רק שופכת את הלב..

[טובי613]

טוב, מרי. אולי אני צריכה ניעור כזה...

מישהו כתב לי במסר "מה זה מצעד ההספדים בפורום?"

אז לא התכוונתי לדוג הספדים, אלא לעשות עצירה בזמן לרגע, ולחשוב לאן אני הולכת ומה עשיתי עד כה. יכול להיות שלמתבונן מהצד זה נראה אחרת ממה שאני מרגישה, ואני מקבלת את הנזיפה שלך!!!!

 

[מרי לנ3ח]

חח נזיפה? אופס, לא התכוונתי!

ממ.. אולי תקראי אותי שוב?! חחח

אז ככה- אני חושב שזה טוב לעצור במרוצת הזמן ולשאול את עצמנו איפה אנחנו עומדים. והכי טוב לגלות שהנה התקדמנו...

 

[נפש יפה]

חדש טוב!

בס``ד טובי תחי` מנשים באהל תבורכי... תחושתי את קרובה לבורא ! בדרכי האל הולכת ומביטה על עני ונכה רוח. הנחיה בפקודה! השקי את נשמתך הטהורה הכמהה ... את עוללייך ... פרי טפוחייך מבאר מים חיים הנוזלים מתורת ישראל ת ו ר ת ח י י ם ... במים חיים צלולים ומזוקקים ט ה ו ר י ם מום תרבות זרה אל יהי בהם ... אמא עילאה לכי נא בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים ... ברוכה את לה`! ינחך האל במעגלי צדק למען שמו ......

 

[טובי613]

תודה נצח, אני אוהבת לקרוא את הדברים שלך.

 

[Naor2x]

טובי יקירתי...

פעם אמר לי המורה הרוחני שלי "ה' נמצא כאן ועכשיו. אל תרוץ לשום מקום לחפש אותו...". לא הבנתי בהתחלה... כמה שנים הייתי חלק מכל הג'ונגל הזה שנקרא "העולם". חלק ממרוץ החיים. רץ ולא יודע אפילו לאן או אחרי מי... כלכך הרבה זמן עד שבסוף בכלל שכחתי מי אני. בחסדי השם, מתישהו - נזכרתי מי הייתי במקור, מה היה מקומי ואיך הלכתי לאיבוד... כמה שנים רצתי וברחתי רחוק רחוק מעצמי. לא יודע לאן. לא יודע אם טוב לי או לא טוב לי. לא יודע מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. מנסה כלכך הרבה דברים. מחליט משהו ואחרי יומיים זה לא שווה כלום. רוצה להשיג עוד ועוד דברים. עוד כסף, עוד השכלה, עוד חברים, עוד מעמד, עוד מערכת יחסים חולפת... ובסופו של כל יום - אני מרגיש חנוק. מרגיש שמשהו תקוע לי בתוך הגרון ובא לי לבכות...אבל אני לא מצליח. מרגיש את הסבל של הנשמה - ולא יכול לעשות כלום לגבי זה... לא ידעתי מה קורה איתי. רק ידעתי שלא טוב לי, והמשכתי לנסות עוד ועוד דברים כדי לעשות לי טוב. אני זוכר את אמא שלי, בתקופות הקשות, באה ואומר "תגיד...רק מה אתה רוצה... מה יעשה לך טוב? אתן לך הכל...". ולא ידעתי מה לענות לה. וגם היא לא ידעה אז שהיא לא יכולה לעזור לי בכלום - כי יש לי בנשמה חור בגודל של ה'... ושום דבר שהיא תביא לא יסגור אותו. הנשמה סובלת... ככה זה נמשך שנים. עד שיום אחד השם לקח אותי בפינצטה מן הגיהנום והחזיר אותי לחיים - והאיר לי את הנשמה... והבנתי שרק קשר הכרתי איתו יכול לעזור לי. מה זה אומר קשר הכרתי איתו? זה אומר בגדול להכניס אותו שותף לכל דבר ולכל עניין בחיים שלי. לשים את השם ואת הקשר איתו כדברים הכי חשובים בחיי. וזה לא קל לעשות את זה... אבל מאז שאני חי ככה נמחקו מהלקסיקון של החיים שלי המילים ריקנות, בדידות, חוסר-תקווה, חור-שחור, חוסר-סיפוק ושעמום. עליי לא עובר יום בלי התבודדות. בלי כתיבה. בלי מדיטציה. בלי קריאה בספרות רוחנית. בלי התחלקות עם אנשים על הרגשות והמצב שלי. אין כמעט פעולה ביום יום שאני לא פותח בתפילה. בלי להזמין את השם... מבחינתי הדברים האלה הם צורך קיומי. אולי יש אנשים אחרים בעולם שיכולים להרשות לעצמם לחיות בלי זה - אבל אני לא. ואני כלכך אסיר תודה על כך שזה המצב - כי בחיים לא הייתי רוצה להיות כמו אלו שממשיכים לרוץ בחוץ בג'ונגל, לפי הכללים של הג'ונגל ולשחק את המשחק של הג'ונגל. לא רוצה!!! אז - היום אני מבין מה זה "ה' זה כאן ועכשיו..."

אוהב, נאור

 

[טובי613]

נאור,

קראתי את מה שכתבת שלוש פעמים ואני כל כך מתחברת לדברים שלך! אין לי מילים לבטא עד כמה אני מתפעלת מהעבודה הפנימית שעשית ושאתה עושה כל יום מחדש. אשריך!!! זה מה שבעלי תמיד אומר כשאני מדברת איתו על זה, שמי שחוזר בתשובה למשל, עושה התקדמות במטרים, גומא מרחקים ועושה צעדים גדולים, אנחנו, שנולדנו לתוך זה, ולכאורה מקיימים מצוות וכל הכרוך בזה, צריכים לעשות התקדמות של מילימטרים וזה עבודה מאוד קשה. להכניס את הכוונה והנשמה בתוך ה"מצוות אנשים מלומדה" שלנו. ונשמע שאתה מצאת את הנוסחא שלך. הלואי עלי...

 

[Nחמן]

אשריך, נאור!

אדמו"ר אחד פנה פעם את אשתו השאלה: האם את יודעת, שיש רבש"ע? בוודאי! ענתה לו האשה. היא לא פיללה בחלומותיה הוורודים ביותר, שבעלה האדמו"ר יחשוד בה בשכזה. עתה פנה האדמו"ר אל המשרת ושאל אותה: האם את יודעת, שיש רבש"ע? בטח! השיבה המשרתת בסגנונה. חזר האדמו"ר אל אשתו: מה ההבדל בינך לבין המשרתת? השיבה האשה: המשרתת אומרת ואני יודעת... אני נזכר בבדיחה זאת בקוראי את דבריך. בהיכרות הקצרה שלי אתך אין לי ספק, שאתה יודע, שיש רבש"ע. לו יהי חלקי עמך בזכויות הרבות, שהן מנת חלקך...