רשימת בקשות
אשמח אם תבקרו את הסיפור שלי ובדרך תאהבו אותו. רשימת בקשות היא ידעה שזה היה השקט שלפני הסערה. היא רק חיכתה לרגע שבו אביה ישמיע את קולו, לרגע שבו אמא שלה תפסיק את קיטוריה ותרוץ לחדרה בבכי. היא כבר הייתה רגילה לכל המריבות של הוריה, היא ידעה איך הם מתחילים ואיך הם מסתיימים. הכול מתחיל מדבר קטן למשל שאביה לא מביא מספיק כסף לאשתו בשביל שהיא תטפח את עצמה. הסיבה האמיתית לריבים היא מות אחיה הקטן. הוא נולד לפני שנה פג וחצי שנה אחרי זה הוא מת. בתקופה שהוא היה חי הוריה היו מעודדים אחד את השני אך תקופה לאחר שהוא מת הם החלו לאיים אחד על השני בגירושין וכו'... בכל מריבה האם מוסיפה את המשפט "אתה לא מכבד אותי מספיק" ולבסוף, שהאבא כבר עצבני הוא צורח בחוזקה. היא הייתה בטוחה שיום אחד, מרוב שהצרחה תהיה חזקה, הבית כולו יקרוס. היא צעדה מסביב לשטיח שהיה מונח על רצפת חדרה, חושבת מה עליה לעשות ולפתע היא הבחינה בנערה בגיל שלוש עשרה, היה לה שיער שחור חלק ועיניים חומות בהירות, היא הייתה נמוכה ולא שמנה אך גופה לא היה מספיק מפותח. היא עיוותה את פרצופה מרוב גועל ורצתה לשבור את המראה אך הפחד מוויכוח נוסף מנע ממנה לעשות זאת. 'למה האח הזה נולד? הכול היה מעולה לפני שזה קרה! למה ביקשתי אח?' חשבה לעצמה. לפני שאחיה נולד כל תשומת הלב הייתה מופנית כלפיה אך כאשר הוא נולד הכול התהפך. פעם, כשהוריה הביאו לידי ביטוי את אהבתם כלפיה היא לא שמה לב ששנאו אותה בבית הספר, שלא כיבדו אותה ושלא היו לה חברים, היא רק ידעה שיש לה בית חם ואוהב שיחפה לה על כל הבעיות בבית הספר, אך מאז שאחיה נולד כבר לא היה לה אותו בית חם ואוהב ורק אז היא שמה לב לכל הטינה, לגלוג ואי הכבוד מצד הילדים. היא הפנתה את מבטה והבחינה בתמונה קטנה שהייתה מונחת על שולחן הכתיבה. בתמונה זאת היא עם החבר הטוב ביותר שלה מתקופת הגן החזיקו ידיים. הם נשבעו אחד לשני שבחיים לא יפסיקו להיות חברים אך בבית הספר הוא הפך להיות אחד מבין הפופולאריים והיא התאהבה בו. "קרנית ויובל" קראה בליבה את הכיתוב שהיה מתחת לאותה תמונה. קרנית פתחה את מגירתה ולקחה דף ועט. "רשימת הדברים שהייתי רוצה שיהיו לי בעתיד: ההורים שלי ישלימו ולא יריבו יותר יובל ואני נתחתן ויהיו לנו ילדים אני אהיה עשירה ואנשים יקנאו בי ויהיה לי הרבה כסף" היא הניחה את הרשימה בתוך המגירה והלכה לישון. ביום שלמחרת קרנית פתחה את המגירה, הוציאה את הרשימה וקרעה אותה לגזרים. חלומה האחרון הדהד לה בראש, איך בא אליה מלאך לבן ואמר לה "בואי קטנה, קרניתי, אני רוצה להראות לך את עתידך בדרך שאת רוצה. אני רוצה להראות לך איך עתידך יראה אם חלומותיך יתגשמו.בואי, הושיטי את ידך". קרנית זכרה את כל הפרטים, חלום זה היה לא ככל שאר החלומות, הוא היה כל כך אמיתי שכאשר היא קמה ממנו היא לא האמינה שזה הוא היה רק חלום. קרנית נזכרה איך פתחה את עיניה, איך הייתה בהלם מהמתרחש. היא ידעה שעליה להיזהר אך המלאך ההוא, הוא היה כה לבן וכה טהור ולכן קרנית שלחה את ידה. שניות אחדות הם עמדו, קרנית התבוננה ברצפה והחזיקה בידו של המלאך שהתבונן למעלה. לאחר כמה זמן הרצפה השתנתה, היא הפכה להיות יותר נאה ומכובדת. קרנית נבהלה והרימה את ראשה, הדבר הראשון שראתה הייתה טלוויזיה גדולה שמילתה את כל רוחב הקיר, היא סובבה את ראשה לצד השני והבחינה בפסלים ותמונות שהעשירו את המקום שלאחר מספר שניות כבר לא היה החדר הפעוט של קרנית אלא בית גדול ומרשים. המלאך שעדיין החזיק בידה, החל ללכת והיא איתו. קרנית נזכרה איך בחלומה היא הבחינה בעיתון שהיה מונח על השולחן וניסתה לקרוא את שכתוב בו: "נירל, בתה של האישה העשירה ביותר קרנית ויובל מיידן נחטפה..." את השאר קרנית לא הספיקה לקרוא מכיוון שהמלאך המשיך ללכת. הם עלו במדרגות והגיעו לחדר. קרנית הבחינה בשתי נשים, אחת מבוגרת והשנייה צעירה ממנה במספר רב של שנים. קרנית זכרה את המראה של האישה המבוגרת שהייתה בעצם אמא שלה לאחר כמה שנים. "קרנית, תשכחי מחשדותייך. קודם כל תמצאו את נירל ואחר כך תתעסקי בבגידות של בעלך" אמרה אמה של קרנית. "צודקת...אוף, אהה...מה אבא אמר לך? כשאמרת שאת ישנה פה?" שאלה. "הוא לא רצה, הוא חושב שאני סתם נדחפת ביניכם, הוא כל הזמן עושה לי בכוונה. נמאס לי כבר ממנו" ענתה לה "אז תתגרשו." "אני לא מסוגלת, נדרתי לך שלא אריב איתו יותר ולא אפגע בך וחוץ מזה יש גם את כל הקטע של נירל" "את צדקת, הייתי צריכה להתנהג בחכמה ולא לפרסם לכולם שאני התעשרתי. עכשיו שכולם יודעים שאני עשירה הם פוגעים לי בילדים בשביל הכסף שלי." שיחה זו לא הפסיקה להדהד במוחה של קרנית הצעירה. היא נזכרה איך היא והמלאך חזרו לאותו מקום שכבר לא היה כזה פעוט. ואז היא כבר לא זכרה מה קרה. קרנית לקחה את חתיכות הנייר וזרקה אותם לפח. לפתע הבחינה בנערה בת שלוש עשרה, שיערה היה שחור חלק ועיניה היו חומות ובהירות והיא הייתה נערה לא שמנה מדי ולא רזה מדי. כאשר הסתכלה על פניה הבחינה בחיוך.
אשמח אם תבקרו את הסיפור שלי ובדרך תאהבו אותו. רשימת בקשות היא ידעה שזה היה השקט שלפני הסערה. היא רק חיכתה לרגע שבו אביה ישמיע את קולו, לרגע שבו אמא שלה תפסיק את קיטוריה ותרוץ לחדרה בבכי. היא כבר הייתה רגילה לכל המריבות של הוריה, היא ידעה איך הם מתחילים ואיך הם מסתיימים. הכול מתחיל מדבר קטן למשל שאביה לא מביא מספיק כסף לאשתו בשביל שהיא תטפח את עצמה. הסיבה האמיתית לריבים היא מות אחיה הקטן. הוא נולד לפני שנה פג וחצי שנה אחרי זה הוא מת. בתקופה שהוא היה חי הוריה היו מעודדים אחד את השני אך תקופה לאחר שהוא מת הם החלו לאיים אחד על השני בגירושין וכו'... בכל מריבה האם מוסיפה את המשפט "אתה לא מכבד אותי מספיק" ולבסוף, שהאבא כבר עצבני הוא צורח בחוזקה. היא הייתה בטוחה שיום אחד, מרוב שהצרחה תהיה חזקה, הבית כולו יקרוס. היא צעדה מסביב לשטיח שהיה מונח על רצפת חדרה, חושבת מה עליה לעשות ולפתע היא הבחינה בנערה בגיל שלוש עשרה, היה לה שיער שחור חלק ועיניים חומות בהירות, היא הייתה נמוכה ולא שמנה אך גופה לא היה מספיק מפותח. היא עיוותה את פרצופה מרוב גועל ורצתה לשבור את המראה אך הפחד מוויכוח נוסף מנע ממנה לעשות זאת. 'למה האח הזה נולד? הכול היה מעולה לפני שזה קרה! למה ביקשתי אח?' חשבה לעצמה. לפני שאחיה נולד כל תשומת הלב הייתה מופנית כלפיה אך כאשר הוא נולד הכול התהפך. פעם, כשהוריה הביאו לידי ביטוי את אהבתם כלפיה היא לא שמה לב ששנאו אותה בבית הספר, שלא כיבדו אותה ושלא היו לה חברים, היא רק ידעה שיש לה בית חם ואוהב שיחפה לה על כל הבעיות בבית הספר, אך מאז שאחיה נולד כבר לא היה לה אותו בית חם ואוהב ורק אז היא שמה לב לכל הטינה, לגלוג ואי הכבוד מצד הילדים. היא הפנתה את מבטה והבחינה בתמונה קטנה שהייתה מונחת על שולחן הכתיבה. בתמונה זאת היא עם החבר הטוב ביותר שלה מתקופת הגן החזיקו ידיים. הם נשבעו אחד לשני שבחיים לא יפסיקו להיות חברים אך בבית הספר הוא הפך להיות אחד מבין הפופולאריים והיא התאהבה בו. "קרנית ויובל" קראה בליבה את הכיתוב שהיה מתחת לאותה תמונה. קרנית פתחה את מגירתה ולקחה דף ועט. "רשימת הדברים שהייתי רוצה שיהיו לי בעתיד: ההורים שלי ישלימו ולא יריבו יותר יובל ואני נתחתן ויהיו לנו ילדים אני אהיה עשירה ואנשים יקנאו בי ויהיה לי הרבה כסף" היא הניחה את הרשימה בתוך המגירה והלכה לישון. ביום שלמחרת קרנית פתחה את המגירה, הוציאה את הרשימה וקרעה אותה לגזרים. חלומה האחרון הדהד לה בראש, איך בא אליה מלאך לבן ואמר לה "בואי קטנה, קרניתי, אני רוצה להראות לך את עתידך בדרך שאת רוצה. אני רוצה להראות לך איך עתידך יראה אם חלומותיך יתגשמו.בואי, הושיטי את ידך". קרנית זכרה את כל הפרטים, חלום זה היה לא ככל שאר החלומות, הוא היה כל כך אמיתי שכאשר היא קמה ממנו היא לא האמינה שזה הוא היה רק חלום. קרנית נזכרה איך פתחה את עיניה, איך הייתה בהלם מהמתרחש. היא ידעה שעליה להיזהר אך המלאך ההוא, הוא היה כה לבן וכה טהור ולכן קרנית שלחה את ידה. שניות אחדות הם עמדו, קרנית התבוננה ברצפה והחזיקה בידו של המלאך שהתבונן למעלה. לאחר כמה זמן הרצפה השתנתה, היא הפכה להיות יותר נאה ומכובדת. קרנית נבהלה והרימה את ראשה, הדבר הראשון שראתה הייתה טלוויזיה גדולה שמילתה את כל רוחב הקיר, היא סובבה את ראשה לצד השני והבחינה בפסלים ותמונות שהעשירו את המקום שלאחר מספר שניות כבר לא היה החדר הפעוט של קרנית אלא בית גדול ומרשים. המלאך שעדיין החזיק בידה, החל ללכת והיא איתו. קרנית נזכרה איך בחלומה היא הבחינה בעיתון שהיה מונח על השולחן וניסתה לקרוא את שכתוב בו: "נירל, בתה של האישה העשירה ביותר קרנית ויובל מיידן נחטפה..." את השאר קרנית לא הספיקה לקרוא מכיוון שהמלאך המשיך ללכת. הם עלו במדרגות והגיעו לחדר. קרנית הבחינה בשתי נשים, אחת מבוגרת והשנייה צעירה ממנה במספר רב של שנים. קרנית זכרה את המראה של האישה המבוגרת שהייתה בעצם אמא שלה לאחר כמה שנים. "קרנית, תשכחי מחשדותייך. קודם כל תמצאו את נירל ואחר כך תתעסקי בבגידות של בעלך" אמרה אמה של קרנית. "צודקת...אוף, אהה...מה אבא אמר לך? כשאמרת שאת ישנה פה?" שאלה. "הוא לא רצה, הוא חושב שאני סתם נדחפת ביניכם, הוא כל הזמן עושה לי בכוונה. נמאס לי כבר ממנו" ענתה לה "אז תתגרשו." "אני לא מסוגלת, נדרתי לך שלא אריב איתו יותר ולא אפגע בך וחוץ מזה יש גם את כל הקטע של נירל" "את צדקת, הייתי צריכה להתנהג בחכמה ולא לפרסם לכולם שאני התעשרתי. עכשיו שכולם יודעים שאני עשירה הם פוגעים לי בילדים בשביל הכסף שלי." שיחה זו לא הפסיקה להדהד במוחה של קרנית הצעירה. היא נזכרה איך היא והמלאך חזרו לאותו מקום שכבר לא היה כזה פעוט. ואז היא כבר לא זכרה מה קרה. קרנית לקחה את חתיכות הנייר וזרקה אותם לפח. לפתע הבחינה בנערה בת שלוש עשרה, שיערה היה שחור חלק ועיניה היו חומות ובהירות והיא הייתה נערה לא שמנה מדי ולא רזה מדי. כאשר הסתכלה על פניה הבחינה בחיוך.