דער_רוסישער
New member
שאינהּ תלויה בדבר
היום היה לי דִּבור עם אחד מחברַי הטובים ביותר. הוא חב"דניק טרי יחסית, נשוי לחב"דניקית ממשפחה דֵּי חב"דית. בד"כ הדִּבורים אִתו מלֻוִּים בלגימה הגונה ונסובים בחצְיָם על כל הדברים שבעולם ובחצים האחר - על עניני יהדות וחסידות (או, יותר נכון, "אַרום דעם"). הוא רואה שיש לי ג'וק יהודי ולכן, כמו ששמתי לב כבר מזמן, מענין אותו איך זה שאני כל כך אַ יִיד, כל כך, כמו שהוא קורא לזה, "אונדזער מענטש", ובכל זאת לא דתי וממאן לשמֹע על החזרה לדרך ישראל, בְּליָאד', סבא. היום השאלות שלו סביב זה החלו להיות יותר ויותר תכופות. "מעניֵן, בכל זאת, למה, כלומר, מה הניע אותך לעזֹב את הישיבה?", "אבל רבאק, אני רואה עם איזו אש בעינים אתה מדבר על כל מה שיהודי וחסידי" וכו' וכו'. החלטתי להסביר לו הדק היטב מה הקטע שְלי (למרות שבד"כ אני ממאן לתת הסברים על דברים שאני עושה או לא עושה ומעדיף את תשובת המחץ "מתוך רוע לב". אבל הוא חבר, חבר טוב, אולי הכי טוב. אותו לא דוחים בקש). "ר' מאָטעניו, תקלֹט, מבחינתי יש חלֻקה ברורה בין דת, שזוהי מלּה שהוראתה היא "עבודת הבורא" ובין יהדות, שזה מה שזורם, או אמור לזרֹם לי בדם והוא חסר תקנה, או אמור להיות חסר תקנה כמו הזין החתוך שלי. אלהים, החל בשאלה בדבר קיומו וכלה בדבקות בו, ית', לא מענין לי את קצה אותו הזין החתוך. היהדות מענינת לי מאד לא רק את קצה הזין. לכן" וכו' וכו'. לבנאדם היה פרצוף מזה מהֻרהר כשהוא שמע את כל ההשתפכֻיּות הללו, ובמיֻחד כשתֵארתי לו באריכות עד כמה אני אינדיפרנטי כלפי כל האַיטם של אלהים. "שניה, ואם היהדות תפסיק לעניֵן אותך?" - הפרצוף שלו לבש ארשת, הייתי אומר, מֻדאגת. "אם היא תפסיק - היא גם תפסיק להיות משהו שאמור לעניֵן, כי דבר שהוא לא מענין אותי, למרות שהוא אמור לעניֵן אותי הוא משֻלל המציאות בַּי פאקינג דפינישן". הבנאדם נהיה עוד יותר מהֻרהר. "מה, ר' מאָטעניו, הפעם האחרונה ששתית אִתי?". --- מהבליל שאמור היה להסביר למה זו בשום פנים ואֹפן לא הפעם האחרונה שישבנו לשתות ושחלילה לי לחשֹב ככה, היה ברור שהבנאדם אשכרה נעלב מכך שהעליתי כזאת על דעתי. נרגעתי פחות או יותר בסופו של דבר, כמו שהוא רואה בי "אונדזער מענטש", גם אני רואה בו "אונדזער מענטש". ועושה רֹשם שלא ידּח מנו נִדּח. זהו. גם לי מותר לשתף אתכם מידי פעם בשטֻיּות. עם זמנכם הדזול הסליחה. יונה
היום היה לי דִּבור עם אחד מחברַי הטובים ביותר. הוא חב"דניק טרי יחסית, נשוי לחב"דניקית ממשפחה דֵּי חב"דית. בד"כ הדִּבורים אִתו מלֻוִּים בלגימה הגונה ונסובים בחצְיָם על כל הדברים שבעולם ובחצים האחר - על עניני יהדות וחסידות (או, יותר נכון, "אַרום דעם"). הוא רואה שיש לי ג'וק יהודי ולכן, כמו ששמתי לב כבר מזמן, מענין אותו איך זה שאני כל כך אַ יִיד, כל כך, כמו שהוא קורא לזה, "אונדזער מענטש", ובכל זאת לא דתי וממאן לשמֹע על החזרה לדרך ישראל, בְּליָאד', סבא. היום השאלות שלו סביב זה החלו להיות יותר ויותר תכופות. "מעניֵן, בכל זאת, למה, כלומר, מה הניע אותך לעזֹב את הישיבה?", "אבל רבאק, אני רואה עם איזו אש בעינים אתה מדבר על כל מה שיהודי וחסידי" וכו' וכו'. החלטתי להסביר לו הדק היטב מה הקטע שְלי (למרות שבד"כ אני ממאן לתת הסברים על דברים שאני עושה או לא עושה ומעדיף את תשובת המחץ "מתוך רוע לב". אבל הוא חבר, חבר טוב, אולי הכי טוב. אותו לא דוחים בקש). "ר' מאָטעניו, תקלֹט, מבחינתי יש חלֻקה ברורה בין דת, שזוהי מלּה שהוראתה היא "עבודת הבורא" ובין יהדות, שזה מה שזורם, או אמור לזרֹם לי בדם והוא חסר תקנה, או אמור להיות חסר תקנה כמו הזין החתוך שלי. אלהים, החל בשאלה בדבר קיומו וכלה בדבקות בו, ית', לא מענין לי את קצה אותו הזין החתוך. היהדות מענינת לי מאד לא רק את קצה הזין. לכן" וכו' וכו'. לבנאדם היה פרצוף מזה מהֻרהר כשהוא שמע את כל ההשתפכֻיּות הללו, ובמיֻחד כשתֵארתי לו באריכות עד כמה אני אינדיפרנטי כלפי כל האַיטם של אלהים. "שניה, ואם היהדות תפסיק לעניֵן אותך?" - הפרצוף שלו לבש ארשת, הייתי אומר, מֻדאגת. "אם היא תפסיק - היא גם תפסיק להיות משהו שאמור לעניֵן, כי דבר שהוא לא מענין אותי, למרות שהוא אמור לעניֵן אותי הוא משֻלל המציאות בַּי פאקינג דפינישן". הבנאדם נהיה עוד יותר מהֻרהר. "מה, ר' מאָטעניו, הפעם האחרונה ששתית אִתי?". --- מהבליל שאמור היה להסביר למה זו בשום פנים ואֹפן לא הפעם האחרונה שישבנו לשתות ושחלילה לי לחשֹב ככה, היה ברור שהבנאדם אשכרה נעלב מכך שהעליתי כזאת על דעתי. נרגעתי פחות או יותר בסופו של דבר, כמו שהוא רואה בי "אונדזער מענטש", גם אני רואה בו "אונדזער מענטש". ועושה רֹשם שלא ידּח מנו נִדּח. זהו. גם לי מותר לשתף אתכם מידי פעם בשטֻיּות. עם זמנכם הדזול הסליחה. יונה