היי נתנאל היקר
טריגר!
קראתי את כל התגובות, גם את רשימת המכולת שלך, ואכן יש לנו הרבה חוויות משותפות. הלוואי והנסיבות היו אחרות אבל כנראה זה התיקון שלנו.
אני מרגישה כמו שחקנית בתאטרון שרוצה להפסיק, לרדת מהבמה ולנוח קצת, אבל מכריחים אותה להמשיך. בכוח. אסור להפסיק, אסור לספר, אסור לדבר, מותר רק מה שכתוב בתסריט של ההצגה. אז אני אכתוב פה בפורום את מה שאסור לי לספר, אולי זה יעזור.. מוכן לרשימה נוספת?
1. אונס והתעללות מינית- כשהייתי פעוטה קטנה ומאושרת, יפה וטהורה, באה מפלצת ורצחה את נשמתי. והמפלצת הזאת..קשה לי לכתוב את זהותה אז נקרא לה "הרוצח".
2. התעללות מינית נוספת כשהייתי ילדה.
3. בדידות- רוב הזמן עשו עליי חרם, כי מי רוצה להסתובב עם ילדה מוזרה?
4. גמילה- כי איך אפשר להתמודד עם הכאב הזה בלי לנסות סמים?
5. ניסיונות התאבדות- 2 רציניים כולל טיפול נמרץ, לא סופרת אפילו כמה פעמים סתם פגעתי פגיעה "קלה" כדי שהכאב הפיזי יקהה את הכאב הנפשי.
6. הצלחתי לנצח את הדיכאון ולרצות לחיות, חזרתי להאמין בעצמי, אבל..התקפי חרדה עדיין שוברים אותי. מזכירים לי שאני עדיין משחקת על הבמה.
7. צלקות- פיזיות ונפשיות. מקשטות אותי כדי להוסיף צבע לדמות.
 
יום טוב
