רק פה יבינו אותי
אני בשבוע 34+3 וזה בדיוק השבוע שיהלי נולד. הלידה היתה ממש טראומה. הגעתי למיון בגלל דימום והתברר שיש צירים ויש פתיחה והוא במצג רחבי , ניתוח קיסרי חיריום תוך שעה אני כבר אחרי בלי להבין מאיפה הדבר הזה נפל עליי. שבועיים פגיה, דכאון נוראי אחר כך מעקבים התפתחותיים אינסופיים, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה, פג- לייט כבר אמרתי?
עכשיו יהלי כבר בן 5 וחצי והצרות לא נגמרו כי יש עדיין בעיה שפתית , אנחנו מעלים אותו לכיתה א' (למרות כל אנשי מקצוע שמתנגדים בתוקף אבל אחרי כל השנים של הטיפולים ונבואות שחורות לא סומכת עליהם) כי זה מה שנכון בשבילו.
הפעם , יש צירים אבל למזלי הצואר לא מתקצר והעובר כבר שוקל 2400 אז נראה שנחזיק מעמד עוד כמה שבועות (טפו טפו) ואני סופרת ימים : עוד יום נגמר , התקדמנו עוד קצת עוד שבוע , עוד 200 גר' ואני לחוצה נורא ואף אחד לא מבין למה אני כל כך דואגת. הרי הכל בסדר וגם אם ילד עכשיו לא נורא כי כבר עשינו את זה פעם והכל בסדר אז מה הלחץ? לא מבינים שאפילו יום אחד בפגיה זה סיוט ושאני מוכנה לעשות הכל כדי לא להגיע לשם. רק עוד 3 שבועות אני רוצה אותו בפנים , רק 21 יום וזהו.
אני בשבוע 34+3 וזה בדיוק השבוע שיהלי נולד. הלידה היתה ממש טראומה. הגעתי למיון בגלל דימום והתברר שיש צירים ויש פתיחה והוא במצג רחבי , ניתוח קיסרי חיריום תוך שעה אני כבר אחרי בלי להבין מאיפה הדבר הזה נפל עליי. שבועיים פגיה, דכאון נוראי אחר כך מעקבים התפתחותיים אינסופיים, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה, פג- לייט כבר אמרתי?
עכשיו יהלי כבר בן 5 וחצי והצרות לא נגמרו כי יש עדיין בעיה שפתית , אנחנו מעלים אותו לכיתה א' (למרות כל אנשי מקצוע שמתנגדים בתוקף אבל אחרי כל השנים של הטיפולים ונבואות שחורות לא סומכת עליהם) כי זה מה שנכון בשבילו.
הפעם , יש צירים אבל למזלי הצואר לא מתקצר והעובר כבר שוקל 2400 אז נראה שנחזיק מעמד עוד כמה שבועות (טפו טפו) ואני סופרת ימים : עוד יום נגמר , התקדמנו עוד קצת עוד שבוע , עוד 200 גר' ואני לחוצה נורא ואף אחד לא מבין למה אני כל כך דואגת. הרי הכל בסדר וגם אם ילד עכשיו לא נורא כי כבר עשינו את זה פעם והכל בסדר אז מה הלחץ? לא מבינים שאפילו יום אחד בפגיה זה סיוט ושאני מוכנה לעשות הכל כדי לא להגיע לשם. רק עוד 3 שבועות אני רוצה אותו בפנים , רק 21 יום וזהו.