רשמים מ Tomatito - Aguadulce
ישנם 3 אומנים בתחום הפלמנקו שכל CD חדש שלהם הוא חגיגה (פוטנציאלית) עבורי. לצערי, קצב ההקלטה שלהם הוא אחת לכמה שנים, וככל שהזמן שעובר בין CD ל CD מתארך, כך גדלות הציפיות, וכך גם הצורך להתאים ציפיות לאחר יציאת הדיסק. כשיצא הדיסק האחרון של Paco De Lucia – “Costas Buenas", לקח לי יותר משבוע להתחבר אליו, ואף יותר לאהוב אותו והרגיש (לא רק להבין) את האיכויות שבו. ציפייה של 6 שנים (!) זה כמעט בלתי אפשרי עבורי. לדיסק האחרון של Vicente Amigo עם El Pele לא ממש הצלחתי להתחבר. יש בו רגעים שאני אוהב (הדואט הנפלא עם La Sasi) , יש ל El Pele קול מרשים , ההפקה מצוינת, Vicente Amigo מנגן נפלא/מרשים/מרגש כהרגלו. אך זה לא זה. 3 שנים עברו מאז יצא ה CD הקודם של Tomatito. את העובדה שעומד לצאת ה CD גיליתי בשיטוט אקראי באתר flamenco-world, אותו אני פוקד מפעם לפעם. השמחה הייתה גדולה , ולולא נסיעה של קרובי משפחה לספרד, הייתי לוחץ על ההדק ומקליד את מספר כרטיס האשראי בלי לחשוב פעמיים. עם קבלת ה CD, בטרם פתיחתו, חזרו הרגשות והחששות המוכרים. הנחתי את ה CD ב CD Player : 8 קטעים - 32:40 דקות !, מיד עברה בראשי מחשבה גרידית – "זה הכל ???"... לא נתתי לזה להטריד אותי יותר מ5 שניות, התיישבתי על הספה. הגברתי ל Volume הרצוי, ולחצתי Play. מיד עם הצלילים הראשונים הבנתי שייקח זמן לא מועט עד שה CD יפנה את מקומו ל CD אחר. הפעם, מדובר באהבה ממבט ראשון !, וכזו שתחזיק מעמד זמן רב. לא מדובר בפריצת דרך בפלמנקו, אין פה כלי נגינה איזוטריים מעבר למה ששמענו עד עכשיו (מפוחית, מנדולה, בס , תופים דרבוקה ויתר כלי הקשה), אין פה ניסיון להתחכם. יש פה גיטריסט מוכשר מאוד עם סגנון ו sound ברורים, עם וירטואוזיות, ועם הרבה רגש. עם יכולת להוציא CD שמצד אחד הוא המשך ישיר מבחינה סגנונית לCD הקודם, ומצד שני יש לו את הקסם שלו. הוא אינו רפליקה של הדיסק הקודם, הוא יפיפה בפני עצמו. 2 הקטעים האהובים עלי ביותר ב CD הם: “En casa del Herrero" – דואט Bulerias של Potito עם El Guadiana,עם ליווי של Tomatito בגיטרה אחת (בלבד) , כלי הקשה ו Palmas. הקטע הוא שילוב של אנרגיה מופלאה שמגיעה מליווי הגיטרה (לקרוא לנגינה של Tomatito ליווי זה רחוק מהאמת, הפלסטות שלו פשוט עושות לי את זה...) עוברת דרך ה Cajon וה Palmas שפשוט "עושים את העבודה" ו השירה הסוחפת של Potito ו El Guadiana שדוחפת את הקטע קדימה. דבר אחד הוא בגדר בלתי נסלח בקטע הזה, והוא הסיום ב Fade out. לסיים קטע Bulerias אנרגטי ב Fade, זה כמו כפית מלח לאחר מוס שוקולד עשוי משוקולד בלגי משובח. מיד הזכיר לי את הסיום של הקטע שנושא את שם הדיסק של Vicente Amigo – Ciudad de las ideas. קשה לי לאמין שיש בנאדם אחד ביקום הזה שחושב שזה הסיום הנכון לקטע כ"כ סוחף. הקטע השני הוא “Porque tu lo vales" – Solea מופלאה, ממשיכה את "אחותה" מה CD הקודם, אך הפעם הגיטרה היא הכל, ללא תגבורת של כלי הקשה. קטע מרגש, שלם, מקושט היטב אל לא מצועצע. מלטף ועוקץ לסירוגין. פשוט תענוג! חילוקי הדעות שלי עם Tomatito הם: השירה של אחותו (?) ב Tangos. לא השתגעתי עליה גם בדיסק הקודם. היא קצת חלולה ולא אפקטיבית. למרות שב “Pa la pimpi" היא שרה נחמד. הרומבה היא, איך לא ?, קיצ'ית – אך עדיין נחמדה לסוגה. לסיום, למי שעדיין לא רכש, אני ממליץ !!! נ.ב. מבלי להיכנס לויכוח הישן לגבי קניה/הורדה של מוסיקה - לכל אילו שבינינו שמעדיפים להשיג את הדיסק בדרכים אחרות (כולנו יודעים איך), אני חושב שבמקרה של אומני הפלמנקו, שקהל היעד שלהם הוא מראש די מצומצם , זו ירייה עצמית ברגל...
ישנם 3 אומנים בתחום הפלמנקו שכל CD חדש שלהם הוא חגיגה (פוטנציאלית) עבורי. לצערי, קצב ההקלטה שלהם הוא אחת לכמה שנים, וככל שהזמן שעובר בין CD ל CD מתארך, כך גדלות הציפיות, וכך גם הצורך להתאים ציפיות לאחר יציאת הדיסק. כשיצא הדיסק האחרון של Paco De Lucia – “Costas Buenas", לקח לי יותר משבוע להתחבר אליו, ואף יותר לאהוב אותו והרגיש (לא רק להבין) את האיכויות שבו. ציפייה של 6 שנים (!) זה כמעט בלתי אפשרי עבורי. לדיסק האחרון של Vicente Amigo עם El Pele לא ממש הצלחתי להתחבר. יש בו רגעים שאני אוהב (הדואט הנפלא עם La Sasi) , יש ל El Pele קול מרשים , ההפקה מצוינת, Vicente Amigo מנגן נפלא/מרשים/מרגש כהרגלו. אך זה לא זה. 3 שנים עברו מאז יצא ה CD הקודם של Tomatito. את העובדה שעומד לצאת ה CD גיליתי בשיטוט אקראי באתר flamenco-world, אותו אני פוקד מפעם לפעם. השמחה הייתה גדולה , ולולא נסיעה של קרובי משפחה לספרד, הייתי לוחץ על ההדק ומקליד את מספר כרטיס האשראי בלי לחשוב פעמיים. עם קבלת ה CD, בטרם פתיחתו, חזרו הרגשות והחששות המוכרים. הנחתי את ה CD ב CD Player : 8 קטעים - 32:40 דקות !, מיד עברה בראשי מחשבה גרידית – "זה הכל ???"... לא נתתי לזה להטריד אותי יותר מ5 שניות, התיישבתי על הספה. הגברתי ל Volume הרצוי, ולחצתי Play. מיד עם הצלילים הראשונים הבנתי שייקח זמן לא מועט עד שה CD יפנה את מקומו ל CD אחר. הפעם, מדובר באהבה ממבט ראשון !, וכזו שתחזיק מעמד זמן רב. לא מדובר בפריצת דרך בפלמנקו, אין פה כלי נגינה איזוטריים מעבר למה ששמענו עד עכשיו (מפוחית, מנדולה, בס , תופים דרבוקה ויתר כלי הקשה), אין פה ניסיון להתחכם. יש פה גיטריסט מוכשר מאוד עם סגנון ו sound ברורים, עם וירטואוזיות, ועם הרבה רגש. עם יכולת להוציא CD שמצד אחד הוא המשך ישיר מבחינה סגנונית לCD הקודם, ומצד שני יש לו את הקסם שלו. הוא אינו רפליקה של הדיסק הקודם, הוא יפיפה בפני עצמו. 2 הקטעים האהובים עלי ביותר ב CD הם: “En casa del Herrero" – דואט Bulerias של Potito עם El Guadiana,עם ליווי של Tomatito בגיטרה אחת (בלבד) , כלי הקשה ו Palmas. הקטע הוא שילוב של אנרגיה מופלאה שמגיעה מליווי הגיטרה (לקרוא לנגינה של Tomatito ליווי זה רחוק מהאמת, הפלסטות שלו פשוט עושות לי את זה...) עוברת דרך ה Cajon וה Palmas שפשוט "עושים את העבודה" ו השירה הסוחפת של Potito ו El Guadiana שדוחפת את הקטע קדימה. דבר אחד הוא בגדר בלתי נסלח בקטע הזה, והוא הסיום ב Fade out. לסיים קטע Bulerias אנרגטי ב Fade, זה כמו כפית מלח לאחר מוס שוקולד עשוי משוקולד בלגי משובח. מיד הזכיר לי את הסיום של הקטע שנושא את שם הדיסק של Vicente Amigo – Ciudad de las ideas. קשה לי לאמין שיש בנאדם אחד ביקום הזה שחושב שזה הסיום הנכון לקטע כ"כ סוחף. הקטע השני הוא “Porque tu lo vales" – Solea מופלאה, ממשיכה את "אחותה" מה CD הקודם, אך הפעם הגיטרה היא הכל, ללא תגבורת של כלי הקשה. קטע מרגש, שלם, מקושט היטב אל לא מצועצע. מלטף ועוקץ לסירוגין. פשוט תענוג! חילוקי הדעות שלי עם Tomatito הם: השירה של אחותו (?) ב Tangos. לא השתגעתי עליה גם בדיסק הקודם. היא קצת חלולה ולא אפקטיבית. למרות שב “Pa la pimpi" היא שרה נחמד. הרומבה היא, איך לא ?, קיצ'ית – אך עדיין נחמדה לסוגה. לסיום, למי שעדיין לא רכש, אני ממליץ !!! נ.ב. מבלי להיכנס לויכוח הישן לגבי קניה/הורדה של מוסיקה - לכל אילו שבינינו שמעדיפים להשיג את הדיסק בדרכים אחרות (כולנו יודעים איך), אני חושב שבמקרה של אומני הפלמנקו, שקהל היעד שלהם הוא מראש די מצומצם , זו ירייה עצמית ברגל...