Mimi123411
New member
רק רוצה לפרוק מעט..
עכשיו אני חנוקה, יש רגעים שהכל בסדר אבל עכשיו אני חנוקה.
כל מה שבא לי זה להרים אליך טלפון, לשמוע את הקול שלך ולהירגע. אבל זה יהיה מעוות בכל כך הרבה דרכים, איך אדם שפגע בי כל כך עדיין יש לי רגשות אליו? מבייש אותי בכלל לחשוב על זה.
שבועיים שלמים שהלכתי כמו זומבי, שבורה, מרוסקת, פגועה, שבועיים שהקצבתי לעצמי להיות במצב פגיע כל כך. עכשיו אני חוזרת לתלם, פועלת על אוטומט, משדרת עסקים כרגיל ואפילו מרגישה יותר טוב עם עצמי. אבל אז באים הרגעים שאני נתקפת בזכרונות, בשאלות, בבושה, בכאב, בגעגוע לשני אנשים שאהבתי, בריקנות ובאיבוד הזהות שלי.
אני כבר לא בוכה, אני לא כועסת, אני אפילו כבר לא מחפשת את הסליחה שלכם. כל מה שאני רק רוצה זה לדעת מה עשיתי שהעמדתם אותי במצב כזה? איך הצטיירתי בעינכם? למה הייתי עד כדי כך חסרת חשיבות בעבורכם? איך הגעתי למצב שאני כלום ושום דבר?
מושפלת זה מה שאני מרגישה...
אני רוצה להפסיק לאהוב, להפסיק להתגעגע, להפסיק להתחלחל מהמחשבה על כל זה. אני לא יכולה להפסיק להרגיש כי אז אהפוך למישהי שאני לא מכירה, אני רוצה לסמוך על אנשים מחדש, אני רוצה להאמין שאנשים טובים מיוסדם, אני רוצה להאמין שלא היתה לכם כוונה רעה ושכל זה לא היה מתוכנן אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה לא המצב.
מתי תיכננתם את זה בדיוק? כשנכנסתי למונית והתעכבתם חוץ? כשעליתי הביתה והרדמתי על הספה ודיברת עם יקיר שיגיע בכל מצב?
התעייפתי כבר מכל המחשבות האלה, אני עייפה מלהרגיש
עכשיו אני חנוקה, יש רגעים שהכל בסדר אבל עכשיו אני חנוקה.
כל מה שבא לי זה להרים אליך טלפון, לשמוע את הקול שלך ולהירגע. אבל זה יהיה מעוות בכל כך הרבה דרכים, איך אדם שפגע בי כל כך עדיין יש לי רגשות אליו? מבייש אותי בכלל לחשוב על זה.
שבועיים שלמים שהלכתי כמו זומבי, שבורה, מרוסקת, פגועה, שבועיים שהקצבתי לעצמי להיות במצב פגיע כל כך. עכשיו אני חוזרת לתלם, פועלת על אוטומט, משדרת עסקים כרגיל ואפילו מרגישה יותר טוב עם עצמי. אבל אז באים הרגעים שאני נתקפת בזכרונות, בשאלות, בבושה, בכאב, בגעגוע לשני אנשים שאהבתי, בריקנות ובאיבוד הזהות שלי.
אני כבר לא בוכה, אני לא כועסת, אני אפילו כבר לא מחפשת את הסליחה שלכם. כל מה שאני רק רוצה זה לדעת מה עשיתי שהעמדתם אותי במצב כזה? איך הצטיירתי בעינכם? למה הייתי עד כדי כך חסרת חשיבות בעבורכם? איך הגעתי למצב שאני כלום ושום דבר?
מושפלת זה מה שאני מרגישה...
אני רוצה להפסיק לאהוב, להפסיק להתגעגע, להפסיק להתחלחל מהמחשבה על כל זה. אני לא יכולה להפסיק להרגיש כי אז אהפוך למישהי שאני לא מכירה, אני רוצה לסמוך על אנשים מחדש, אני רוצה להאמין שאנשים טובים מיוסדם, אני רוצה להאמין שלא היתה לכם כוונה רעה ושכל זה לא היה מתוכנן אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה לא המצב.
מתי תיכננתם את זה בדיוק? כשנכנסתי למונית והתעכבתם חוץ? כשעליתי הביתה והרדמתי על הספה ודיברת עם יקיר שיגיע בכל מצב?
התעייפתי כבר מכל המחשבות האלה, אני עייפה מלהרגיש