רק רציתי להגיד...

[נעמה ע.]

רק רציתי להגיד...

שבעוד שבוע ויום אני נוסעת לפולין. כרגע- אני מאוד מבולבלת, ומרגישה מאוד לא מוכנה.. אני מפחדת נורא. מפחדת שאני לא אצליח לעכל בכלל... שהכל יעבור מעלי, ששום דבר לא יגע בי. זה פשוט עול רגשי כל כך כבד, מי אמר שחודשיים לפני גיל 17 אני באמת מסוגלת לעמוד בזה, להכיל את זה?.. --- הנה שיר שכתבתי בתחילת השנה על זה: פולין. שומעת וחושבת אפור, וריח טחב ומצבות מתכסות לאיטן בעשב. ורוח קרה חודרת פנימה מסרבת לתת להמשיך. אני מפחדת שאכשל שהכל יעבור מעלי ישטוף מסביבי לא יתן לי מנוח על ש אין ביכולתי לבכות.

 

[QuEeN oF mE]

../images/Emo7.gif

נעמה, השיר שלך מרגש.. ובקשר לנסיעה, אני לא בדיוק יכולה להגיד לך להנות נכון? אז אני אאחל לך נסיעה טובה,ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר!

 

[נעמה ע.]

למה?

אני דווקא אשמח אם יאחלו לי להנות. זה לא הולך להיות סבבה ונחמד, או קל- אבל בצורה של זה, אני כן רוצה להנות. להרגיש טוב. המסע לפולין זה לא רק בכי.. זה בעיקר חוויה רגשית-אישית חזקה, מעין מסע אל עצמי. לא הייתי רוצה לסבול בכזה מסע. ובכל אופן.. תודה על העידוד

.

 

[שלומצי]

נעמונת....../images/Emo24.gif

אני כל כך מבינה על מה את מדברת.. על הבלבול הזה, עם כל התחושות, הפחד, וההתרגשות, והסקרנות.. בטח כל רגע את מרגישה משהו אחר. אני לא יודעת אם לאחל לך להנות, אבל אני מאחלת לך שהביקור הזה ישאיר בך חותם לכל החיים, שתקבלי מושג מסוים מה כל כך הרבה אנשים עברו בחיים שלהם, וכמה זה חשוב ללמוד, לראות, לדעת... האמת היא שהיו כאן שתי הודעות מדהימות על פולין בעבר, שכתבה ענבל, bladayada ואני ממליצה לכולכם לקרוא אותן - זה נמצא בקישורי הפורום.

 

[תל-אביבית]

מצטרפת לשלומץ...

נעמונת מקסימה, אני נוסעת שנה הבאה לפולין, ות´אמת? אני מפחדת מזה כבר עכשיו. אני הרי יודעת שזו הולכת להיות חוויה לא קלה, הרבה סיפרו לי שהנסיעה הזו ממש שינתה אותם, גרמה להם להסתכל קצת שונה על השואה בפרט, ועל החיים שלנו היום, כאן, בכלל. וזה מפחיד, אני מבינה אותך, כי זה לא קל לנסוע, כשטמונה בתוכך הידיעה שאת הולכת לראות דברים קשים, בעצם: את הולכת לראות משרפות, שזה הדבר הכי לא אנושי שרק אפשר לדמיין... ובכל זאת, אין זה יהיה כבר בגדר דמיון אחרי הנסיעה הזו שלך. אבל נעמונת... אין לך מה לפחד מהקטע של הבכי. שמעתי מהרבה אנשים שנסעו לפולין ועברו את החוויה הזו זה מכבר, שלא תמיד בוכים ממש באותו הרגע כשעומדים מול המשרפות או מול מחדות ההשמדה. לא קולטים בהתחלה, לא ממש מעכלים את זה. ורק אחרי זה... פתאום, כשאת כבר בבית שלך, שבועיים אחרי הנסיעה, זה נוחת עליך. את קולטת מה לעזעזאל ראית. אל תפחדי מהקטע של לבכות-לא לבכות. כשזה יבוא, זה יבוא, ואנחנו מבטיחים להיות כאן בשבילך, כמה שרק אפשר.

אז נסיעה טובה? כן, אני אאחל לך נסיעה טובה, כי אני יודעת בפרוש שהיא תהיה כזו. זו לא רק חוויה עצובה, הנסיעה הזו לפולין, זו גם חוויה אתגרית ומהנה, להיות עם כל החבר´ה, צחוקיאדות וקטעים... אז את תהני, אין לי ספק. וכשתחזרי, אנחנו דורשים לשמוע איך היה, ברור?

יהיה בסדר, נעמונת, אל תדאגי. אנחנו פה! תמיד! כולנו

 

[QuEeN oF mE]

התכוונתי..

שאני לא אוכל לאחל לך להנות בקטעים הקשים.. אבל חוץ מזה,בטח שתהני אני בטוחה בזה!

 

[gamegir]

רק רציתי לעזור..

קודם כל, השיר מקסים. שנית, אני יכול קצת להבין אותך. גם לי קשה להתחבר בטקסים של יום השואה או הזכרון או רבין. זה לא אומר שלא מעסיק אותי ולא עצוב לי. פשוט, ב"רגע האמת" לא קורה לי כלום מבפנים. אז הדבר היחיד שיש לי להגיד- את נוסעת כדי לצבור חוויות. אף אחד לא דורש ממך לבכות, ועדיף מישהו שלא בוכה מאשר אלה שבוכים בכוח, כי "חייבים". למה התכוונתי שאמרתי שאת נוסעת לצבור חוויות? חבר טוב שלי סיפר לי על איזו סדנה שההורים השחקנים שלו עברו, במהלכה הם עשו כל מיני דברים מוזרים, כמו לרדת לבור וששאר המשתתפים יכסו אותם בעפר. הסדנא הזאת נועדה כדי שהם יצברו חוויות, וכשהם יצטרכו לחשוב משהו כמו "איך מרגישים במצב של חוסר אונים?" הם יוכלו להזכר בחוויה הרגשית שעברה עליהם. וזה גם מה שאת עושה. תסעי, ותצלמי הרבה, ותכתבי יומן, גם אם לא יוצאים לך דברי חכמים ומעניינים. תסעי, כדי שאח"כ, בצפירה של יום השואה, לא יעבור לך בראש "וואי, חם לי." אלא "הייתי שם. ראיתי מה קרה. אני לא אשכח לעולם" או כל דבר אחר. הנסיעה הזאת נועדה כדי שתדעי מה קרה שם. זה לא מחייב אותך לבכות. אבל את תראי, שמתישהו בעתיד זה יכה בך. ככה סתם. אז שוב- תתעדי כמה שתוכלי, ותשמרי כמה שיותר את מה שאת מרגישה או לא מרגישה. הדמעות כבר יבואו. ואם לא, ממש לא נורא. תהני?.. גומא

 

[נעמה ע.]

תודה תודה לכולכם..

על התמיכה והעידוד.. עזרתם

. בע"ה, אם יהיה לי כוח- אני אעתיק לפה דברים שאני אכתוב שם.

 

[נעמה ע.]

וסתם רציתי להתלהב..

(בלי שום קשר)- אבא שלי נתן לי היום לנהוג.. אפילו שאני עוד לומדת..