שִׂיחוֹת לַיְלָה

שִׂיחוֹת לַיְלָה

שִׂיחוֹת לַיְלָה מְשׂוֹחֵחֵ עִם עַצְמִי בְּשָׁעוֹת חֲשׁוּכוֹת בְּלַיְלָה נְטוּל שְׂמִיכָה נְטוּל שָׁמַיִם, כְּשֶׁמְאַוְרֵר תִּקְרָה מְאַוְשֵׁשׁ מִין תְּשוּבוֹת מְעוּכוּת. אֲנִי מְלַהֵג לְעַצְמִי שֶׁהַשֵׁנָה תָּגִיעַ כְּמוֹ גְּבִינָה סוֹתֶמֶת עוֹרְקִים בְּצִפּוּי כּוֹלֶסְטֶרוֹל קַר. עַכְבְּרֵי מַחְשְׁבוֹתַי מְטַיְּלִים עַל הַכַּר. - תָּגִיד כְּבָר מַשֶּׁהוּ, פּוֹנָה הַשְּׁכֵנָה מֵעֵבֶר לַקִּיר. אֲנִי מְקַלֵּל חֶרֶשׁ. הִיא מְקַלֶּלֶת צֵל בְּחַדְרָה, אוּלַי לִי עוֹנָה, מְעֻנָּה. - אַל תָּגִיד דָּבָר שֶׁאֵינִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ (תֵּרוּצֵיךָ הַשִּׁקְרִיִים הָיוּ כְּבָר לְזָרָא), אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הָיִיתָ וּמֶה עָשִׂיתָ וְעִם מִי שָׁכַבְתָּ וְאֶת מִי בִּזִּיתָ. קוֹלוֹת מִתְרוֹמֵמִים לִצְעָקָה. לַיְלָה בַּחֲגוֹרוֹת אוֹר מַצְלִיף צְלָלִים, צְלִילִים בַּחֹשֶׁךְ מִתְחַשְׁמֵלִים כְּמַגְבִּיר סְטֶרֵיאוֹפוֹנִי לְמוּעָקָה.
 

milim

New member
../images/Emo91.gifלשיחות וגם גבינה

שמעון רשת של דקויות שמתקשרות אחת אל השניה בתבניות ומשורים שונים- 1)השיחה- שמנוהלת גם על פי השיחה מעבר לקיר אבל מעניינת עוד יותר כשנשארת במישור של שיחה פנימית שלא יכולה להכיל את עצמה. כמעט כמו שלא יכולה לסבול את מה שקורה מעבר לקיר. 2)התבנית הילדית- (שאני כל כך אוהבת בעצמי וגם משיריך האחרים) עכברי המחשבות שהיא מטפורה יפה גם בגלל ההתנגשות שלה בגבינה הסותמת כמעט חונקת, אבל בעיני רוחי עלו סצנות מסרטים מצויירים וכך עוד יותר מועצם. "אדוני המלך" באותו עקרון של משחקי ילדות שמקבלים הסטה לכוון מנוגד- "איפה היית ומה עשית" הופך את המלים הסתמיות של המשחק למלות כאב. (הייתי שוקלת לנקד את "וּמֶה" בשגיאות, כמו שילדים אכן אומרים-וְמָה.) 3)תבנית הקולות- מאושוש המאורר(איזה פועל מדויק שמכיל את קולות הש') והמין שמסתתר בין משהו מעוך וחורק. הלחישה של הקללה לעומת הצעקה מבעד לקיר ואולי הצעקה הפנימית של הדובר. הקולות הסטריאופונים(כמה יפה שלא פרטת שזו מוזיקה) החשמליים לעומת הקולות החיים. הצלילים והצללים שמתחשמלים- מצוין. שתי הארות לשקולך- בבית השלישי השורה הרביעית- עונה מעונה- נחמד, אבל לא נדרש. אתה לא זקוק לקשוטים כאלה. כמו כן הסוגריים- מובן לי שרצית את השקרים אבל אולי לחשוב שוב איך להעביר. דרך התבניות הכל כך אנושיות עוברת המועקה הזו במקביל לגבינה- עודף הכולסטרול הקר, ועדין יש מקום לחורים בגבינה הזו, ולעכברים. עוד מצוין אחד.
 
אין לי מלים להודות על הראיה

(טוב, אז יש לי). לגבי עונה - מעונה - ייתכן שאני הייתי מעיר לאחרים בדיוק אותה הערה. ולכן על משקל נאה דורש נאה מקיים עלי לוותר (קשה, קשה). לגבי הסוגריים - ויתור עלים מחייב שורה אחרת - אחרת מתערער שווי המשקל. סוגיה למחשבה. באשר לניקוד "וְמָה" - במקור היה וּמָה - שהוא עדיין תקני. הרעיון שלך טוב כל עוד הקורא מבין שזה מכוון. תודה בה רבה רבה
 

aiziq

New member
מילים ../images/Emo13.gif

הילדים שלי אומרים וּמֶה עָשִׂיתָ
 

aiziq

New member
שמעון ../images/Emo13.gif,

אני לא בטוח שהבנתי מה האמירה בשיר והאם יש משהו שחורג מהסיטואציה המתוארת, כלומר רובד נוסף. אתעמק עוד ואשוב
איציק.
 
../images/Emo39.gifשמעון מבטיחה להגיב בספ"ש

צריכה לקרוא עוד ולחשוב. לבינתיים: אהבתי מאוד את לילה בחגורות עור מצליף צללים".
 

Gal zilberman

New member
../images/Emo91.gif לשיחות לילה

קראתי מספר פעמים ומאוד אהבתי. גם בשיר זה כמו באחרים, יש לך נגיעה מאוד מקורית ומדוייקת, ניכרת העבודה הרבה על השירים וזה מצויין. אחזור לשיר כשהתעורר לאחר כוס-קפה, אקרא עוד ואגיב כראוי. גל.
 

MyPrecious

New member
אוף פרח

זה "לילה בחגורות אור" לא עור, אני ממש אהבתי את הקטע לא נורא, אולי ככה יותר אנשים ישימו לב לזה... סליחה שמעון על התגובה הכל כך לא משמעותית, השיר נהדר בעיני אבל אין לי זמן להתייחסות רצינית כלל.
 
אם אין תגובה משמעותית...

לא חייבים להעיר בכלל, זה ממש לא נורא. כמו כן ניתן להסתפק בציון דעתך (במקרה זה אמרת גם את דעתך - תודה) אבל ודאי שעין צורח להאיר הערה לוא רציניט. כח, להתאסק עם אניין שולי כמו שגיעת כתיב לא משמאותית שכורת לקולנו (ולי זה קורה כמעט כל יום, לעיתים בלהט הכתיבה גם משפטים שלמים יוצאים לי לא כ"כ ברורים, ויכולה להעיד עלי פרח, עצמה שמעולם לא סברה שצריך להעיר לי על כך. היא פשוט טרחה והבינה את כוונתי).
 
בכל מקרה - ביטוי נפלא../images/Emo39.gif

שמעון, המצחיק הוא שהמשמעות האחרת (חגורות עור) הבריקה לראשי כל כך חזק, ששגיתי בכתיב. כלומר, ברוחי ראיתי איך מצליפים בחגורות עור - וחשבתי על התמונה האלימה הזאת... מצליף בחגורות אור, כמו שאמרתי - בטוי נפלא.
 

MyPrecious

New member
../images/Emo9.gifברור שלא התכוונתי להעיר על שגיעת

כתיב. אני לא עושה דברים כאלה. רק חשבתי שהשגיאה הזאת, בגלל שקל למח שלנו לראות מה שהוא רוצה, מה שהוא רגיל- פספסה את ההברקה של המשפט... השימוש בחגורות אור על משקל חגורות עור... זה הכל. האמת, במחשבה שניה- הייתי צריכה לסמוך על פרח (דווקא על פרח) שלא תפספס הברקה כזאת. אולי בכל זאת זה העיר את איינהם של כמה... (טוב מיציתי את הקטע של השגיאות). לילה טוב!!!
 
לדעתי../images/Emo39.gif

שמעון, בעיניי השיר אינו מופקע דיו - חלק מהתיאור מתייחס לדברים המובנים אולי לך אך אני, כקוראת, איני מצליחה "להתחבר" אליהם (כן, גם אני שונאת את המילה הזאת. סורי). בכל אופן - "שיחות לילה" כאפשרות לשיחות שחלקן מתרחשות בראש של הדובר, שיחות עם הקול הפנימי - רעיון טוב, אבל צריך לדעתי עוד לעבד, והשיחות האלה צריכות לדבר גם עם הקורא (אני, לצורך העניין). שִׂיחוֹת לַיְלָה מְשׂוֹחֵחֵ עִם עַצְמִי בְּשָׁעוֹת חֲשׁוּכוֹת בְּלַיְלָה נְטוּל שְׂמִיכָה נְטוּל שָׁמַיִם, כְּשֶׁמְאַוְרֵר תִּקְרָה מְאַוְשֵׁשׁ מִין תְּשוּבוֹת מְעוּכוּת. *הבית הזה בסדר, אם כי קצת "יבש" - הפתיחה היא מעין ציור תפאורה - הנה מה שהולך לקרות... אֲנִי מְלַהֵג לְעַצְמִי שֶׁהַשֵׁנָה תָּגִיעַ כְּמוֹ גְּבִינָה סוֹתֶמֶת עוֹרְקִים בְּצִפּוּי כּוֹלֶסְטֶרוֹל קַר. עַכְבְּרֵי מַחְשְׁבוֹתַי מְטַיְּלִים עַל הַכַּר. * לא הבנתי כלל את הדימוי (מה בין שינה לגבינה - מתוחכם מידיי ואין קשר ביו המדמה למדומה. "עכברי מחשבותיי" - ככה-ככה. בגלל שהם מטיילים על הכר זה יפה, אבל כמטפורה עצמאית - עובר אבל לא יותר מזה. - תָּגִיד כְּבָר מַשֶּׁהוּ, פּוֹנָה הַשְּׁכֵנָה מֵעֵבֶר לַקִּיר. אֲנִי מְקַלֵּל חֶרֶשׁ. הִיא מְקַלֶּלֶת צֵל בְּחַדְרָה, אוּלַי לִי עוֹנָה, מְעֻנָּה. - אַל תָּגִיד דָּבָר שֶׁאֵינִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ (תֵּרוּצֵיךָ הַשִּׁקְרִיִים הָיוּ כְּבָר לְזָרָא), אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הָיִיתָ וּמֶה עָשִׂיתָ וְעִם מִי שָׁכַבְתָּ וְאֶת מִי בִּזִּיתָ. *הבית הזה הוא הטוב בעיניי. הקול מעבר לקיר מתחבר עם הקול הפנימי, וייסורי המצפון וחשבון הנפש מסופרים דרך משחק הילדים - טוב מאוד! השורה "אולי לי עונה, מעונה" - מיותרת. קוֹלוֹת מִתְרוֹמֵמִים לִצְעָקָה. לַיְלָה בַּחֲגוֹרוֹת אוֹר מַצְלִיף צְלָלִים, צְלִילִים בַּחֹשֶׁךְ מִתְחַשְׁמֵלִים כְּמַגְבִּיר סְטֶרֵיאוֹפוֹנִי לְמוּעָקָה. *הסיום אף הוא טוב מאוד. אינני בטוחה שהירידה אחרי "צלילים" נחוצה וטובה - אבל הבית טוב, הוא סיום עצמתי, כמו ביצירה מוסיקלית - ווכך תוכן מתחבר עם מבנה. מאוד אהבתי את "לילה בחגורות מצליף". שמעון, אם תחליט לשכתב ולעבד - אשמח לקרוא שוב. והכל על דעתי וגו'.
 
ולדעתי

(ולדעתי דעתך חשובה ומעוררת מחשבה וגורמת לי להתיחס בלי עכבה). אלא שכדי לענות אני נאלץ לפרש מעט את השיר וזה לא אמור להיות תפקידי האין זאת? פטור בלא כלום אי אפשר. יש בבנית השיר הדרגתיות, הבאה לתאר ניסיון כמעט כושל להרדם. לבסוף השוכב במיטה מתחיל לגלוש בהדרגה לתוך נים לא נים הכרוך גם במצב ביניים של חשיבה לא לגמרי "רציונלית" - כזו המתרוצצת לכל הכיוונים חופשית "על הכר". בתוך כך שורה זו מפרשת למה אמרתי מה שאמרתי לפניה - שאני מלהג (מקשקש), להג שהוא תוצאה של מצב ביניים זה ש"מאפשר" או גורם לי להשתמש במלים בביטויים לא קוהרנטים לגמרי, כבחלום הנחלם שלא מתוך שינה מלאה ועמוקה. למה הדבר דומה, אולי - לכתיבה בזרם התודעה (או תת תודעה?). קורה שאני קם לפני שאשכח מה חשבתי ומעלה על הכתב. וכשאני רואה את השורות למחרת אני מוצא בהן גם הגיון (לפחות הגיון פנימי). אז מה בין נפילה הדרגתית לשינה לבין עורקים הנסתמים בהדרגה מכולסטרול (או - אם תרצי גם: מה אכלתי לפני שהלכתי לישון ואולי מעיק על מצפוני, מחשבותי ועל קיבתי?)? הייתי יכול להשתמש בדימוי של אלכוהול הנמסך בהדרגה לתוך עורקי ומשיג את אותה התוצאה. אחשוב על זה אבל נשמע לי קצת יותר בנלי. אמנם יותר קל להפקעה (האם הכל חיב להיות מופקע? איני יודע) באשר ל"עונה מעונה" - אני נאלץ להסכים ולותר. למרות ש"מעונה" (ואחר כך אולי גם מוכה/מוצלפת) הוא עצם העניין אך זה מובן גם בלי... תודה ושוב תודה.
 

מיכאלר

New member
שמעון

על פי הבנתי שיר המתאר שיחות או מעין מתן דין וחשבון של סוף יום בין אדם לבין עצמו. לא אהבתי את הביטוי: השנה תגיע כמו גבינה סותמת עורקים" שהוא סתום למדי. כמו כן לא ברור מהו אותו דו שיח בין הדובר לבין אותה שכנה. עדין לא מספיק מופקע לטובת הקורא. אהבתי: 1.לילה בחגורות אור מצליף צללים. 2.צלילים בחשך מתחשמלים כמגביר סטריופוני למועקה. ביטויים מאד יפים ומקוריים.
 
תודה

בין הדובר לשכנה אין דו שיח. אלא אם היא מופיעה בדמדומי השינה-חלום. והערפול בעניין הוא מכוון (בין מציאות לדימיון). ראה הסברי לפרח למה גבינה. ולמלים היה ממד פרשני מעניין.
 

Gal zilberman

New member
תגובה...

מְשׂוֹחֵחֵ עִם עַצְמִי בְּשָׁעוֹת חֲשׁוּכוֹת בְּלַיְלָה נְטוּל שְׂמִיכָה נְטוּל שָׁמַיִם, כְּשֶׁמְאַוְרֵר תִּקְרָה מְאַוְשֵׁשׁ מִין תְּשוּבוֹת מְעוּכוּת. * הבית הראשון, התחלה טובה להמשך מסביר את הסיטואציה. כאשר יש חזרה "נטול שמיכה נטול שמיים" הכותב צריך לשאול עצמו למה החזרה קיימת, למה היא משמשת. לדעתי, היא לא הכרחית היא שם כדי למלא שורה. לכן, אני חושב שיהיה נכון לכתוב "נטול שמיכה ושמיים" אך בשביל הקצב של השיר עדיף: נטול שמים ושמיכה. שוב, רק הצעה. השורה האחרונה היא טובה אך השימוש במילה : מין היא לא הכרחית לטעמי. השורה תזרום בלעדיה. אֲנִי מְלַהֵג לְעַצְמִי שֶׁהַשֵׁנָה תָּגִיעַ כְּמוֹ גְּבִינָה סוֹתֶמֶת עוֹרְקִים בְּצִפּוּי כּוֹלֶסְטֶרוֹל קַר. עַכְבְּרֵי מַחְשְׁבוֹתַי מְטַיְּלִים עַל הַכַּר. אני ממליץ בשורה הראשונה לכתוב מְלַהֵג לְעַצְמִי: הַשֵׁנָה תָּגִיעַ כְּמוֹ גְּבִינָה... בלי המילה "אני", כמו כן משהו לא מסתדר עם המילה "תגיע" גבינה המגיעה לעורקים זה לא מדוייק. אפשר : השנה תתמקם כמו גבינה בעורקיי. או משהו אחר. משפט מעולה : עכבריי מחשבותיי מטיילים על הכר. - תָּגִיד כְּבָר מַשֶּׁהוּ, פּוֹנָה הַשְּׁכֵנָה מֵעֵבֶר לַקִּיר. אֲנִי מְקַלֵּל חֶרֶשׁ. הִיא מְקַלֶּלֶת צֵל בְּחַדְרָה, אוּלַי לִי עוֹנָה, מְעֻנָּה. - אַל תָּגִיד דָּבָר שֶׁאֵינִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ (תֵּרוּצֵיךָ הַשִּׁקְרִיִים הָיוּ כְּבָר לְזָרָא), אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הָיִיתָ וּמֶה עָשִׂיתָ וְעִם מִי שָׁכַבְתָּ וְאֶת מִי בִּזִּיתָ. בית מעולה לטעמי. אין צורך לשנות דבר. קוֹלוֹת מִתְרוֹמֵמִים לִצְעָקָה. לַיְלָה בַּחֲגוֹרוֹת אוֹר מַצְלִיף צְלָלִים, צְלִילִים בַּחֹשֶׁךְ מִתְחַשְׁמֵלִים כְּמַגְבִּיר סְטֶרֵיאוֹפוֹנִי לְמוּעָקָה. גם הבית האחרון טוב לדעתי, אך אני חושב שאחר המילה צְלָלִים צריך להיות נקודה. אני חושב שזה שיר מיוחד ויש פה מספר ביטויים מקוריים ויפים אך הוא זקוק לעבודה. גל.
 
למעלה