רשמים אישיים (!) מבה"ד 10
ביום שני סיימתי קורס חובשים קרביים מיוחד לתלמידי רפואה (עתודאי לרפואה, רפואת שיניים ורפואת חירום) בבה"ד 10. מה אני אגיד לכם - היה פשוט כיף! מי שזוכר עד כמה הוא נהנה בקורס תער"ן - אז שימשיך עם המחשבה, יאריך אותה בשלוש שבועות ויוסיף לה הרבה יותר תוכן מקצועי ותרגולים. ולא כאלה עם רק עם קרטונים וציוד פג תוקף. לכל הכיף הזה תוסיפו אוירה של מילואים מצד אחד (מבחינת הזרקנות והמשמעת וכו') ומצד שני סטודנטים למקצועות רפואה שעושים קורס חובשים בסיסי. אהה וכמובן לא לשכוח שסגל הקורס היה מורכב גם מאנשי מילואים (חוץ מאחד וחוץ מהרצאות חוץ - בריאות הצבא וכד'), הרי המדריכים הסדירניקים לא בראש שלנו (כך נטען ע"י ראש ענף חובשים)... התכנים בקורס החובשים הצבאי שונים לגמרי מקורס חובשים אזרחי של מד"א. ייעודו וסמכויותיו של החובש בצבא שונות מבאזרחות. בעוד באזרחות ייעודו של החובש הוא לטפל במקרי חירום בצבא חלק נכבד מעבודתו של החובש הוא ברפואת שיגרה צבאית - שילשולים (והרבה), כאבי ראש, חום, ציפורן חודרנית, עוד שילשולים, שפשפות וכד'. ממה שיצא לי לראות המדריכים הם ברמה מאוד גבוהה מבחינת יכולת ההדרכה וכמובן ברמה האישית כולם באמת מעל ומעבר. ניכר שהם ניבחרים ומוכשרים היטב. מה שלי מאוד העיק לאורך הקורס בכל זאת זה החומר המקצועי, ולא מבחינת רמת ההדרכה שהיא מאוד גבוהה. הם פשוט חסרי ניסיון לחלוטין. הם יודעים טוב מאוד את מה שלימדו אותם ואת מה שהם אמורים להעביר אבל זה פשוט, פשוט לא זה. כשהם מדברים על פציעה כזאת או אחרת או סימן כזה או אחר או מחלה כזאת או אחרת הם מעבירים מאוד יפה את מה שכתוב במערך השיעור אך זה עדיין חסר. אם תיקחו את עבודת החובשים בצבא ותיקחו בחשבון שכמות המקרים הדחופים (פציעות ומחלות) היא כה קטנה וביחד עם זה את משמעות תיפקוד החובש דווקא במקרים אלו, יוצא שהפער הזה ברמת ההכשרה הוא משמעותי מאוד. היתקלות של פעם בשנה עם פצוע קשה או חייל שנעקץ ע"י דבורה ופיתח שוק זה לא מספיק בשביל ללמוד מזה את מה שצריך. ופתיחת אלף ורידים על חיילים בריאים וחסונים עם כאב ראש זה עדיין לא מספיק (ואגב גם כנראה לא כל כך משמעותי להצלת חיים). יוצא שדווקא אלו שנשארים להדריך בבה"ד ולהכשיר את הדורות הבאים לא מקבלים ניסיון בתור חובשים בכלל. מאתרים אותם במהלך הקורס או לפניו ואיך שהם מסיימים מתחילים קורס הדרכה ולאחריו מתחילים להדריך. הם מקבלים כמה ימים בבית חולים (מיותר לחלוטין לפי דבריהם. אז יוצא להם לראות ניתוח מעקפים...) וכמה משמרות בנט"ן וגם סיפוח מסכן לאיזה תאג"ד או משהו (שחבר שלי סיים אותו ולא ראה אפילו מקרה אחד). כך יוצא שמכל הסימנים לקשיי נשימה מדברים דווקא על רטרקציות בין צלעיות (במבוגרים), מלמדים לשבור שיניים אם לא מצליחים לפתוח את הפה, לא מלמדים שAW פלסטי מגיע בגדלים שונים שצריך להתאים לפצוע (הרי ממילא בצבא יש בדר"כ רק גודל אחד של הAW, וגם להב לרינגוסקופ גודל 3 בלבד), איך מנשימים נכון ועושים עיסויים זה בכלל מד"ב. עיסויים בטראומה לא עושים וזה כי "זה לא שהלב לא עובד פשוט לחץ הדם כנראה כל כך נמוך שלא מרגישים דופק והפתרון לכך הוא העמסה בנוזלים. ביצוע עיסויים יכול רק להזיק". בפריסת התאג"ד מפקד הקורס שמשחק רופא (ואגב אצלנו הוא היה סטודנט שנה ד' רפואה) מתדרך לגבי אינטובציה שלא מעניין אותו גייד וכו' רק טובוס 8 ולרינגוסקופ זה מה שהוא צריך. אהה כן ולהכין 5 מ"ג קטאלאר על כל מקרה. למה משמש ג'ל הלובריקציה אתם בכלל לא רוצים לדעת... לפי דבריהם (הייתכן ניצנים ראשונים של הבנה שרפואת חירום צבאית בשיגרה שונה מרפואת חירום צבאית בשעת מלחמה) שיטת מד"א, הSCOOP AND RUN, זה העמס וסע כשאתה קרוב לבית חולים. ומשום מה הם עדיין משוכנעים שABC קטן ברמת חובש זה נקרא ATLS... חבל מאוד שזה כך...
ביום שני סיימתי קורס חובשים קרביים מיוחד לתלמידי רפואה (עתודאי לרפואה, רפואת שיניים ורפואת חירום) בבה"ד 10. מה אני אגיד לכם - היה פשוט כיף! מי שזוכר עד כמה הוא נהנה בקורס תער"ן - אז שימשיך עם המחשבה, יאריך אותה בשלוש שבועות ויוסיף לה הרבה יותר תוכן מקצועי ותרגולים. ולא כאלה עם רק עם קרטונים וציוד פג תוקף. לכל הכיף הזה תוסיפו אוירה של מילואים מצד אחד (מבחינת הזרקנות והמשמעת וכו') ומצד שני סטודנטים למקצועות רפואה שעושים קורס חובשים בסיסי. אהה וכמובן לא לשכוח שסגל הקורס היה מורכב גם מאנשי מילואים (חוץ מאחד וחוץ מהרצאות חוץ - בריאות הצבא וכד'), הרי המדריכים הסדירניקים לא בראש שלנו (כך נטען ע"י ראש ענף חובשים)... התכנים בקורס החובשים הצבאי שונים לגמרי מקורס חובשים אזרחי של מד"א. ייעודו וסמכויותיו של החובש בצבא שונות מבאזרחות. בעוד באזרחות ייעודו של החובש הוא לטפל במקרי חירום בצבא חלק נכבד מעבודתו של החובש הוא ברפואת שיגרה צבאית - שילשולים (והרבה), כאבי ראש, חום, ציפורן חודרנית, עוד שילשולים, שפשפות וכד'. ממה שיצא לי לראות המדריכים הם ברמה מאוד גבוהה מבחינת יכולת ההדרכה וכמובן ברמה האישית כולם באמת מעל ומעבר. ניכר שהם ניבחרים ומוכשרים היטב. מה שלי מאוד העיק לאורך הקורס בכל זאת זה החומר המקצועי, ולא מבחינת רמת ההדרכה שהיא מאוד גבוהה. הם פשוט חסרי ניסיון לחלוטין. הם יודעים טוב מאוד את מה שלימדו אותם ואת מה שהם אמורים להעביר אבל זה פשוט, פשוט לא זה. כשהם מדברים על פציעה כזאת או אחרת או סימן כזה או אחר או מחלה כזאת או אחרת הם מעבירים מאוד יפה את מה שכתוב במערך השיעור אך זה עדיין חסר. אם תיקחו את עבודת החובשים בצבא ותיקחו בחשבון שכמות המקרים הדחופים (פציעות ומחלות) היא כה קטנה וביחד עם זה את משמעות תיפקוד החובש דווקא במקרים אלו, יוצא שהפער הזה ברמת ההכשרה הוא משמעותי מאוד. היתקלות של פעם בשנה עם פצוע קשה או חייל שנעקץ ע"י דבורה ופיתח שוק זה לא מספיק בשביל ללמוד מזה את מה שצריך. ופתיחת אלף ורידים על חיילים בריאים וחסונים עם כאב ראש זה עדיין לא מספיק (ואגב גם כנראה לא כל כך משמעותי להצלת חיים). יוצא שדווקא אלו שנשארים להדריך בבה"ד ולהכשיר את הדורות הבאים לא מקבלים ניסיון בתור חובשים בכלל. מאתרים אותם במהלך הקורס או לפניו ואיך שהם מסיימים מתחילים קורס הדרכה ולאחריו מתחילים להדריך. הם מקבלים כמה ימים בבית חולים (מיותר לחלוטין לפי דבריהם. אז יוצא להם לראות ניתוח מעקפים...) וכמה משמרות בנט"ן וגם סיפוח מסכן לאיזה תאג"ד או משהו (שחבר שלי סיים אותו ולא ראה אפילו מקרה אחד). כך יוצא שמכל הסימנים לקשיי נשימה מדברים דווקא על רטרקציות בין צלעיות (במבוגרים), מלמדים לשבור שיניים אם לא מצליחים לפתוח את הפה, לא מלמדים שAW פלסטי מגיע בגדלים שונים שצריך להתאים לפצוע (הרי ממילא בצבא יש בדר"כ רק גודל אחד של הAW, וגם להב לרינגוסקופ גודל 3 בלבד), איך מנשימים נכון ועושים עיסויים זה בכלל מד"ב. עיסויים בטראומה לא עושים וזה כי "זה לא שהלב לא עובד פשוט לחץ הדם כנראה כל כך נמוך שלא מרגישים דופק והפתרון לכך הוא העמסה בנוזלים. ביצוע עיסויים יכול רק להזיק". בפריסת התאג"ד מפקד הקורס שמשחק רופא (ואגב אצלנו הוא היה סטודנט שנה ד' רפואה) מתדרך לגבי אינטובציה שלא מעניין אותו גייד וכו' רק טובוס 8 ולרינגוסקופ זה מה שהוא צריך. אהה כן ולהכין 5 מ"ג קטאלאר על כל מקרה. למה משמש ג'ל הלובריקציה אתם בכלל לא רוצים לדעת... לפי דבריהם (הייתכן ניצנים ראשונים של הבנה שרפואת חירום צבאית בשיגרה שונה מרפואת חירום צבאית בשעת מלחמה) שיטת מד"א, הSCOOP AND RUN, זה העמס וסע כשאתה קרוב לבית חולים. ומשום מה הם עדיין משוכנעים שABC קטן ברמת חובש זה נקרא ATLS... חבל מאוד שזה כך...
