איניגו על הבוקר
New member
רק פנטזיה....
צלצול בדלת העיר אותי משנתי בשבע בבוקר בדיוק. מהרהר לעצמי, של מי היה הרעיון האווילי הזה, להעיר אותי בשעה בלתי אפשרית שכזו, ניגשתי לדלת, עטוף בחופזה בחלוק לבן ופרוותי, ופתחתי אותה. הפתעה !!! ועוד איזו... מעבר לדלת עמדה קרן, המתרגלת שלי בפקולטה. שנאתי אותה בכל ליבי והיא שנאה אותי לא פחות. קרן היתה המתרגלת הביצ'ית והנקמנית של הפקולטה, ולמצוא אותה מחוץ לדלתי בשעה כזו, היה מחזה הזוי ולא צפוי לחלוטין. הפתעה נוספת!! פניה של קרן, בד"כ קרות ורגועות, היו אדומות מבכי,ופתאום זה הקנה לה מראה פגיע ורך משהו. הייתי כל כך המום שנתתי לה להכנס מבלי לשאול יותר מדי שאלות. קרן היתה בחורה אמריקאית, שבאה לארץ לשרת בצבא, נשארה ללימודים והמשיכה למשרת המתרגלת. פנים יפות, עיניים אפורות, טיפה מלאה, אך בפרופורציה סקסית. חזה גדול, מוסתר תחת סוודר לבן עבה, ואין זכר להתנשאות האנגלוסקסית והרגילה שלה. "גיא, אני מצטערת על השעה, ואני מצטערת שאני צריכה לעמוד בסיטואציה כזו בכלל, אבל אין לי ברירה", ירתה קרן, ודמעות שוב החלו לזלוג על פניה. "היתה איזו תקלה במשרד הפנים, התברר שאני רשומה כלא יהודייה, למרות ששני הוריי יהודים. לא ידעתי כלום על כך, והיום בבוקר באו אליי ממנהלת ההגירה ואמרו לי שאני צריכה לעזוב מחר" הבכי התחזק. "אני יודעת שאבא שלך הוא סגן שר הפנים, בבקשה דבר איתו. אני צריכה דחייה של יומיים לארגן את המסמכים ". הבכי הפך לקולני וחזק, והיא כשלה לכסא שעמד לידה. נדהמתי. קרן לא היתה אחת שמבקשת. גאווה נצחית לא נתנה לה לעשות זאת. נינ בסוטואציה הזו משהו ממש מוזר ויחד עם זאת... מגרה מאוד. הצד השולט ישב מולי, ובי היו תלויים חייה בשלב זה. וזה משום מה גרם לי לגירוי מיני (בנוסף,אני תמיד נמר בבוקר). פתאום החלוק שלי החל לטפוח . למירב מבוכתי, עינייה של קרן ננעצו בדיוק באיזור חלציי. "אני לא חושב שאוכל לעזור, אלא אם כן תציעי מחיר טוב לשלם לי" פלטתי פתאום בלי לחשוב. איזה רשע. איזה סחטן. תת המודע שלי דיבר הרבה לפני שהבנתי שאני משחק אותה מניאק. הוא רצה כיבוש. ניצתחון. השפלה. פניה של קרן שבו בשניה לצורתם הרגילה. "תודה, אני מצטערת שהטרדתי אותך" אמרה בקול קר וקמה מהכסא. קצרה היא הדרך אל הדלת. אבל במרחק הזה היא כנראה הבינה שאין לה מקום אחר ללכת אליו. היא נעצרה, הסתובבה אליי, פניה אדומות. בתנועה אחת הורידה את המעיל ונשארה בחולצה וחצאית אופנתית. "דבר עם אבא שלך, נדבר על מחיר". הרהרתי לשניה, וניגשתי לטלפון. חיוג זריז. "את טוביה בבקשה, זה הבן שלו". "רק רגע" - נעימת המתנה סטנדרטית. ואז בדיוק הרגשתי אותה. נשימתה החמה שטפה את צווארי ואת אוזני ועשתה לי עור ברווז בכל הגוף. לאט היא נצמדה לגב שלי. היא הורידה את הסוודר כשלא ראיתי, והיתה רק בחזיה דקה שהחזיקה את שדייה הכבדים. קור הבוקר עשה את שלו ושתי הפטמטת הגדולות שלה נכנסו בגב שלי כאילו שתי אבנים קטנות. הטירוף שבסיטואציה, גרם לאיבר שלי להזדקר מיד כמו טיל. אבא שלי סוף סוף ענה. בשתי מילים הסברתי לו מה הבעיה, קרן בינתיים שחררה אותי. אבא ביקש לדבר איתה. "קרן, אבא שלי מבקש לדבר איתך". היא נגשה לטלפון, ככה כמו שהיא, בחזייה גדולה וחצאית, וענתה. "שלום מר גרוס". הבטתי בה. קרן תפסה את מבטי ופתאום נזכרה להתבייש. היא הסתירה את שדייה הגדולים ביד הפנויה ואז החלטתי שהגיעה הזמן לגבות את המחיר. התקרבתי לקרן מאחור, ובלי לומר מילה פתחתי את חזייתה. היא נשארה תלויה על היד שלה, עד שקרן, מופתעת, הזיזה את ידה ונשארה עומדת המומה, עם שני שדייה זקורים וחצופים מביטים לחלל החדר ושתי פטמות וורודות עם נקודות בולטות מסביב הזדקרו מיד למלוא גודלן. ופתעה, אבל מיד המשיכה בהסבר, מנסה להחביא את המבוכתה. ואני. אני המשכתי במעשיי. שוב נגשתי לקרן מאחור, התכופפתי העברתי את היד שלי לאורך הירכיים שלה מתחת לחצאית, מלמטה למעלה. עצרתי שניה לפני המפגש בין שתי הרגליים, מרגיש את חום איברה. קרן ניסתה להצמיד את הרגליים אבל הפרדתי אותם בכח. היא לא ממש יכלה להאבק בי ולדבר עם אבי, לכן נכנעה ופישקה קצת את רגליה. התחלתי ללטף את ירכיה, עולה כל פעם עוד ועוד קצת. לא נגעתי במפשעתה, רק מסביב, הגעתי לקצה של התחתונים, אבל רק בצד. הזזתי אותם טיפה ומיד שחררתי. ראיתי שאני עושה את עבודתי היטב, פניה קצת האדימו, והיא החלה לנשוך את שפתיה. ואז הנחתי את ידי על מפשעתה. קלטתי שקרן מגורה, אבל לא הבנתי עד כמה. תחתון שלה היה ספוג בנוזלים, רטוב כאילו כיבסו אותו הרגע. הורדתי את החצאית שלה, ונדהמתי למראה עיניי. התחתון הלבן נהיה שקוף מרוב רטיבות, ורק קווצת השערות השחורות וזוג שפתיים נפוחות שנפתחו טיפה, הציצו דרכו. כן, המתרגלת הביצ'ית שלי עמדה לידי רטובה ומחורמנת אש, ולא היתה לה דרך לברוח מזה. הזזתי את התחתון הצידה והחדרתי לתוך קרן אצבע סקרנית. היא פלטה גניחה , מיד התנצלה, אמרה שכמעט נפלה. אני התחלתי להזיז את האצבע בתוכה לאט לאט, מרגיש זרמים ניגרים ממנה על היד שלי. הוספתי עוד אצבע. הכוס של קרן החל לשחרר צלילי וואקום רטובים, ואז היא השתתקה. אבא שלי דיבר, וקרן עמדה עם עיניים עצומות, ומניעה את אגנה לעברי בתנועות חדות. מידי פעם שחררה "כן" חלוש, וכל גופה נמס מתנועת האצבעות בתוכה. הזין שלי הפך למודל של מגדל אייפל בקנה מידה אחת ל-40. אז, כשקרן התחילה להקריא לאבי את הפרטים הדרושים, הגעתי לשיא החוצפה שלי. תוך כדי שהיא מקריאה לו את שמות הוריה, שלפתי את אצבעותיי מתוכה. קרן חייכה בסוג של "תודה", אבל קצת מוקדם מדי. כי אחרי שניה פשוט קרעתי את התחתונים הדקים כאילו היו סמרטוט, והדבר הבא שהיא הרגישה זה את הזין שלי מפלס את דכרו לתוך איברה הרטוב. קרן נאנחה בקול, והמשיכה במסירת הפרטים. עם כל מספר שאמרה היא קיבלה את הזין שלי קצת יותר עמוק. ואז במכה אחת דחפתי את איברי הבוער עד סופו לתוך הכוס. קרן השתנקה לשניה, ואז כנראה נגמרה סבלנותה. היא סיימה להקריא את המספר, ואז פשוט זרקה את השפורפרת על הטלפון, והנצמדה אליי בכל הכח שהיה לה. האיבר שלי ננעץ בתוכה עד סופו, וקרן שחררה אנקה קולנית. ואז פשוט התחלתי לזיין אותה כאילו אין מחר. כל התסכולים שצברתי יצאו עכשיו. דפקתי אותה חזק ובלי רחמים, תופס אותה בשדיים הגדולים, מגביר את הקצב כל הזמן ופשוט קורע אותה. קרן צרחה מרוב הנאה, ולי לא היה אכפת. היה לי אכפת רק מזה שהזין שלי קורע את הכוס של המתרגלת הזונה שכולם אהבו לשנוא. אחרי כמה דקות של פמפומים, הגעתי לקצב שיא ואז הרגשתי שעוד שניה אני מתפוצץ. שלפתי את הזין שלי מתוכה, תפסתי אותה בתלתלים הבלונדיניים שלה, כופפתי בכח את הראש, ודחפתי את הזין לתוך הפה הפעור של קרן. ואז זה קרה. אחרי שתי שניות שפכתי דלי של זרע לתוך הגרון של המתרגלת שלי. היא נחנקה, וכך היה זה למחזה היפה והמגרה ביותר שראיתי מימיי. קרן, עם איפור מרוח על כל פנייה, ערומה לגמרי חוץ מנעלי שפיץ, וזרע שלי מרוח על פיה. היא רצה לאמבטיה, והחלה לשטוף את פיה בגועל (כנראה שהייתי הראשון שהצליח למלא גם את החור הזה). לאחר מכן היא יצאה בהבעה לא ברורה של סיפוק מהול בסלידה. כנראה שהרעיון של להזדיין בפראות עם סטודנט נראה לה טוב רק לפני ותוך כדי. היא מלמלה משהו בקשר ללחזור לאבי, ושזה לא היה צריך לקרות, והחלה להתלבש במהירות. אבל לי כבר לא היה אכפת. קיבלתי את מבוקשי, ומעכשיו כל פעם שקרן תציק לי באוניברסיטה, המחשבה היחידה שתעמוד בראש שלי תהיה: " כמה שלא תדברי, עובדה אחת לא תשתנה לעולם: אני זיינתי לך את הצורה !".
צלצול בדלת העיר אותי משנתי בשבע בבוקר בדיוק. מהרהר לעצמי, של מי היה הרעיון האווילי הזה, להעיר אותי בשעה בלתי אפשרית שכזו, ניגשתי לדלת, עטוף בחופזה בחלוק לבן ופרוותי, ופתחתי אותה. הפתעה !!! ועוד איזו... מעבר לדלת עמדה קרן, המתרגלת שלי בפקולטה. שנאתי אותה בכל ליבי והיא שנאה אותי לא פחות. קרן היתה המתרגלת הביצ'ית והנקמנית של הפקולטה, ולמצוא אותה מחוץ לדלתי בשעה כזו, היה מחזה הזוי ולא צפוי לחלוטין. הפתעה נוספת!! פניה של קרן, בד"כ קרות ורגועות, היו אדומות מבכי,ופתאום זה הקנה לה מראה פגיע ורך משהו. הייתי כל כך המום שנתתי לה להכנס מבלי לשאול יותר מדי שאלות. קרן היתה בחורה אמריקאית, שבאה לארץ לשרת בצבא, נשארה ללימודים והמשיכה למשרת המתרגלת. פנים יפות, עיניים אפורות, טיפה מלאה, אך בפרופורציה סקסית. חזה גדול, מוסתר תחת סוודר לבן עבה, ואין זכר להתנשאות האנגלוסקסית והרגילה שלה. "גיא, אני מצטערת על השעה, ואני מצטערת שאני צריכה לעמוד בסיטואציה כזו בכלל, אבל אין לי ברירה", ירתה קרן, ודמעות שוב החלו לזלוג על פניה. "היתה איזו תקלה במשרד הפנים, התברר שאני רשומה כלא יהודייה, למרות ששני הוריי יהודים. לא ידעתי כלום על כך, והיום בבוקר באו אליי ממנהלת ההגירה ואמרו לי שאני צריכה לעזוב מחר" הבכי התחזק. "אני יודעת שאבא שלך הוא סגן שר הפנים, בבקשה דבר איתו. אני צריכה דחייה של יומיים לארגן את המסמכים ". הבכי הפך לקולני וחזק, והיא כשלה לכסא שעמד לידה. נדהמתי. קרן לא היתה אחת שמבקשת. גאווה נצחית לא נתנה לה לעשות זאת. נינ בסוטואציה הזו משהו ממש מוזר ויחד עם זאת... מגרה מאוד. הצד השולט ישב מולי, ובי היו תלויים חייה בשלב זה. וזה משום מה גרם לי לגירוי מיני (בנוסף,אני תמיד נמר בבוקר). פתאום החלוק שלי החל לטפוח . למירב מבוכתי, עינייה של קרן ננעצו בדיוק באיזור חלציי. "אני לא חושב שאוכל לעזור, אלא אם כן תציעי מחיר טוב לשלם לי" פלטתי פתאום בלי לחשוב. איזה רשע. איזה סחטן. תת המודע שלי דיבר הרבה לפני שהבנתי שאני משחק אותה מניאק. הוא רצה כיבוש. ניצתחון. השפלה. פניה של קרן שבו בשניה לצורתם הרגילה. "תודה, אני מצטערת שהטרדתי אותך" אמרה בקול קר וקמה מהכסא. קצרה היא הדרך אל הדלת. אבל במרחק הזה היא כנראה הבינה שאין לה מקום אחר ללכת אליו. היא נעצרה, הסתובבה אליי, פניה אדומות. בתנועה אחת הורידה את המעיל ונשארה בחולצה וחצאית אופנתית. "דבר עם אבא שלך, נדבר על מחיר". הרהרתי לשניה, וניגשתי לטלפון. חיוג זריז. "את טוביה בבקשה, זה הבן שלו". "רק רגע" - נעימת המתנה סטנדרטית. ואז בדיוק הרגשתי אותה. נשימתה החמה שטפה את צווארי ואת אוזני ועשתה לי עור ברווז בכל הגוף. לאט היא נצמדה לגב שלי. היא הורידה את הסוודר כשלא ראיתי, והיתה רק בחזיה דקה שהחזיקה את שדייה הכבדים. קור הבוקר עשה את שלו ושתי הפטמטת הגדולות שלה נכנסו בגב שלי כאילו שתי אבנים קטנות. הטירוף שבסיטואציה, גרם לאיבר שלי להזדקר מיד כמו טיל. אבא שלי סוף סוף ענה. בשתי מילים הסברתי לו מה הבעיה, קרן בינתיים שחררה אותי. אבא ביקש לדבר איתה. "קרן, אבא שלי מבקש לדבר איתך". היא נגשה לטלפון, ככה כמו שהיא, בחזייה גדולה וחצאית, וענתה. "שלום מר גרוס". הבטתי בה. קרן תפסה את מבטי ופתאום נזכרה להתבייש. היא הסתירה את שדייה הגדולים ביד הפנויה ואז החלטתי שהגיעה הזמן לגבות את המחיר. התקרבתי לקרן מאחור, ובלי לומר מילה פתחתי את חזייתה. היא נשארה תלויה על היד שלה, עד שקרן, מופתעת, הזיזה את ידה ונשארה עומדת המומה, עם שני שדייה זקורים וחצופים מביטים לחלל החדר ושתי פטמות וורודות עם נקודות בולטות מסביב הזדקרו מיד למלוא גודלן. ופתעה, אבל מיד המשיכה בהסבר, מנסה להחביא את המבוכתה. ואני. אני המשכתי במעשיי. שוב נגשתי לקרן מאחור, התכופפתי העברתי את היד שלי לאורך הירכיים שלה מתחת לחצאית, מלמטה למעלה. עצרתי שניה לפני המפגש בין שתי הרגליים, מרגיש את חום איברה. קרן ניסתה להצמיד את הרגליים אבל הפרדתי אותם בכח. היא לא ממש יכלה להאבק בי ולדבר עם אבי, לכן נכנעה ופישקה קצת את רגליה. התחלתי ללטף את ירכיה, עולה כל פעם עוד ועוד קצת. לא נגעתי במפשעתה, רק מסביב, הגעתי לקצה של התחתונים, אבל רק בצד. הזזתי אותם טיפה ומיד שחררתי. ראיתי שאני עושה את עבודתי היטב, פניה קצת האדימו, והיא החלה לנשוך את שפתיה. ואז הנחתי את ידי על מפשעתה. קלטתי שקרן מגורה, אבל לא הבנתי עד כמה. תחתון שלה היה ספוג בנוזלים, רטוב כאילו כיבסו אותו הרגע. הורדתי את החצאית שלה, ונדהמתי למראה עיניי. התחתון הלבן נהיה שקוף מרוב רטיבות, ורק קווצת השערות השחורות וזוג שפתיים נפוחות שנפתחו טיפה, הציצו דרכו. כן, המתרגלת הביצ'ית שלי עמדה לידי רטובה ומחורמנת אש, ולא היתה לה דרך לברוח מזה. הזזתי את התחתון הצידה והחדרתי לתוך קרן אצבע סקרנית. היא פלטה גניחה , מיד התנצלה, אמרה שכמעט נפלה. אני התחלתי להזיז את האצבע בתוכה לאט לאט, מרגיש זרמים ניגרים ממנה על היד שלי. הוספתי עוד אצבע. הכוס של קרן החל לשחרר צלילי וואקום רטובים, ואז היא השתתקה. אבא שלי דיבר, וקרן עמדה עם עיניים עצומות, ומניעה את אגנה לעברי בתנועות חדות. מידי פעם שחררה "כן" חלוש, וכל גופה נמס מתנועת האצבעות בתוכה. הזין שלי הפך למודל של מגדל אייפל בקנה מידה אחת ל-40. אז, כשקרן התחילה להקריא לאבי את הפרטים הדרושים, הגעתי לשיא החוצפה שלי. תוך כדי שהיא מקריאה לו את שמות הוריה, שלפתי את אצבעותיי מתוכה. קרן חייכה בסוג של "תודה", אבל קצת מוקדם מדי. כי אחרי שניה פשוט קרעתי את התחתונים הדקים כאילו היו סמרטוט, והדבר הבא שהיא הרגישה זה את הזין שלי מפלס את דכרו לתוך איברה הרטוב. קרן נאנחה בקול, והמשיכה במסירת הפרטים. עם כל מספר שאמרה היא קיבלה את הזין שלי קצת יותר עמוק. ואז במכה אחת דחפתי את איברי הבוער עד סופו לתוך הכוס. קרן השתנקה לשניה, ואז כנראה נגמרה סבלנותה. היא סיימה להקריא את המספר, ואז פשוט זרקה את השפורפרת על הטלפון, והנצמדה אליי בכל הכח שהיה לה. האיבר שלי ננעץ בתוכה עד סופו, וקרן שחררה אנקה קולנית. ואז פשוט התחלתי לזיין אותה כאילו אין מחר. כל התסכולים שצברתי יצאו עכשיו. דפקתי אותה חזק ובלי רחמים, תופס אותה בשדיים הגדולים, מגביר את הקצב כל הזמן ופשוט קורע אותה. קרן צרחה מרוב הנאה, ולי לא היה אכפת. היה לי אכפת רק מזה שהזין שלי קורע את הכוס של המתרגלת הזונה שכולם אהבו לשנוא. אחרי כמה דקות של פמפומים, הגעתי לקצב שיא ואז הרגשתי שעוד שניה אני מתפוצץ. שלפתי את הזין שלי מתוכה, תפסתי אותה בתלתלים הבלונדיניים שלה, כופפתי בכח את הראש, ודחפתי את הזין לתוך הפה הפעור של קרן. ואז זה קרה. אחרי שתי שניות שפכתי דלי של זרע לתוך הגרון של המתרגלת שלי. היא נחנקה, וכך היה זה למחזה היפה והמגרה ביותר שראיתי מימיי. קרן, עם איפור מרוח על כל פנייה, ערומה לגמרי חוץ מנעלי שפיץ, וזרע שלי מרוח על פיה. היא רצה לאמבטיה, והחלה לשטוף את פיה בגועל (כנראה שהייתי הראשון שהצליח למלא גם את החור הזה). לאחר מכן היא יצאה בהבעה לא ברורה של סיפוק מהול בסלידה. כנראה שהרעיון של להזדיין בפראות עם סטודנט נראה לה טוב רק לפני ותוך כדי. היא מלמלה משהו בקשר ללחזור לאבי, ושזה לא היה צריך לקרות, והחלה להתלבש במהירות. אבל לי כבר לא היה אכפת. קיבלתי את מבוקשי, ומעכשיו כל פעם שקרן תציק לי באוניברסיטה, המחשבה היחידה שתעמוד בראש שלי תהיה: " כמה שלא תדברי, עובדה אחת לא תשתנה לעולם: אני זיינתי לך את הצורה !".
