שאלה (אולי קטנונית)

[ציט]

שאלה (אולי קטנונית)

קודם כול אני רוצה לציין (ואולי קצת להתנצל) כי אני חילונית לגמרי ולא מצויה בניסוחים המפולפלים שניתקתי בהם בפורום הזה. ידיד טוב שלי נמצא בתהליך של חזרה בתשובה. הוא סיפר לי כי באחת השיחות עם הרב נאמר כי אין להכניס חומר הכתוב בעברית לשירותים. כאשר הוא סיפר לי זאת התפתח ויכוח קצר ובסופו אני הבאתי את הדברים לקיצוניות לדעתי. אני טענתי שבסופו של דבר הוא יאלץ לפשוט חולצות עם הדפסים מתקופת הצבא לפני הכניסה לשירותים כיוון שיש עליהם כיתוב רב בעברית הן ב"דפוס" והן ב"כתב". אשמח "לשמוע" את דעתכם.

 

[אלי ו.]

השאלה אינה קטנונית

אלא ענינית. אני הייתי שואל את הרב מדוע הוא אוסר על כך. יתכן והאיסור שלו הוא ספציפי לידידך. באופן עקרוני לא ידוע לי על איסור להכניס ספרי חול לשירותים. ספרי חול = ספרים שאינם ספרי קודש ושאין בהם פסוקים שלמים או דברי חז"ל. אגב, אותה תשובה נכונה גם לגבי הדפסים על חולצות.

 

[א77]

קיים דיון על אותיות עבריות

כי האותיות העבריות הינן מלשון הקודש. אך המסקנא הידועה והמקובלת היא שאין בעיה עם עיתונים וכו'. אבל, אותיות הכתובות בבכתב של ספר תורה תפילין ומזוזות, גם אם הכתיבה היא בענייני חול, ייאסר להכניסם לשירותים. הכתב העברי הקדום ושבו נכתב לשון הקודש, אינו כתב העיתונים והספרים של היום. בהחלט קיים דמיון. אבל בכלל זה לא זה. אותו רב אולי הקצין. ואולי הוא לא הקצין, אלא שלא הובן כראוי. ז"א שהוא דיבר על הכתב העברי מבלי לפרט השלכות לכתבים של היום. אלא שמדבריו הובנו הדברים לא נכונה והוסקו בטעות גם לאותיות הדפוס המוכרות לנו.

 

[ציט]

אני מבינה, ושתי שאלות המשך...

באופן כללי אני מבינה כי אין בעיה להכניס דברי כתב ובכללן רוב החולצות של ידידי, אני מניחה כי לגבי חולצות בהן נעשו פרפראזות לדברי תורה (למשל על אחת החולצות "ויברא ... את המ"פ בצלמו") ואף ציטוטים (הוא פיקד על קור מדריכות כל שהוא וחולצת המזכרת מכילה את הכיתוב "רבות בנות עשו חייל...") הקונסנזוס יהיה שלא להכניס ומכאן שלא להשתמש יותר בחולצה. שאלות ההמשך הן: א. מה לעשות בחולצות שאין להשתמש בהן יותר. אם הדברים הם בחזקת דברי קודש האם צריך להיפתר מהם בדרך מיוחדת? ב. אמרתם כי הדפוס החדש שונה מהדפוס בספרי הקודש. אני השוואתי את הגופן על התג של חולצתי ופרטי לבוש אחרים (זה המסביר איך לכבס) לגופן בחומש שיש אצלי על המדף ולא מצאתי הבדלים משמעותיים. אם ניתן להסביר בקצרה על חלק מההבדלים אותם אני אמורה למצוא. וגם למה הבדלים אלו חשובים הרי ברור כי למרות ההבדלים האמורים הכתב ה"חדש" הוא פתוח טובעי של אותו כתב ישן אותה לשון (לשון הקודש)? תודה על היחס הרציני, הדבר חשוב לידידי.

 

[א77]

כללים יסודיים, ברורים ופשוטים.

דברי קודש חייבים לנהוג בהן קדושה ואין לנהוג בהן בזילזול ולא להיכנס בהן לשירותים, ומה שקרוי ומוגדר בלשון התלמוד 'מבואות המטונפות'. דברי קודש, היינו כל דבר קודשד שנכתב בכל לשון ובכל גופן. לדוגמא: סידור תפילה שייכתב לעולי מרוסיה ברוסית או בגופנים ברוסית. הרי זה גם דבר קודש כמו כל סידור. ואסור להיכנס עם זה לשירותים. גופנים עצמם בעברית, אם אינם מביעים דבר קודש, כמו למשל אם ייכתב באותם גופנים משפט שאומר 'מחשב יד שניה למכירה...'. הגם שנכתב בגופנים בעברית, אין בכך משהו המביע קודש. ומותר להכנס עם מודעה זו וכדומיה לשירותים. גופנים של ספר תורה למיניהם. היינו גופני העברית המקורית, להם יש דין קודש. ולא חשוב מה נכתב בהם. דינם קודש. דוגמא: בעיתונים החרדיים מקפידים מאד בתמונות המשורבבות שם. לפעמים בלא משים שורבבה תמונה של איש המחזיק חפץ קודש מסויים, ובאותו חפץ יש מילה קדושה. ולמחרת תכתב הערה בולטת בעיתון, כי עיתון של אתמול חייב להשמר בכבוד, ולהגיע ל'שמות'. ז"א לגניזה. אם נכתב 'רבות בנות עשו חיל וכון' שזה פסוק תנכ"י. או שהודפס על בלנק האותיות ב"ה. אין זה מעניין באילו גופנים. כי אז זה כבר נחשב לקודש. ויש לנהוג בכבוד. לתכלית וסיכום: שני תנאים המחייבים מנהג כבוד. 1] דברי קודש שנתבו בכל לשון וגופן. 2] כל דבר שנכתב בגופני קודש בלבד. וגופני קודש אינם הגופנים שאת רואה כעת למול עינייך. גופני קודש הינם דווקי גופני אשורית וכתב ספר תורה. הנה דוגמא.

 

[asaf2000]

../images/Emo45.gif

יופי של הסבר.

 

[ציט]

OK תודה

 

[אור ה101]

לא ידוע לי

על כך שיש איסור להכניס לשירותים כתב עיברי ללא תוכן של דבר שבקדושה שהאיסור שידוע לי חל רק על כתב שתוכנו הוא תפילות וכל מה שקשור לקודש.

 

[asaf2000]

יש כזאת דעה בהלכה

אבל זה לא נפסק.