רשמי- אובחן טוראט

[טיכה]

רשמי- אובחן טוראט

מוזר, סוג של הקלה.
אני לא "מדמיינת" מתלבטת, עוקבת, זה מה יש עם זה ננצח!

את הבן שלי (6.5) זה מטריד בעיקר כי "אולי זה מפריע לילדים והם לא אומרים לי"
את המחנכת עדכנתי. אני שוקלת לעדכן את כל צוות המורים כי הבנתי שמורים דווקא כן העירו לו. - איך עושים את זה? דרך היועצת? המחנכת? לפנות ישירות אחד אחד?
ואיך מרגיעים אותו מפני החברים שהוא חושב שזה מפריע להם???

ובהזדמנות זו תודה על ההפניה לשערי צדק
הם היו יעילים וזריזים.
תוך שבועיים היה תור לאבחון.

 

[בנבר]

טירה יקרה

עקבתי אחריך ,מילותיך בעבר מאד טלטלו אותי ,שמחה שאובחנתם ויותר שמחה עם השלמתכם.

עכשיו כשיש אבחנה ,ההתנהלות מול בית הספר תהיה יותר קלה ,דברי עם מי שאת מרגישה נוח ,לדעתי חשוב לדבר עם כל המבוגרים שבאים במגע עימו להסביר להם על הטיקים ואין לי ספק שזה יסחוף גלי אמפטיה.

את הילד כדאי להרגיע ולתרגל איתו (סימולציה) של המצבים מהם הוא חושש ולצייד אותו בכלים .

שיהיה בהצלחה
צביה

 

[טיכה]

תודה לך

אין לי מושג איזה סימולציות אני יכולה לעשות איתו.
גם לא קורה שום דבר זה הכל בראש שלו.

כששאלתי אותו אם הילדים מעירים לו (אחרי שהוא אמר לי שהוא חושב שזה מפריע להם)
הוא אמר לי "אני לא יודע, כי אסור לדבר בשיעור ואני כל הזמן מסתכל על המורה, אז אולי הם עושים לי סימנים ואני לא רואה"
איזה ילד מהממם
זה בראש שלו. הוא דואג שאולי הוא מפריע.

אני אמא מאוד מתקשרת מדברת ומדובבת. אני לא יודעת אם אני צריכה לפתוח את זה או להניח לזה. ומכיוון שלא אומרים לו שום דבר אני לא יודעת מה אני צריכה/יכולה לתרגל איתו
אני אשמח לעצות חכמי הפורום

(בנתיים גייסתי את אחי הטורטניק לדבר איתו על ההתמודדויות והתחושות, מקווה שנצליח להפגיש אותם בקרוב)

 

[אלמונית פלונית1]

היי טיכה

למרות שזה רשמי אני בטוחה שהוקל לך כי יש לך חותמת על משהו שכבר הרגשת הרבה זמן.
בזמנו, עשינו פגישה עם כל הצוות החינוכי שבא איתו במגע הבאנו אשת מקצוע (תוכלי להתייעץ על כך עם שביק וענת המדהימות) ופשוט הסברנו מה זה טוראט ואילו התנהגויות יכולות להיות קשורות לטוראט הבאנו דוגמאות וגם הצוות פתח דברים שקרו בפועל.

לאורך הדרך היועצת המנהלת והמחכנכת עזרו לנו וקיימנו פגישות כמעט על בסיס שבועי כדי לעזור לילדי ולשאר ילדי הכיתה.

לגבי המחשבות של ילדך זה בעצם האו סי די זה סרטים פרטים שאנחנו מריצים בראש. אני צוחקת עכשיו כי נזכרתי איך השבוע הילד שלי רב איתי בכלל על דברים שלא אמרתי או הזכרתי אבל זה היה שם בראש שלו והוא היה בטוח שככה אני חושבת עליו. הכי חשוב זה להוריד את רמת הלחץ ואומר לדבר לדבר ולדבר הוא בא אליך עם משהו שמציק לו ישר לפתוח ולהראות לו את הדברים מהזווית "הבריאה" שלך פשוט לכוון אותו לראיה אחרת למחשבה נכונה יותר וגם ספציפית למקרה שלכם לומר שאת בטוחה שגם אם זה מפריע להם הם מתגברים על זה ולא מדברים כי אכפת להם ממנו סתם דוגמא....

בהצלחה בהמשך הדרך....

 

[טיכה]

כמה טוב שיש פה אנשים שמבינים!

 

[גובלינית]

שלום לך, טיכה!

איך מרגיעים את הילד - בדיוק כפי שכתבה בנבר, עובדים על החוסן האישי, מסבירים לו שלא כולם מכירים ולפעמים צריך להסביר לסביבה.
לגבי סימולציות - לשאול אותו מי מעיר, איך מעיר, ממה הוא חושש אז לחשוב איך הוא יכול להגיב.
לצייד אותו בתשובות לעת הצורך - זה מה שייתן לו בטחון.
והכי חשוב שהילד יבין, שיש כאלה שיבינו וגם כאלה שלא יבינו - אבל, זה לא אומר שומדבר עליו.
הוא עדיין אותו הילד... מקסים, חמוד, מוכשר - עם טיקים...

לגבי המורים - באופן כללי ההמלצה היא לא להעיר לילד על הטיקים - כי זה רק עלול להחמיר את המצב.
עם זאת, במידה ומעירים לילד - חשוב לבדוק מול המורים למה מעירים ועד כמה הטיקים מפריעים באופן משמעותי למהלך התקים של השיעור או לתפקוד של הילד.
כל טיק שאינו מפריע באון משמעותי לתפקוד - אין מקום להעיר עליו. חשוב להסביר זאת למורים - ולשוחח עם אלו שזה מפריע להם באופן אישי...
מבחינת הציפיות - חשוב להבין, שיש מורים שיקבלו את זה יותר ויש כאלה שיקבלו את זה פחות.
כולם בני אדם ולכל אדם יכולת ההכלה שלו.
כאן חשובה ההתנהלות שלכם - כשמניסיון אישי ובכלל מסתבר, כי ההסברה היא הדרך היעילה ביותר להגיע לקבלה של הסביבה.
אני מציעה להוריד את חוברת ההסבר של "שניידר", אשר תסייע לכם גם להבין יותר וגם להביא את המידע הכי מבוסס לביה"ס.

אם במהלך הבירור מול הילד והמורים יסתבר שיש לו טיקים שמפריעים באופן משמעותי לתפקוד - יכול להיות, שיש מקום לעבוד על זה יחד עם אנשי מקצוע מנוסים (רופא, פסיכולוג).

שיהיה

 

[טיכה]

תודה רבה

אני אקרא את החוברת

הטיקים כנראה לא מאוד מפריעים. העירו לו כי חושבו שהוא עושה אותם בכוונה (טיקים קוליים)
אם אין איזה מתקפת טיקים זה סביר.
אני אתחיל בשיחה עם היועצת והמנהלת (המדהימות והמקצועיות ) ונתקדם לאט

.

 

[אמא של האוצרון]

בית ספר

אמא יקרה
אני יכולה רק לקנא בך על שיתוף הפעולה מול בית הספר.
אצלנו הגדול יותר היה עם טיקים מכיתה ב ועד תחילת כיתה ו. אף מורה לא הבחין. הילדים כן. הם שאלו, הציקו, העירו. לא ראיתי טעם לערב את בית הספר, מנסיון קודם של חוסר מקצועיות בתחומים אחרים. הוא התמודד עם זה בכוחות עצמו והטיקים עברו בשנה האחרונה.
עם האוצרון זה כבר סיפור אחר. כמות ועוצמת הטיקים העירה את המורה השנה. לציין שזו כיתה ג, ובשנתיים הקודמות המורה לא הבחינה, עד שהילדים העירו לו על הקולות והיא שמה לב.
אומנם המורה השנה נפלאה, קשובה לנו ולאוצרון, מכילה, בקשר יום-יומי איתנו, שומעת את ההכוונה מצידנו, מעדכנת ומתייעצת ונותנת לילד מקום רחב, אבל.....היועצת, אוי היועצת. לוקחת אותו פעם בשבוע לשעה אישית (לא ברור לי מה מטרתה, שכן הוא לא ילד שמציק לאחרים או מתקשה בלימודים, להיפך, חנון מושלם ובעל יכולת קוגנטיבית מעולה), היא לא מבחינה כלל בטיקים (מה שהילדים מבחינים בנקל ומציקים לו), ולא מכירה את הנושא כמעט בכלל. היא לוקחת אותו לפגישה כי ביקשתי מהמורה עזרה בתיווך חברתי, והיועצת חשבה שתכיר אותו ותעזור לו. בנתיים כבר עברו מספר חודשים ועדיין מתקיימות פגישות אישיות, שהקשר ביניהן לבין תיווך חברתי לא ברור לי.
לכן יזמתי פגישה של כל הגורמים הרלוונטיים בביה"ס, כולל המנהלת ופסיכולוגית מהשירות הפסיכולוגי, ששם אסביר מה המשמעות של הטיקים וה ADHD, מה התופעות הצפויות, כיצד להגיב לאוצרון, כיצד לתווך לו את הילדים ובמה לעזור לו.
מתסכל לגמרי שאני, כהורה, אמורה בכלל ליזום ולקיים פגישה כזאת, וכולי תקווה שיצא משם משהו פרודוקטיבי ולא סתם רישום בתיק האישי שלו שיש לו טוראט והוא ילד בעייתי.
אגב, מחר תתקיים הפגישה
שבת שלום

 

[אדר ד]

+שאלה: איך ישפיע רישום טוראט בתיק?

הורים שיודעים: האם יש השפעה לרישום בתיק האישי, לידיעה "רשמית" של מערכת החינוך שיש לילד טוראט? האם זה ישפיע על עתידו בביה"ס? בצבא??
ומה עם ההשפעה של ידיעה "לא רשמית", כלומר נניח שהם לא רושמים בתיק אבל בתכל'ס המידע עובר "מפה לאוזן"?

 

[בנבר]

רשמית ,רישום ,תיק וטיק

כל כך מרגש לראות כאן חברה חדשים ,שכן אם כבר נוגעים בתסמונת, אז זה המקום לחלוק ,לשתף ולהתייעץ.

עלו כאן סוגיות שונות וחברותי נתנו אחלה תשובות .

מניסיוננו ,תמיד דיברנו עם ילדינו (שלושה הנוגעים בתסמונת ואחותם שהיתה עדה לכל הקשיים) בהתאם לגילם .
לנו לא היה קל אבל איתם השתדלנו לנהל חיים שיגרתיים .מאד השתדלנו להעניק להם סביבה תומכת וחזקה ולא הורים מפורקים לנוכח הקשיים.
מצאנו לנכון לדבר איתם כי הקושי שלהם קיים גם אם הם לא שואלים ומדברים על זה ,הם המתמודדים וכשלא מדברים הם מתמודדים עם זה לבד ,לכן על תפחדו לדבר איתם .תהיו השותפים שלהם תראו להם שאתם מודעים לקושי ותנו הסבר בהתאם לגילם .ענו על שאלותיהם ותנו להם את מלוא התמיכה והאהבה. היו השגרירים שלהם .

בבתי הספר ששם בדרך כלל מתגלים קשיים ,אנחנו שיתפנו את הצוות החינוכי ,בדרך כלל זכינו לאמפטיה רבה.
השלמנו די מהר עם אבחנת המורים .בדיעבד למדנו שאסור לבזבז זמן בלחפש אשמים .כשהמורים מצביעים על בעיה הם בדר״כ צודקים ,רק בשיתוף פעולה איתם הצלחנו להעניק לילדים סביבה המתאימה לצרכיהם .

שיחות עם היועצת שהיא אשת חינוך תמיד מחזקות את הילד .

ובאשר לרישומים צבא וכו׳ .... שוב מניסיוננו , ילדים כה רכים וקטנים המתמודדים עם מגוון קשיים צריכים לקבל את מירב הסיוע כאן ועכשיו .ככל שנשתף פעולה ביצירת סביבה אוהדת ,לא נחביא ולא נסתיר את הקשיים ,נחזק אותם ,נעודד ונבנה את ביטחונם יוכלו בבוא העת להתמודד עם כל רישום ועדות .

ילדינו אובחנו בגיל צעיר ,טופלו כשהיה צורך תרופות מקלות,זכו להקלות במסגרת הבית ספרית ,הוציאו רישיון ,היו לוחמים בצבא וחצו כמעט כל מכשול שעמד בדרכם .

לכן ,הכי הייתי רוצה לחבק אתכם ולבקש מכם לחיות את היום ,להתמודד עם הקשיים העכשוויים ,לדעת שבבגרותם בדר״כ תהיה הקלה ,ולראות את האור האדיר שמובטח לכם בקצה המנהרה.
באהבה רבה צביה

 

[אורית5553]

כמה מרגש לקרוא את דברייך צביה אישה יקרה.....

תמיד נותנת את העצות בזמן הנכון, בצורה כ"כ מיקצועית ועניינית יישר כוח!!!
שבת שלום ומאחלת לכולנו התמודדות קלה

ושנעבור את כל הקשיים והמכשולים

אורית

 

[בנבר]

תודה אורית

משהו קטן וכל כך משמעותי במשוואה הזו שלנו ,זה דווקא ההתייחסות שלנו לעצמינו .

כשלילד מילדינו ישנה בעיה ,אנו ההורים צריכים להתייצב לצידו כסלע איתן .
נכון ,קשה ביותר כשרואים את סיבלו.
הקושי של הילדים כל כך מטלטל אותנו, כל כך מחליש ובמקרים שלנו לעיתים גם פוגע בערכינו וכאן אנו ממש מתמוטטים .
הקושי ניכר עלינו מאד ,משפיע על מצב הרוח משפיע על התיאבון משפיע בכלל על מצב הבריאות .אנחנו נחלשים!!!!
במצבנו השברירי הזה איך נצליח להכיל את הילד ,איך נוכל להכיל את הקשיים איך נעזור לו .
הילדים המקסימים שלנו הם הראשונים שמזהים את החולשה הזאת וזה רק מעצים את הטורט הרעב הזה שמחפש את הנקודות החלשות.
לכן יקיריי תפרגנו לעצמכם ,תסירו את הכובע בפניכם .אתם ראויים למלוא הערכה על ההתמודדות שלכם .
עשו הכל כי לחזק את עצמכם ,לדעתי זה ענין של החלטה .
וכשתתחזקו תוכלו לתפקד במיטבכם ותחושו את השינוי שיכול בכם בילדכם ובסביבתכם בתפיסת הטורט וההתמודדות .
באהבה רבה
צביה

 

[אלמונית פלונית1]

אין עליך! כל מילה בסלע!

 

[בנבר]

אלמונית יפתי

געגועיייים

 

[גובלינית]

"אנו ההורים צריכים להתייצב לצידו"... ‬

אין כמוך לנסח את הדברים, "בנבר"...

זה משפט המפתח, בעיני.
עלינו לעמוד לצידו של הילד ולא לעשות את העבודה במקומו.
להאמין בכוחות שלו ולהחזיק את עצמנו חזק, כשהוא עושה את העבודה ולפעמים נופל ואולי נפגע...

בגלל הקשיים - לילדים שלנו לוקח קצת יותר זמן ללמוד וללכת בכוחות עצמם.
לכן - זה דורש מאיתנו קצת יותר סבלנות - ובטח הרבה פחות השוואה את מול האחרים.
זה לא פשוט לעמוד מהצד ולא לתערב, בשעה שנדמה לנו שנורא קשה לילד (ואולי לפעמים בלתי אפשרי?...).

אז האמהות הותיקות מבינינו כבר יודעות שזה אפשרי - לסמוך על הילד ועל כוחות הצמיחה שלו.
זו העבודה האמיתית שלנו כהורים.

 

[אדר ד]

לכולכן!

 

[טיכה]

אמא של אוצרון, איך הייתה הפגישה בביה"ס??

אנחנו אכן נמצאים בבי"ס נדיר ומיוחד

 

[אמא של האוצרון]

הפגישה בביה"ס

תודה על ההתעניינות
בסך-הכל היתה פגישה טובה, הצוות היה קשוב, ביקש לדעת כיצד אפשר לעזור לאוצרון, הן בהרגעה סביב מצבים מלחיצים והן כשהטיקים מחריפים, וגם בנושא ההתארגנות והקשב.
לא שאלו לגבי התיוג של הטיקים, הטיפול התרופתי, אלא התעניינו כיצד אפשר לעזור לו.
הבטיחו לקיים ישיבה עם כל המורים המקצועיים המלווים אותו ובהנחיית פסיכולוגית השפ"ח, שהיתה חלק מהפגישה, להדריך אותם בכל הכלים הללו.
חזרתי הביתה מרוצה מאד.

אבל....
ביום ראשון אוצרון חזר מביה"ס אחרי שאחת המורות "העיפה" אותו מהכיתה, כי הוא הפריע לה להעביר את השיעור , אחרי שנלחץ כשלא מצא את הפרק הנכון בספר תנ"ך, יחד עם שאר הכיתה. היא לא הבינה את מצוקתו ולא נתנה לו מקום, אלא הוציאה אותו מהשיעור, לבדו, בחוץ, עד שהתפנתה לשוחח איתו שם. לדבריה, כדקה בלבד, אבל היא לא הבינה שגם הדקה הזאת העלתה את סף החרדה שלו, ועוצמת הטיקים אכן עלתה מאתמול.
ושוב - שיחות עם המחנכת , והמורה המקצועית ושוב המחנכת וכרגיל, הסבבים הרגילים.....
מאכזב, מעציב, אבל חיזקנו אותו ואמרנו שאנחנו מאחוריו, וכי לא נאפשר לאף מורה יותר להוציא אותו מהכיתה.

 

[טיכה]

אוי זה ממש מכעיס. במקום לתמוך מושכים אחורה

דווקא ישיבת הצוות מנשמעת חיובית.
שיהיה בהצלחה רבה

אנחנו דיברנו היום עם מנהלת בי"הס שמיד אמרה לי "אני אכנס את כל הצוות, הסירי דאגה, אנחנו נתארגן ואנחנו נודיע לכם מתי לבוא" חמודה כזאת!
הרבה מזל היה לנו ששלחנו אותו לכזאת חממה מופלאה

 

[אמא של האוצרון]

מסתבר שצריך גם קצת מזל

ועדיין אני מרגישה שאנחנו במצב יחסית טוב.
בשנתיים הקודמות היתה מנהלת שדרשה שנפעל באחת משתי הדרכים : או שנקפיץ אותו כיתה, (בשל יכולותיו הקוגנטיביות הגבוהות וההפרעות שלהערכתה נבעו משיעמום), או שניתן לו ריטלין.
לשם כך נאלצנו לאבחן אותו (באופן פרטי, כמובן) גם אצל נוירולוג וגם איבחון פסיכודידאקטי, במטרה ל"הוכיח" לביה"ס שהקפצה לא אפשרית (בשל חוסר בשלות ריגשית) וכן שריטלין יגביר את הטיקים.
לפחות עכשיו לא דורשים מאיתנו, אלא מעצמם. זו כבר התקדמות.
תמיד צריך להתמקד בחצי הכוס המלאה, ובפרט לזכור, שכמו בגידול ילדים באופן כללי, כך גם עם אוצרון , צפויות לנו עוד הרבה התמודדויות גדולות ומשמעותיות יותר מאלה. בעתיד.
נקווה שנעמוד בהן בכבוד.
מאחלת גם לכם ולכולנו כאן.