שאילות

[לולי90]

שאילות

1. לגבי תביעות לביטוח לאומי-תביעות ( גם לילד נכה-לפני 18, גם לקביעת אחוז נכות-אחרי 18) -מה עושים אני כבר כמעט קרוב לחצי שנה לא מקבלת מהם שום תשובה? אני פונה פעם בחודש קבוע למוקד טלפוני שלהם-ומקבלת אותה תשובה-הנושא בטיפול.אני רוצה ללכת עכשיו ישירות לסניף שלנו לפקידה למרות שכולם אומרים לי שזה לא יעזור. יש סיכוי אולי להתקבל למנהל הסניף או לכתוב לו מכתב -או משהו אחר? 2. לפני קצת יותר מחודש היה לבתי התקף חזק כשהייתה בבית בשבת-היינו חייבים להחזיר אותה לאישפוז-מכיוון שאין ברשותנו מכונית-ניסינו לפנות לאמבולנס ולמשטרה-אמבולנס אמרו שגם אין להם רופא וגם חולה צריך להסכים לנסוע -משטרה אמרו שאסור להם להעלות "חולה נפש" על הניידת-המצב היה ממש גרוע-בסוף הזמנו אמבולנס-הנסיעה הייתה חצי שעה-היא נורא השתוללה-אנשי אמבולנס אפילו לא נגעו בה-אני ובעלי החזקנו אותה בידים ורגלים-כשירדנו הם אפילו אמרו לי שרצו לעצור את האותו באמצע הדרך ולקרוא למשטרה-קיבלנו חשבון של 900 ש"ח שלא הוחזר לנו ע"י קופ"ח מכיוון ש -לפי הסבר שלהם-שירותים פסיכיאטריים לא כלולים בסל השרותים שלהם. השאילה: מה עושים בארץ במקרה כזה-שהחולה בחופשה משתולל (אני חושבת שאם אפילו היה לי אותו-היינו פוחדים להסיע אותה במצב כזה)-מזל שאנחנו מסוגלים איך שהוא לשלם על האמבולנס-ואם זה יקרה עוד הפעם-הפחד לקחת אותה הביתה נוראי-אני לא מאמינה שאין שום שרות למקרים כאלה-למי שיש מידע-אשמח לשמוע. 3. לגבי האישפוזים בב"ח פסיכיאטרי-אם המצב לא משתפר שנים-מחזיקים את החולים שנים שם-או יש מקומות אחרים שאפשר להעביר אותם-אבל לא מקומות שיקומיים-כי המצב לא משתפר?בנתיים אין לנו ביעה כזאת -אבל אני רוצה לדעת מה מחכה לנו במקרה הכי גרוע...

 

[בשבושונית]

לולי כנסי

כן ילד זכאילקיצבת נכות עוד לפני גיל 18 עם אני לא טועה כבר מגיל חצי שנה ההליך הוא ארוך וכמו שאת יודעת היו הרבה חגים הם לא עובדים ושתביתות לכן זה לוקח זמן את לא צריכה להיתיאש האמת שלזה לא יעזור לך כי לא מנהל הסניף הוא זה שמחליט אתה הודעה הרפואית הוא פועל לפי מה שהועדה קבעה את יכולה לפנות במיכתב עם העתק למנהל המוסד לביטוח הלאומי שיושב בירושלים ולספר לו עם העתק שלר הבריאות עד כמה שזכור לי מיבני וזה היה לפני יותר מ20 שנה גם לי לקח הרבה זמן עד שקיבלתץי את האישור וגם אז זה באופן זמני ורק אחרי גיל 18 הם מקבלים את זה לצמיתות למישטרה אסור לעלות חולה נפש ל נידת וזה חוק את חיבת להעביר אותה באמבולנס או ברכב פרטי או במונית אין מה לעשות חמודה זה החוק את יכולה לגבות את הכסף בחזרה כי החוק אומר שעם ביתך היתאשפזה את זכאית לקבל את הכסף של האמבולנס תקימי קצת צעקות עלת תחיפחדי ואפילו תאימי בתביעה נגד הקופה אי אפש ר להחזיק חולה בבית חולים פסיכיאטרי מעל 3 חודשים הוא חיב לעלות לועדת אישפוז כול פעם מחדש בסך הכול אפשר לאשפז רק שנה אחת אחר כך חיב להימצא לו מיסגרת טיפולית או בהוסטל או בבית או בית חולים יום או בית חולים חילופי במיסגרת פנימיה מה זה את לא רוצה מיסגרת שיקומית לא הבנתי אותך את מעדיפםה אישפוז פסיכיאטרי בבית חולים במחלקה סגורה על הוסטל? או על בית חולים יום? לא יורדת לסוף דעתך לולי כוטל זמן שמצבה של ביתך לא מישתפר ויש חשש לחייה או לסביבה שלה אין סיכוי שהיא תצא מאישפוז היא מאופשפזת במחלקת ילדים ושם יש שיקום ובית ספר וכול מה שדרוש למצוא לה מיסגרת חילפית אישפ]וז לא יכול להיותץ לנצח תם עידן החושך שהיו מאשפזים חולים לנצח במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטרים היום יש את חוק השיקום ואי יכולת לקבור אנשים בבתי חולים פסיכיאטרים מה מחכה לך חמודה רק לאלוהים הפיתרונים הלואי וידענו אין לאף אחד יכולת לחזות מצב של חולה פסיכוטי לא לטוב ולא לרע תהיה חזקה מותק שום דבר יותר גרוע לא יכול להיות את כבר בעין הסערה שהיה לך חג שמח והרבה הרבה כוח

 

[בשבושונית]

לולי באישפוז אין גימלה

באישפוז שהוא לא אישפוז יום לא מקבלים את הקיצבה אלה רק 370 שקל מיתוכה את יכולה לקבל את מלוא הקיצבה אלה עםפ ביתך היתה ה במשך 15 יום בבית מתוך אותו החודש או שהיא נימצאת המלחלקה פתוחה או בית חולים יום לכן גם אולי בגלל זה מיתעקב לך התושבה מהועדה הרפואית שווה שתכתבי מיכתב רשום עם העתקים לשר הבריאות לפסיכיאטר הראשי של מדינת ישראל ולרא ש המוסד לביטוח לאומי

 

[לולי90]

תשובה

לגבי האישפוז-לא הבנת אותי-התכוונתי שאם היא לא משתפרת עד למצב של השיחרור -מה עושים? היא הייתה מאושפזת 5 חודשים אישפוז מלא ואחרי זה-שנה וחודש -איפשוז יום-ועכשיו עוד פעם חודשיים-אישפוז מלא. האם החודשיים נחשבים לאישפוז מחודש? אם לא אז עדיין לא פנו עלי ואני מקווה למשוך כמה שיותר-אני אגיד לך למה-לבת של מאוד קשה לקבל שינויים-אפילו פצפונים שקורים בסביבתה-והמקום שהיא נמצאת בו-אין לי מה להגיד-בצווכימעט כולם נהדרים-מאוד אוהבים אוותה ומתייחסים טוב-היא התרגלה עליהם-זה בעצם כל החיים שלה-לקחת ולעקור אותה -זה יכול לגמור אותה...כמו שכתבתי לאוסוש-את מוזמנת לקרוא כרגע אין לי בכלל ציפיות שהשיפור יבוא-השיאפה הכי "גדולה" שלי כרגע שהיא תוכל לצאת לסופי שבוע ולהיות רגועה-כי המקום הזה רחוק מלהיות בית והיא מאוד אוהבת את הבית שלה ונהנת מאוד להיות בו-אני לא אנוכית ואני יעשה הכול למען הילדים שלי-אבל מאוד קשה לי להעביר סופי שבוע שם-אני עובדת משרה מלאה ואני בכלל לא נכה שם והבית מוזנח-כי אני לא נמצאת בבית בכלל-רק בערבים-אני גם חוזרת מאוחר מאוד מהעבודה-"עובדת רחוק מהבית ומנסה להשלים שעות וחסרות לי בגלל שאני בביקורים אצלה" עוד משהו רציתי לשאול-אחרי שהגשנו תביעה בתי נכנסה עוד פעם לאישפוז מלא-אני אמורה לדווח על זה איךשהיא לביטח לאומי-או שהם מבררים לבד? תודה על כל התשובות והתמיכה

 

[בשבושונית]

כנסי לולי חמודה

כול אישפוז מלא הוא אישפוז בפני עצמו כמו שאמרת אישפוז מחדש לוליכולשינוי שיש לחולה פסיכוטי במיוחד הוא זעזוע בשבילו זכוריםלי דברים כאלה עם תומר במיוחד עוד בגיל ההיתבגרות שהמחלה פעילה ויש הישתוללות של הורמונים כמעט כול יום תומר היה ניכנס לחדר בידוד יותר מיפעם אחת והיה ניקשר שם לשלוש שעות שום תרופה כמעט ולא איזנה אותה ועם כן אז לתקופה מאוד קצרה הגעתי עד אישפוז בבית חולים הפסיכיאטרי בבאר שבע עם כבר לא עברתי את כול ביתיהחולים הפסיכיאטרים בכול הארץ כי ההתקפים כול פעם קרא לו במקום אחר מאוד מבינה לליבך אני עצמי אם חד הוראית מאז שתומר היה בן פחות מישנה ויש לי עוד בן אחד הבכור שסך הכול הפרש הגילאים בינהם הוא 18 חודש אני נאלצתי להוציא את תומר מגיל 9 לאישפוזים בגלל היתדרדרות המחלה וגם עבדתי לבד ופירנסתי 2 ילדים בלי שום עזרה וגם היתי צריכה להתגלגל עם תומר ממקום למקום כמו פרדס חנה באר שבע נס ציונה שערי מנשה טירה ומה לא והכי קשה זה שאת בתוך המערכת הזות עובדת אף אחד לא מיתחשב בך ומוכן מעט להקל עליך ועבדתי במישמרות אפילו כפולות כי היתי חיבת לפרנס שני ילדים ולשלם שכירות האמיני לי אני מבינה כול כך לליבך את לא צריכה לדאוג את תקבלי את כול הכספים המגיעים לך מהביטוח הלאומי ראטרואקטיבי כולל רבית והצמדה את לא צריכה לדוח לביטוח הלאומי שום דבר בקשר לאישפוז חובת הדיוח היא של בית החולים זה דיוח אוטומטי יקרתי אתלא אמורה להרגיש אנוכית או שלא עושה מספיק למען ביתך כי את כן עושה וכן דואגת וכן אכפת לךואף אחד לא יכול לבוא אליך בטענות אני רוצה לראות את אותו גיבור גדול שבא אליך בטענה חי רק שעה אחת בתוך הסיוט הזה אני תמיד היתיאומרת למי שהיה לו טענות נגדי שאני מוכנה להתחלף איתו רק 3 שעות ביום הוא ידאג ויטפל בתומר ואני יחיה את החיים שלו אין מיתנדבים תאמיני לי מעבר לזה שיש לך עוד ילדים ובעל ובית ואין שום סיבה בעולם שתזניחי את כולם ובטח את עצמך כי לא יצא מיזה טוב עם המחלה של הבת שלך וכל הינסדרום הזה גם לך מגיע החיים וגם לך מגיע לחיך וגם לך מגיע לצאת לבילוי את לא צריכה להרגיש רגשי אשם זה בסדר וזה מותר הלואי ויכולנו לשנותאת פני הדברים או להבריא או לאזן אותם הדבר לא נתון בידינו תרגישי בסדר עם זה שאת לא יכולה לבקר אותה כול סו"פ שבוע זה בסדר מבחינתה ומיבחינתך את זה אני שמעתי מהרבה רופאים ועובדים סוציאלים שהיו אומרים לי שאין צורך כול יום וכול סופ"ש בביקורים ועם אני כן באה אני לא אמורה להיתקע איתו בבית חולים כול היום חלק מתהליך האיזון שלהם והשיקום שלהם הוא להיותלבד ולהיתמודד עם עצמם והמחלה שלהם אז נכון שום ביתחולים והטוב ביותר על פני האדמה אינו תחליף לבית אבל זאות המציאות שלהם ושלנו ועם יד על הלב שם דואגים להם מעסיקים אותם מטפלים בהם יפה ויש להם חברה דבר מאוד חשוב בשיקום שלהם מה עוד אני יכולה להגיד לך לולי רק הרבה הרבה כוח וסבלנות

 

[לולי90]

לבשבושנית

כשקראתי את הסיפור שלך-התביישתי כמה אני מתלוננת- את היית מפרנסת היחידה וגידלת עוד ילד הסתובבת בכל הארץ בבתי חולים-היה לך הרבה יותר קשה מאשר לי-והצלחת לתפקד ולגדל את הילדים !!! לי יש בעל תומך ואוהב שמאוד עוזר ושנינו עובדים ... ואני חושבת שבעבודה שלי כן מתחשבים-אישרו לי לעבוד 8 שעות ביום במקום 9 ואם אני מגיעה מאוחר-לא מעירים לי על זה... את פשוט מדהימה וכל העזרה ותמיכה ואני ואחרים מקבלים ממך כאן-אני פשוט מעריצה אותך!!!! לגבי להשאיר אותה לבד-היא פשוט לא נותנת לי ללכת-היא מבקשת עוד חצי שעה ועוד ועוד-וסופי שבוע-היא שוהה במחלקה פתוחה למרות ששייכת לסגורה-אני לא כל כך מבינה את זה-אבל כנראה שאין שם מקום והתנהגות שלה ברוב הזמן מאוד בסדר -אז בסופי שבוע היא נשארת לבד בכל המחלקה-ולא כל כך רוצה ללכת לסגורה איפה נשארים עוד נערים-ואני -פשוט לא מסוגלת להשאיר אותה לבד-היא תסתובב כל סוף שבוע לבד ותהיה מתוסכלת-כשיש לימודים ותעסוקה -בימי חול-אין לי שום בעיה עם זה-אבל זה עד 4-ואחרי זה היא הרבה לבד וקשה לה והאור היחיד בשבילה זה שאחד מאיתנו מגיע להיות איתה...

 

[א ו ס ו ש]

לולי כנסי בבקשה

אז ככה לגבי תביעת ביטוח לאומי תלכי ותשבי להם על הראש ככל שמנדנדים יותר ככה ממהרים עם התביעה אבל רק תדעי שזה לוקח זמן, אנחנו חיכינו לתביעה של הבת שלי 8 חודשים ואז קיבלנו את כל הסכום רטרואקטיבית אם היא באישפוז למה העובדת הסוציאלית לא מטפלת בניירת של זה? אם אם היא בחופשה מאישפוז צריך להחזיר אותה לאישפוז וזה לא יעלה לך כסף כי היא שייכת למחלקה, ומגן דוד מטפלים בהתקפות אבל רק בעזרה של המישטרה אני יודעת מנסיון אבל רק במקרים של סכנה לסביבה או למטופל במיקרים של אישפוז לאחר אמבולנס אפשר לקבל החזר מהמדינה ולא מהקופה דרך מחלקת בריאות ארצית לא צריך לפחד לקחת הביתה אבל לדעת להיות עם היד על הדופק ואם צריך אז להחזיר למחלק בשביל זה הם שם. אי אפשר לדעת מה ילד יום כל חולה בפני עצמו אף אחד לא יכול לתת לך נתונים מדוייקים לתווך ארוך, מחלת נפש זה לא משהו שכמו סכרת יש תרופה וגמרנו, זו נפש אין לצפות מה יביא יום המחר. צריך לדעת לקבל כל יום את ההתקדמות או את הריגרסיה שבאה גם. שיהיה לכם המשך חג שמח ושתדעו ימים יפים יותר מחזקת את ידייך

 

[לולי90]

תשובה

תודה על התשובה המהירה-לא יודעתי שיש עוד כאלה שלא ישנים בלילה

-תודה על כל העיצות-קודם כל -אני אלך לסניף שלנו של ביטוח לאומי.לגבי עובדת סוציאלית-אף פעם לא שמעתי ממנה שאפשר לתבוע את הביטוח לאומי-עד שנודע לי ממקור אחר-יותר מזה-כשהבאתי את הניירת למחלקה בב"חו-אני חושבת שזה היה אחרי שבת שלי עברה לאישפוז יום-אחרי 4 חודשים במחלקה סגורה וחודש בפתוחה-קיבלתי את הניירת חזרה עם התשובה ממנהלת מחלקה שלא מגיע לי כלום-בגלל זה לא טיפלתי בזה שנה-עש שחברה שלי שיש לה מכירה בביטוח לאומי בדקה את זה ואמרה-לכי מהר תגישי את כל התביעות!!!אני לא טיפוס שעהולך וצויק ודורש-לכן התחלתי לטפל בזה בשקט...איך אני מקבלת החזר מחלקת בריאות-לאן צריך לפנות-יש לך מושג?לגבי לקחת הביתה-סחכמנו עם בעלי-בגרע שרואים תחילת ההתקף-ורואים את זה טוה מאוד-ישר לוקחים מונים ובחזרה ולא למשוך כמו אז משכנו כמה שעות-ככה אני חושבת אפשר להספיק-כי זהתקףלא מגיע ישר לרמות-זה לקוח כמה זמן...אני מבינה שיש עליות וירידות-ובזמן האחרון אני הרבה חושבת שהיא תשאר כל החיים שלה ככה או אפילו תדרדר-כי המחלה מתקדמת... אני יודעת שאסור לחשוב ככה-אבל זה בגלל שכמעט סיימנו את הטיפול בחשמל ואני לא יכולה להגיד שהיא השתפרה הרבה-לכן החוסר תקווה שלי-אני יודעת שאני חזקה-אני אף פעם לא מראה לבת שלי שעצוב לי או רע לי-ותמיד מחזקת אותה-אבל עם תקווה שיבוא התקדמות יש לי בעיה-אני לא מאמינה בזה-כי ניסינו כל כך הרבה וכלום לא עוזר...

 

[ד קובי]

היי לולי

אין לי מה להוסיף אני מצטרף לדעתן של בשבושונית ואוסוש. כולי תקווה שיהיה בסדר...