על עובדות לא מתווכחים
אני מקבל את התנצלותך ומודה לך על הגדרתי כשפוי. 1. על עובדות אין מתוכחים כאשר יודעים אותן לאשורן וישנם מסמכים. להתבסס על "שמועות מהחדר האטום" זאת אינה עובדה. בודאי אתה מכיר את הסיפור על 7 עוורים שנתכלו בפיל וכל אחד עם תאורו או את ספורי רשומון, שלא לדבר על ההיסטוריונים וספרי ההיסטוריה וכו´. כל אחד רואה את העובדות דרך המשקפיים שלו. אני מדגיש עובדות ולא פרשנות - הפרשנות עוד מעלה את התאור בכמה וכמה חזקות. אני מודע לעובדה שהשיחות "נקטעו" לא בגלל השטחים אלא בגלל דרישתו של עאראפת לזכות השיבה ואני מסכים שעאראפת ויתכן וגם אנו איננו בנויים להסדר מדיני. (האם אתה מוכן או מפלגות הימין המובהקות, כולל רבים ממפלגת הליכוד, ל"החזיר" כדבריך או לחזור כהגדרתי מ - 95% מהשטחים הכבושים ??!!) אם היית מוכנות כזאת מדוע בבחירות החליפו את ברק ואם היא עדיין קיימת מדוע שרון אינו רומז על אפשרות זאת. לאחרונה כפי שכתבתי במכתבי הקודם - הסכם הוא יחידה אחת ואי אפשר ואסור לפרקו לגורמים. כל גורם בניפרד איננו תופס. 2. באשר לשחיתותו של עאראפת - זוהי איננה בעיתינו. לא אנו נקבע את המוסר העולמי - חשוב מאד שנשמור על מוסריותינו. באשר לטענתך של הפניית הכספים למטרות חימוש. מה היית עושה במקומו אם היית נמצא במצב מלחמה ולא חשוב כרגע מי היוזם ומי המדרבן. אני מאמין שכאשר יהיה הסכם וכפי הניראה לא יהיה מנוס מפקוח בינלאומי, הכספים יופנו למטרות בניה ולא למטרות הרס. 3. הבאת העובדה, מההווה, של ההשקעה בהתנחלויות באה אך ורק על מנת להדגים את פער האמון בין שני הצדדים. מנהלי המו"מ מטעם הפלסטינאים ראו בזאת אחת בפה ואחת בלב. בדיוק (ללא כל השואה במעשים) כפי שאנו רואים את פעילותם או את חוסר פעילותם במיגור הטרור נגדינו. כל עוד יהיה פער אמון משווע, כל עוד הם לא ישימו קץ לטרור ולהסתה כנגדינו בכל אמצעי התקשורת והחינוך ושוב ללא כל השואה, כל עוד לא נוכיח בפועל על כוונתנו הכנה להחזיר הביתה מתנחלים לא תהיה כל התקדמות. אינני יודע עד כמה אתה בקי ברזי המו"מ אבל אחד הגורמים החשובים ביותר ולבטח בין אלו המקדמים ביותר משאים ומתנים הוא האמון ההדדי והכימיה הנוצרת במהלך השיחות בין המתדיינים. אחת הסיבות ש"גוררים" את המתדיינים לאזורי חופש ונופש ונותנים להם תנאי רוגע ושלווה, היא למען יצירת אוירה ידידותית ומפגשים בלתי פורמליים, שהם עיקרה של ההתקרבות. אם הרגש לא היה משחק היו יכולים לנהל את השיחות באוהל על הקו שמשני צדדיו ממוקמים הצבאות. 4. כפי שכתבתי במכתבי הקודם וזוהי אחת הבעיות המקשות על קיומינו בחבל ארץ זה. כל המשטרים סביבנו, דהיינו משטרי ארצות ערב, אינם משטרים דמוקרטיים וחופש הביטוי אינו מעודד של, לשם המעטה. לכן הרוב הדומם איננו יכול להתארגן ביב מנהיגות שפויה וגלויה. הוא חבוי בתוך "ציסטה" שתתפרץ רק לאחר שיושג ההסכם ולא לפניו. בהביאי את עמדת הרוב הדומם התייחסתי לאפשרות של הקמתה של מדינת טרור ולדעתי לא מדינה כזאת תקום. הסמוכין שלי הם שנים: האחד ממפגשים עם בני דודינו שמשני עברי הקו הירוק - עוד מהזמן שזה היה ניתן ללא חשש והשני מהצהרתו של צבי הנדל שאינו חשוד בשמאליות שאמר שלמעלה מ -80% ואולי אפילו 90% מערביי (חבל עזה) מעונינים בשקט ובשלום. 5. הכוח הבינלאומי, שהוא מחוייב המציאות במקרה שלנו, שאני חושב עליו הוא כוח בניהול אמריקאי ולא תחת חסותו של האו"מ. עם האו"מ אין לנו תמיד נסיון טוב - למרות שברמת הגולן הוא פועל באופן סביר כל עוד אין יורים. כוח בפיקוד אמריקאי, שיהיו שותפים לו גם "כוחות מוסלמיים" (תורכיה למשל) עשוי להיות יעיל ולקדם את התפתחות היחסים ההדיים בינינו לבין המדינה הפלסטינאית שתקום. 6. באשר לערבוב הצבא בפוליטיקה - בשום פנים ואופן אין לערב ביניהם ולא חשוב נושא ההתערבות. אתה מגדיר את התנהגותו של מופז כהתבטאות פוליטית אומללה - אני מודאג מהאפשרות של עשיית מעשים המשפיעים על גורלנו ולא מהתבטאויות.
