רק רציתי להגיד.
ראיתי את ההודעה של דומיניק, ואני חושב שאנחנו מדברים על אותו דבר (אולי) היום היה היום האחרון שלי ללימודים. (כן בטח). אתם יודעים איך זה... מתכננים מסיבה גדולה בבית ספר, מקשטים, מתארגנים, מתרגשים אבל בעיקר עדיין ילדים. אני לא רחוק מהמציאות של החיים במדינה, אני חי אותם כל יום. היום היה אולי יותר מדי בשבילי. אתם יודעים איך זה שאחרי כל פיגוע (איזה נורא זה להגיד את זה, כאילו נכנסו לאיזה מצב שכיח. חייבים להפסיק את זה) תמיד יש את האנשים שאומרים: ``בדיוק עזבתי את המקום....`` בדיוק הייתי בדרך....`` ``אבל.....`` ולאבל הזה יש הרבה מאוד משמעות. כי סביר להניח שהוא הציל להם את החיים. אני גר בסביבה המאוד קרובה. ובדיוק היום בשבע בבוקר נסעתי בכביש הזה יחד עם חבר שלי באוטו, שנינו מאורגנים ליום האחרון. שמתי לב שיש לי רק רבע מיכל דלק, ובגלל שידעתי שהיום יהה עמוס (נסיעה לים אחרי זה ועוד...) הייתי חייב למלא... אני אומר לו: ``אולי ניכנס למלא דלק?`` הוא עונה: ``לא, לא, בוא ניסע כבר לבית ספר, תמלא אח``כ אני לא רוצה להפסיד את ההתחלה`` ``בסדר`` ונסעתי. ישר איך שאני עובר את התחנה אני שומע פיצוץ. עברתי לא מעט בחיי. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בפיגוע. לא רוצה לחזור לזה. ישר התקשרתי להורים להגיד שאני בסדר, החנתי את האוטו ורצתי לעזור. היה די נוראי. ככה זה. לאף אחד לא סיפרתי על זה. ביקשתי מהחבר לא להגיד לאף אחד שהיינו שם. אני מקווה שהוא יקיים את זה. הוא לא יצא מהאוטו. הלם לפי דעתי. אחרי זה המשטרה שהגיעה והכוחות מד``א ארמו לי לזוז משם מחשש לעוד מטענים. הבנתי שאין לי כבר מה לעשות שם. ונסעתי לבית ספר. לא הצלחתי לראות הרבה, בעיקר עזרתי לכמה אנשים שהיו שם מסביב לא התקרבתי למוקד הפיצוץ. אז נסעתי לבית ספר, תוך כדי שאני שומע על הפיגוע אני שומע על כמה בני נוער פצועים. ואני ישר חושב על כל החברים שלי שאמורים לסוע לבית ספר, ואולי ראיתי אותם שם?? ואולי הם אלה???? ואולי, ואולי ואולי..... אני מקווה שלא תרגישו את ההרגשה הזו אף פעם. איך שהגעתי לבית ספר, שוב, `` חמ``ל מבצעים `` טלפונים לכולם. הם בסדר. נשימה עמוקה. רגיעה. ועכשיו צריכים להתחיל את ההצגה מול כל בית ספר. ולשנות את המצב רוח. והכל פתאום משתנה. הכל בסדר. האומנם? לא יודע מה לרשום, ארז.
ראיתי את ההודעה של דומיניק, ואני חושב שאנחנו מדברים על אותו דבר (אולי) היום היה היום האחרון שלי ללימודים. (כן בטח). אתם יודעים איך זה... מתכננים מסיבה גדולה בבית ספר, מקשטים, מתארגנים, מתרגשים אבל בעיקר עדיין ילדים. אני לא רחוק מהמציאות של החיים במדינה, אני חי אותם כל יום. היום היה אולי יותר מדי בשבילי. אתם יודעים איך זה שאחרי כל פיגוע (איזה נורא זה להגיד את זה, כאילו נכנסו לאיזה מצב שכיח. חייבים להפסיק את זה) תמיד יש את האנשים שאומרים: ``בדיוק עזבתי את המקום....`` בדיוק הייתי בדרך....`` ``אבל.....`` ולאבל הזה יש הרבה מאוד משמעות. כי סביר להניח שהוא הציל להם את החיים. אני גר בסביבה המאוד קרובה. ובדיוק היום בשבע בבוקר נסעתי בכביש הזה יחד עם חבר שלי באוטו, שנינו מאורגנים ליום האחרון. שמתי לב שיש לי רק רבע מיכל דלק, ובגלל שידעתי שהיום יהה עמוס (נסיעה לים אחרי זה ועוד...) הייתי חייב למלא... אני אומר לו: ``אולי ניכנס למלא דלק?`` הוא עונה: ``לא, לא, בוא ניסע כבר לבית ספר, תמלא אח``כ אני לא רוצה להפסיד את ההתחלה`` ``בסדר`` ונסעתי. ישר איך שאני עובר את התחנה אני שומע פיצוץ. עברתי לא מעט בחיי. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בפיגוע. לא רוצה לחזור לזה. ישר התקשרתי להורים להגיד שאני בסדר, החנתי את האוטו ורצתי לעזור. היה די נוראי. ככה זה. לאף אחד לא סיפרתי על זה. ביקשתי מהחבר לא להגיד לאף אחד שהיינו שם. אני מקווה שהוא יקיים את זה. הוא לא יצא מהאוטו. הלם לפי דעתי. אחרי זה המשטרה שהגיעה והכוחות מד``א ארמו לי לזוז משם מחשש לעוד מטענים. הבנתי שאין לי כבר מה לעשות שם. ונסעתי לבית ספר. לא הצלחתי לראות הרבה, בעיקר עזרתי לכמה אנשים שהיו שם מסביב לא התקרבתי למוקד הפיצוץ. אז נסעתי לבית ספר, תוך כדי שאני שומע על הפיגוע אני שומע על כמה בני נוער פצועים. ואני ישר חושב על כל החברים שלי שאמורים לסוע לבית ספר, ואולי ראיתי אותם שם?? ואולי הם אלה???? ואולי, ואולי ואולי..... אני מקווה שלא תרגישו את ההרגשה הזו אף פעם. איך שהגעתי לבית ספר, שוב, `` חמ``ל מבצעים `` טלפונים לכולם. הם בסדר. נשימה עמוקה. רגיעה. ועכשיו צריכים להתחיל את ההצגה מול כל בית ספר. ולשנות את המצב רוח. והכל פתאום משתנה. הכל בסדר. האומנם? לא יודע מה לרשום, ארז.
תגל