לתגובתך
תודה שהגבת. זה נכון שאם הזמן האנשים שוכחים וכך צריך להיות כנראה. הבעיה שהם חושבים שגם אנחנו שכחנו או אולי שהכאב עבר, אבל רק כל אחד ואחד מאיתנו יודע שזה לא עובר, גם לא עם הזמן... דווקא לפני יומיים מישהי אמרה לי:"... אחרי מה שעברת בשנה שעברה..."נכון בשבילה שמשהו שעברתי וזה הסתיים, החיים שלו הסתיימו, הכאב העמוק והחד לא יסתיים לעולם... אני מבינה שאביך נפתר לפני ארבע שנים? לצערי גם הכאב של האובדן הזה לא פסח עלי - אבי נהרג בתאונת דרכים כשהייתי תינוקת ולפני שמונה חודשים נהרג בני גם בתאונת דרכים... אין למילים כל יכולת להעביר את מה שאני מרגישה... אני מקווה בשבילך שתוכלי להמשיך לחיות חיים מלאים למרות האובדן, שכל הזכרונות הטובים ואפילו לא כל כך טובים יחזקו אותך, הרי למרות הכל הם איתנו, בלב שלנו, בתודעה שלנו... כמובן שהיינו רוצים הרבה יותר מזה, אבל נצטרך להסתפק במה שיש, ולו רק מפני שאין ברירה אחרת...