש באותה תחושה שחש אז, באותו בוקר ראשון כשהתעורר. מין תחושת כאב וריקנות בחזה. ונזכר כיצד בשוטטו בגן מצא אותה, ואיך כשמצא נעלם הכאב, נעלמה הריקנות. ואז הבין. הבין שאפילו אלוהים איננו יכול להוציא דבר מושלם מתחת ידיו. לא כאשר מדובר באדם הראשון שיצר אי פעם. פתאום הבין מנין הכאב בחזה, מהי הריקנות שחש. חסרה לו צלע. אלוהים לקח ממנו צלע בזמן שישן והפכה לאישה. ורק כאשר מצא אותה בשוטטו בגן השלים את החסר. אלא שאלוהים לא השכיל לחשב מראש את השינויים שיחולו בהם. שפתאום לא תהיה התאמה בין ראשה לשקע שבצוארו. ואז החל לשוטט שוב בגן, לחפש צלע שלישית. זו שתתחבר לשקע שבצוארו ולא תלך לשום מקום.

 

[galgalit]

מדהים ../images/Emo39.gif

 

[פזיה1]

השקע שבצואר...

השקע הזה שמסמל ימים שהיית לי חבר. השקע הזה שמסמל רגעים של פינוק, השקע הזה שנתן להרגיש כל כך מחובקת, השקע הזה שסימל את האינטמיות , האהבה שחשבתי שהיתה.. השקע הזה שמסמל את ...החסר.. אכן כאב,וריקנות,והמון געגועים לשקוע בצוארו. אמרתי כבר שהלילות לא מטיבים איתי.

 

[אטיוד5]

לא מטיבים ולא מרטיבים.

אומרים שיהיה בסדר, פזיה. אז אומרים. או שיהיה.

 

[האלי]

תעשה קפה,

אני בא למדורה לשמוע עוד סיפורים. שלך, האלי.