רשמים מארה"ב TAKE-1
נתחיל מזה שלעולם איני מרגישה תיירת כשאני מגיעה לארה"ב ואף פעם לא דחוף לי לטייל פה. ראיתי את המדינה הזו לאורך ולרוחב במשך חמש שנים מחיי – מה שהספיק לי לכל החיים ולכל הדעות ראיתי יותר 'אמריקה' מהאמריקאי הממוצע. שבע שנים עברו מאז שהייתי פה בפעם האחרונה. שבע שנים בהם הספיקו האמריקאים לאבד את מגדלי התאומים ולטעום טעמו של טרור מבית ולא רק מסיפורי CNN על מלחמות ומבצעים מעבר לים, רחוקים מהעיין ורחוקים מהלב. ואחרת פה עכשיו. לא נעים בכלל. האנשים יותר חשדניים, ופחות נינוחים. שומעים יותר שפות ברחוב – חוץ מהספרדית שהתנחלה פה זה מכבר, שומעים יותר רוסית, ואם נוסעים במוניות בניו יורק שומעים הרבה פקיסטנית. אני לא יודעת אם משבוע אפשר להסיק מסקנות מרחיקות לכת – אבל האמריקאים שאני מכירה מזה יותר מ-30 שנים נראו לי מבולבלים. נדמה לי שאין להם מושג איך לאכול את כל הערב רב שיש פה. מרוב שחינכו אותם כל השנים להיות Politically Correct יש להם איזה רפלקס שבא להם לגמרי באוטומט למחוק כל רמז לדיעה נחרצת וכל הבהוב של אמירה ערכית – והם יוצאים פארש. בגדול. פארש פרווה, מוג לב, חסר צורה, חסר עמוד שדרה במקרה הטוב ומפגר לגמרי במקרה הרע. דוגמא? בבקשה: בטיסות פנים ארציות העלו את רמת האבטחה. עתה מבקשים מכל הנוסעים לא להעלות למטוס בתיק היד שום נוזלים ושום דבר שנראה נוזל אבל הוא ג'ל. אם קניתם משהו בחנות הטרמינאל זו בעייה שלכם. לא תוכלו להעלות את מה שקניתם למטוס בתיק היד ואת המזוודה – זו שהולכת לבטן המטוס כבר הפקדתם. מה עושים? נכון! נותנים לעובדי הנמל את מה שקניתם במתנה. מישהו מזהיר אתכם מפני הגליץ' הזה? לא. מישהו חשב לשנות את סדרי עולם ולתת לאנשים קודם לקנות ואחר כך להפקיד מזוודות? גם כן לא. עוד דוגמה? בבקשה: לפני העלייה למטוס בטיסה פנים ארצית לא מספיק להעביר את תיק היד ואת המעיל/ג'קט לסריקה, אלא שצריך גם לחלוץ נעליים ולהעביר אותם לסריקה. נעליים! אולי החבאתי נוזלים שמה, לא יודעת. בכל אופן כדי להיות ממש ממש בסדר ולא לצאת 'לא בסדר' מבחינת ה-PC, עוצרים בכל התחנות את האנשים הלבנים (כן, כן – אקרא להם בשמם, אין ברירה אחרת). דווקה מהם מבקשים לפתוח שוב ושוב כל תיק וכל מסמך ואילו משפחה שלמה מוסלמית מעבירים ככה בלי בדיקה מתחת לשמלות. למה? כדי שחס וחלילה הם לא יבואו בתלונות על אפלייה. נו? אז יוצא שמרוב זהירות האמקיראים מפלים את עצמם כדי לא להיראות כאילו הם מפלים את האחרים – אבל זה בסדר. זה נחשב PC. אמריקאי ממוצע לא יתלונן על אפלייה כי בקשו ממנו לפתוח 100 פעמים את אותו קלסר אבל מישהו אחר שלובש שימלה כן. אפילו שאין לו קלסר. לפני בתור לשיקוף תיקים ונעלי התעמלות מסריחות הייתה אישה מבוגרת. ביקשו ממנה גם להוריד את הסוודר (כי לא היה לה מעיל). בסוף הבדיקה היא התיישבה על כיסא עם פרצוף לגמרי מיואש והתחילה לנעול נעליים וללבוש סוודר. בשלב מסויים היא הביטה אלי ואמרה: Next time, I’m flying naked! צודקת. ואם אתם שואלים אותי, אני הייתי נותנת לה כרטיס חינם. ובכלל הייתי נותנת כרטיס חינם לכל מי שמרגיש שאין לו מה להסתיר והיה בוחר לטוס בעירום. המשך יבוא... מתישהו.
נתחיל מזה שלעולם איני מרגישה תיירת כשאני מגיעה לארה"ב ואף פעם לא דחוף לי לטייל פה. ראיתי את המדינה הזו לאורך ולרוחב במשך חמש שנים מחיי – מה שהספיק לי לכל החיים ולכל הדעות ראיתי יותר 'אמריקה' מהאמריקאי הממוצע. שבע שנים עברו מאז שהייתי פה בפעם האחרונה. שבע שנים בהם הספיקו האמריקאים לאבד את מגדלי התאומים ולטעום טעמו של טרור מבית ולא רק מסיפורי CNN על מלחמות ומבצעים מעבר לים, רחוקים מהעיין ורחוקים מהלב. ואחרת פה עכשיו. לא נעים בכלל. האנשים יותר חשדניים, ופחות נינוחים. שומעים יותר שפות ברחוב – חוץ מהספרדית שהתנחלה פה זה מכבר, שומעים יותר רוסית, ואם נוסעים במוניות בניו יורק שומעים הרבה פקיסטנית. אני לא יודעת אם משבוע אפשר להסיק מסקנות מרחיקות לכת – אבל האמריקאים שאני מכירה מזה יותר מ-30 שנים נראו לי מבולבלים. נדמה לי שאין להם מושג איך לאכול את כל הערב רב שיש פה. מרוב שחינכו אותם כל השנים להיות Politically Correct יש להם איזה רפלקס שבא להם לגמרי באוטומט למחוק כל רמז לדיעה נחרצת וכל הבהוב של אמירה ערכית – והם יוצאים פארש. בגדול. פארש פרווה, מוג לב, חסר צורה, חסר עמוד שדרה במקרה הטוב ומפגר לגמרי במקרה הרע. דוגמא? בבקשה: בטיסות פנים ארציות העלו את רמת האבטחה. עתה מבקשים מכל הנוסעים לא להעלות למטוס בתיק היד שום נוזלים ושום דבר שנראה נוזל אבל הוא ג'ל. אם קניתם משהו בחנות הטרמינאל זו בעייה שלכם. לא תוכלו להעלות את מה שקניתם למטוס בתיק היד ואת המזוודה – זו שהולכת לבטן המטוס כבר הפקדתם. מה עושים? נכון! נותנים לעובדי הנמל את מה שקניתם במתנה. מישהו מזהיר אתכם מפני הגליץ' הזה? לא. מישהו חשב לשנות את סדרי עולם ולתת לאנשים קודם לקנות ואחר כך להפקיד מזוודות? גם כן לא. עוד דוגמה? בבקשה: לפני העלייה למטוס בטיסה פנים ארצית לא מספיק להעביר את תיק היד ואת המעיל/ג'קט לסריקה, אלא שצריך גם לחלוץ נעליים ולהעביר אותם לסריקה. נעליים! אולי החבאתי נוזלים שמה, לא יודעת. בכל אופן כדי להיות ממש ממש בסדר ולא לצאת 'לא בסדר' מבחינת ה-PC, עוצרים בכל התחנות את האנשים הלבנים (כן, כן – אקרא להם בשמם, אין ברירה אחרת). דווקה מהם מבקשים לפתוח שוב ושוב כל תיק וכל מסמך ואילו משפחה שלמה מוסלמית מעבירים ככה בלי בדיקה מתחת לשמלות. למה? כדי שחס וחלילה הם לא יבואו בתלונות על אפלייה. נו? אז יוצא שמרוב זהירות האמקיראים מפלים את עצמם כדי לא להיראות כאילו הם מפלים את האחרים – אבל זה בסדר. זה נחשב PC. אמריקאי ממוצע לא יתלונן על אפלייה כי בקשו ממנו לפתוח 100 פעמים את אותו קלסר אבל מישהו אחר שלובש שימלה כן. אפילו שאין לו קלסר. לפני בתור לשיקוף תיקים ונעלי התעמלות מסריחות הייתה אישה מבוגרת. ביקשו ממנה גם להוריד את הסוודר (כי לא היה לה מעיל). בסוף הבדיקה היא התיישבה על כיסא עם פרצוף לגמרי מיואש והתחילה לנעול נעליים וללבוש סוודר. בשלב מסויים היא הביטה אלי ואמרה: Next time, I’m flying naked! צודקת. ואם אתם שואלים אותי, אני הייתי נותנת לה כרטיס חינם. ובכלל הייתי נותנת כרטיס חינם לכל מי שמרגיש שאין לו מה להסתיר והיה בוחר לטוס בעירום. המשך יבוא... מתישהו.