רק תראו איזו חוצפה

[נעמי 17]

רק תראו איזו חוצפה

פה

 

[זואילי]

באמת שזה מרגיז

חייבת להגיד לך שגם אני נתקלתי בהרמות גבה כשפרשתי את משנתי בפני רופאי פריון. לא מבינה למה זה צריך להיות ככה. האם באמת השיקול הכלכלי הוא זה שגורם לתגובה כזאת?? או שמא אימהות נמדדת אך ורק אם הילד שלי עבר דרך גופי? מי החליט שזה ככה? והאם בהינף חתימה מישהו יכול להחליט עבורינו אם נהיה אימהות או לא?? זה נורא! כמובן שאין לי כל כוונה לפגוע באף אחת מדיירות הבית, אתן מכירות אותי מספיק זמן כדי לדעת מה דעתי בנושא. ולמען הגילוי הנאות, אני עכשיו פורמאלית מטופלת פריון, אך אופציית האימוץ אצלי עומדת לצד הנסיון שהקצבתי לעצמי אחרי שלקחתי את כל השיקולים והמחיר הגופני הפרטי שלי, כי הרצון קיים ובוער, הדרך לשם - תלוייה רק בי (בתקווה שלעולם לא יציבו בפניי מכשול להיות אמא, כמו הרופא המהמם מהשירשור שהצגת).

 

[ממתינה למתנה]

בהחלט חוצפה

אני מכירה מישהי שכשאמרו לה שהיא צריכה לעבור טיפולים היא החליטה שהיא לא רוצה וישר עברה לנושא של אימוץ ויש לה 3 מאומצים, לא הרופא ולא אף אחד אחר יכול להגיד למטופלת פוריות להמשיך בטיפולים כשהיא לא רוצה. אני מאד מבינה את מי שפתחה את השרשור וחושבת שאם היא מרגישה ככה אף רופא לא יכול להגיד לה למשיך.

 

[sivic10]

לעולם לא אבין..

האין זו מצווה לאמץ ילד ולתת לו את החיים שלעולם לא היה מקבל? אני מבינה את הבירוקרטיה ואת הבדיקה הקפדנית שבבחירת משפחה מאמצת..אך האם על אישה להיות עקרה כדי לקבל את הזכות להציל נפש של ילד? באמת לא ברור לי

 

[ממתינה למתנה]

צודקת לגמרי

זאת מצווה גדולה מאד "כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", זה מה שכתוב על משה שלימד את בני אהרון תורה. לא אישה לא צריכה להיות עקרה כדי לאמץ (אגב, לא אוהבת את המילה הזאת ברוך ה' אנחנו לא כאלו) ולא כדי להציל נפש של ילד, להיפך אני מכירה כמה שאימצו ואחר כך ילדו בעצמן, זה ממש לא סותר אחד את השני.

 

[בואינג 707]

אני לא חושבת שזה נובע מחוצפה

אלא פשוט מהסיבה שרופא נותן פתרונות רפואיים, אף רופא לא ימליץ על אימוץ, נתקלתי בהרבה רופאי פיריון שרואים מולם "רחם" ולא בן אדם שמעונין לממש את זכותו להורות. ולגבי מי שמאמץ - לא נראה לי שמי שמאמץ חושב על "הנה אני אעשה מצווה" - מי שמאמץ רוצה להיות הורה והדרך לא מעניינת אותו

 

[נעמי 17]

חשוב לי להדגיש

יש רופאים שימליצו על אימוץ ולאו דווקא מסיבות רפואיות, למזלי פגשתי אחד כזה. הרשיות שולחות אותך להחתים את הרופאים המטפלים לכשירות לאימוץ- מסיבות רפואיות, הם אמורים לחתום על טופס שעיקרו- "אין מניעה לאימוץ" אל להם ואסור להם להכנס לתחומים אחרים שאינם בתחום הרפואי הספציפי שלהם. התפיסה שאישה מיועדת לאימוץ בעקבות בעיה גניקולוגית היא תפיסה ארכאית עתיקה , חשוב לי שכל בנות הפורום יכירו את הנושא לאו דווקא דרך עיני הרופאים: האימוץ הוא בחירה אישית שלנו כנשים וכמשפחות והוא לא בחירה של רופאים הבחירה וגם ההפניה לאימוץ הם שלנו בלבד! ואם אתן שואלות אותי את המצווה הגדולה ביותר נתן לי בני

 

[בואינג 707]

מסכימה איתך מאד אבל תסכימי איתי

שאם אחד מהטיפולים שעברת היה הופך להריון וילד/ה אז לא היית פונה לאימוץ נכון? רוב האנשים שפונים לאמץ נתקלו קושי זה או אחר להשיג הריון..לא נראה לי שזוגות או יחידים שמעוניינים בילד אומרים לעצמם :"טוב,בוא נפנה לשרות למען הילד או לעמותה זו או אחרת..." הם קודם מנסים להרות.. כי מה לעשות זו דרכו של עולם. החיים הביאו אותם לקבל החלטה ובדיעבד זו ההחלטה הכי חכמה שיכלו לקבל ואת הילד הבא הם בכלל לא מהססים ומאמצים..(הרוב בכל אופן אני לא מדברת על אימוץ "אקמול" שאחריו ממשיכים בטיפולים..) ואפשר להמשיך ולהרבות ולדבר ולהגיע לענין הפילוסופי שילדך הגיע אליך כי הוא היה מיועד לך

ורק לך

ואת יודעת שאני מאד מאד מאד מאמינה בזה. שכל היסורים שעברת וההחלטה שקיבלת הביאו אותך אליו ואותו אליך. אם היית מקבלת את ההחלטה לאמץ במועד אחר זה לא היה הוא וכמה טוב שזה הוא

 

[נעמי 17]

במקרה שלי האקסיומה לא בהכרך נכונה

תמיד רציתי לאמץ, עוד לפני כל הבעיות ולפני שהתחתנתי...... נכון שבעלי סרב בתוקף ולכן הוא כבר איננו נושא בתאר זה

זה נכון שרוב האנשים אינם נוהגים כך אך תתפלאי כמה אמהות בפורום אימוץ אחרי מספר קטן של טיפולים. בנושא הפילוסופי מי כמוני מאמינה בגורל, בשליחות, וביקום שהביאו אותנו אחד לשני, ובהחלט בני אימץ אותי כמו שאימצתי אותו. הספר " אלוהים יודע למה" עוסק בתקשור רוחניות וכל שאר מטעמים ומוקדש בו פרק מאוד יחודי לנושא הנשמה שבוחרת למי להוולד ועיניין האימוץ עולה שם בפרק מיוחד. אני מודעת לכך שמרבית האנשים גם יסתייגו מנושא התקשור.... רק יכולה לספר לכן שבתחתית הבור שהייתי בו, בעומק היפרסטימולציה, דיכאון ושברי נישואין מרוסקים, עם בוס נוראי ועבודה עם ילדים ראיתי המון שחור, ביקשתי מהרפלקסולוגית שלי שהיתה גם מתקשרת < לפני כן לא הסכמתי> לשאול מה יהיה איתי. בעודי שוכבת על המזרון ראיתי דמות מגישה לי תינוק. נחנקתי מהדמעות של עצמי, ושאלתי את המטפלת מה לעשות עכשו? היא אמרה: תיקחי! 3 שנים מאוחר יותר באמת לקחתי

 

[בואינג 707]

ולכן כתבתי רוב ולא כל האנשים..

גם אני החלטתי לאמץ אחרי מס' מצומצם לכל הדעות של טיפולים.. (ורגע לפני הריתי) כרגע אימוץ של ילד שני עומד על הפרק ומה שיגיע קודם נקבל בברכה

 

[זק המקורית]

חוצפה ואימוץ

מיד כשהבנתי שאנדו זה צרות....נרשמתי לאימוץ בארץ.....עשיתי בירורים לגבי אימוץ חו"ל......ואפילו נפגשתי אם אחת העמותות כדי להבין....נפגשתי עם הורים מאמצים....והכנתי את עצמי לאפשרות הזו. לאחר הניתוח הגדול .....ולאחר שהבנתי שהמקרה שלי קצת מסובך.....ונותנים לי (גיל 39) ניסיון אחד.....הלכתי לפרופ' שולמן לשמוע דעתו.....והבנתי דבר אחד .....שהסיכון גדול מידי. המשכתי לקרוא להתעניין.....ולאחר שנה כשנשאלתי שוב....הלכתי שוב לשמוע את דעתו של פרופ' שולמן בנוסף לדעתו של דר' סוריאנו......(בת 40) ואז אמרו לי שאולי עדיף תרומת ביצית.....שוב חשבתי שקלתי והתמהמתי.... חייבת לציין שלמרות שסוריאנו רצה שאנסה הריון....הוא תמך בהחלטה שלי.....ונתן לי את המכתב למשרד הרווחה.....לשרות למען הילד...... מאז הניתוחים לא התקרבתי למחט פיריון מלבד מחט הדקא לדיכוי........ההחלטה שלי לאמץ היתה כי הבנתי שאני רוצה להיות אמא בריאה. מאושרת מההחלטה שלי .למרות שעדיין מבררת פרטים לגבי נושא הפיריון...... למרות כל הקשיים שעברנו בתהליך אנחנו מאושרים כי יש לנו אוצר מושלם בבית והוא שלנו. אוהבת נשיקות