שאלה אולי קצת טיפשית
מתנצלת מראש, אבל יש פה נשים (וגם כמה גברים...) שאני מאוד מעריכה את דעת(כ)ן ונסיונ(כ)ן - אז בכל זאת: בגיל שנה, יש טעם לנסות להסביר שלא זורקים אוכל לרצפה? ואם כן, אז איך הכי טוב לעשות את זה? הסיפור הוא כזה (מה, לא חשבתם שלא יהיה סיפור, לא?): איתמר נוהג להפיל/לזרוק פריטים מהארוחות שאנחנו מגישים לו. הכל בד"כ מושם לו על המגש של הכסא והוא אוכל בידיים (לא רק הידיים משתתפות, אבל זה כבר סיפור אחר). בשלב מסוים, הוא מתחיל לזרוק, ולהסתכל בעניין על הדרך שעושה העגבניה לרצפה ומה קורה לה אחרי שהיא מגיעה לשם. אני יודעת שיש שלב שבו הם מגלים את כוח הגרביטציה. אני רואה שבהרבה הזדמנויות כשאנחנו משחקים, הוא אוהב לעמוד על הספה ולהפיל כל מיני חלקי צעצועים. אין לי בעיה עם זה. פשוט תהיתי אם כשמדובר באוכל, אולי צריך/כדאי לתת לו להבין שכאן זה אחרת? בזמן האחרון אני מבקשת ממנו כל פעם, שאם הוא לא רוצה לאכול=להכניס את זה לפה, שישאיר את זה על המגש, ולא יזרוק על הרצפה. הוא מסתכל עלי במבט ערמומי ומיד משליך לרצפה... לי נראה שהוא לגמרי מבין שביקשתי/אמרתי לא לעשות, ובכל זאת הוא עושה. בפעמים האחרונות ברגע שהרגשתי שהוא ממשיך וזה נהיה מין משחק כזה (אני אומרת לא, והוא עושה בכל זאת), שמתי סוף לארוחה "טוב, אני מבינה שאתה גמרת לאכול. בוא נלך להתרחץ". אבל אני תוהה אם הוא מבין את הקשר. אם הוא יכול בכלל. אולי זה עוד מוקדם מדי וזה שלב שצריך לתת לו לעבור. אולי בזה שאני אומרת לו לא, אני נותנת לו סיבה להשאר בשלב הזה יותר מהרגיל? ויש כמובן גם את זה שלפעמים, הוא מתחיל עם כל הפסטיבל ממש בתחילת הארוחה ואז החלק הפולני שבי מאוד מתקומם לנוכח הרעיון של לגמור עכשיו את הארוחה ולהוציא אותו מהכסא לחופשי.... מה, אחרי שחתכתי את כל הירקות וחיממתי את האורז הכל ילך עכשיו לפח?
מתנצלת מראש, אבל יש פה נשים (וגם כמה גברים...) שאני מאוד מעריכה את דעת(כ)ן ונסיונ(כ)ן - אז בכל זאת: בגיל שנה, יש טעם לנסות להסביר שלא זורקים אוכל לרצפה? ואם כן, אז איך הכי טוב לעשות את זה? הסיפור הוא כזה (מה, לא חשבתם שלא יהיה סיפור, לא?): איתמר נוהג להפיל/לזרוק פריטים מהארוחות שאנחנו מגישים לו. הכל בד"כ מושם לו על המגש של הכסא והוא אוכל בידיים (לא רק הידיים משתתפות, אבל זה כבר סיפור אחר). בשלב מסוים, הוא מתחיל לזרוק, ולהסתכל בעניין על הדרך שעושה העגבניה לרצפה ומה קורה לה אחרי שהיא מגיעה לשם. אני יודעת שיש שלב שבו הם מגלים את כוח הגרביטציה. אני רואה שבהרבה הזדמנויות כשאנחנו משחקים, הוא אוהב לעמוד על הספה ולהפיל כל מיני חלקי צעצועים. אין לי בעיה עם זה. פשוט תהיתי אם כשמדובר באוכל, אולי צריך/כדאי לתת לו להבין שכאן זה אחרת? בזמן האחרון אני מבקשת ממנו כל פעם, שאם הוא לא רוצה לאכול=להכניס את זה לפה, שישאיר את זה על המגש, ולא יזרוק על הרצפה. הוא מסתכל עלי במבט ערמומי ומיד משליך לרצפה... לי נראה שהוא לגמרי מבין שביקשתי/אמרתי לא לעשות, ובכל זאת הוא עושה. בפעמים האחרונות ברגע שהרגשתי שהוא ממשיך וזה נהיה מין משחק כזה (אני אומרת לא, והוא עושה בכל זאת), שמתי סוף לארוחה "טוב, אני מבינה שאתה גמרת לאכול. בוא נלך להתרחץ". אבל אני תוהה אם הוא מבין את הקשר. אם הוא יכול בכלל. אולי זה עוד מוקדם מדי וזה שלב שצריך לתת לו לעבור. אולי בזה שאני אומרת לו לא, אני נותנת לו סיבה להשאר בשלב הזה יותר מהרגיל? ויש כמובן גם את זה שלפעמים, הוא מתחיל עם כל הפסטיבל ממש בתחילת הארוחה ואז החלק הפולני שבי מאוד מתקומם לנוכח הרעיון של לגמור עכשיו את הארוחה ולהוציא אותו מהכסא לחופשי.... מה, אחרי שחתכתי את כל הירקות וחיממתי את האורז הכל ילך עכשיו לפח?