"רק על הקווים"
בדיון מעניין עם "יאללה שוב", עלה נושא שגירה אותי לכתוב עליו עוד.
כתבתי:
בכלל, אני לא כזה "מוכוון קווים", כמו שאני יותר "מוכוון מטרה".
כלומר, אני אוהב יותר לנוע אל מה שאני רוצה, מאשר להיזהר "לא-לדרוך-על-הקווים".
וואי, זה שווה הודעה נפרדת, שרשור בפני עצמו, אפתח עוד מעט.
אז עכשיו, בא לי להרחיב על זה.
וואי, זה כזה רחב... ומעורר בי כל-כך הרבה קסם... אנסה לברור במה להתחיל, מאיפה להתחיל, אולי אנסה לתת לזה פשוט לזרום לאן שזה רוצה בהתחלה...
כאשר מצויירים קווים על המשטח שעליו אני נע, הם מצויירים כדי לעזור. לפחות זוהי מטרתם המקורית. שרטוט-עזר. הם בשבילי, לא אני בשבילם. ככה אני מבין את זה.
אז אינני מרגיש מחוייב להם, אלא אני משתמש בהם.
יש סביבנו המון קווים, מהמון סוגים, אחד בתוך השני.
קווים שצויירו על-ידי אנשים שונים, במקומות שונים, למטרות שונות.
חלק מהם, ודאי, הם ממש "אדומים", כלומר כאלה שאמור להיות מסוכן או לא טוב לעבור אותם. רבים אחרים הם בגדר המלצה או סיוע בתהליך הכיוון לעבר מטרה כלשהי, כמו מעין קווי-סימון, שעוזרים למצוא משהו או לכוון-אל-משהו או לסנכרן משהו למשהו.
מן הסתם, בילדותנו ספגנו המון "התנפלויות", שלפעמים אפילו היו בכלל מכוונה טובה ("מה את/ה חושב/ת שאת/ה עושה?! ל-ע-ו-ל-ם שלא תעז/י לרוץ ככה לכביש, שומע/ת?! ל-ע-ו-לםםםםם!!! או שזה הסוף שלך!!! שומע/ת?!?"
).
והתכווצנו... ופיתחנו את הדרכים שלנו להתמודד עם זה.
ולא כיף לחיות מלאים בכיווצים ולנוע בעולם תוך היזהרות מלעורר "צעקות" עלינו, שבעצם נמצאות בדמיוננו, מוקלטות ומאיימות (עד שהן מתממשות בחוץ, אם הן מתממשות... וכך מחזקות עוד יותר את אלה שבדמיוננו).
ואחת מדרכי ההתמודדות שלנו עשויה להיות לעורר אותן דווקא, כדי לא לפחד מהן, כדי להשתחרר מהן. זוהי דרך נהדרת, ככל דרך אחרת, כשהיא מושכלת, מכוונת באופן אינטליגנטי ומיטיב.
אני זוכר שבנעורי התחלתי כמעט עם כל בחורה יפה שרציתי להתחיל איתה, פשוט כדי להגיע למצב שלא אפחד יותר. למעשה פשוט רציתי להרגיש בנוח לפנות אל כל אדם ברחוב ובכל מקום (ומה לעשות שאני קצת אנטיפת כך שבעיקר עניין אותי, רוב הזמן, לפנות לבחורות יפהפיות... ורק לעתים נדירות עניינו אותי חברויות פוטנציאליות עם בנים).
זה לא עבד - המשכתי לפחד, אך זה עבד מעולה - למדתי לפעול באותנטיות למרות הפחד וקיבלתי מתנות מופלאות, ביניהן מערכות יחסים יקרות מפז, שחלק מהן מלוות אותי עד היום.
כשיש קו "אדום", אני כמובן שואל את עצמי, מה מקורו? עד כמה הוא באמת "אדום"? מה זה? כדי לדעת איך להתייחס אליו. אני לא רובוט שנע בין קווים, אני יצור אינטליגנטי (במידה מסויימת...) שיכול לפתח הבנה לגבי מה שהוא עושה ולמה.
ואני אוהב לדעת מה אני עושה ולמה אני עושה את זה.
אני אוהב לדעת לאן אני הולך ומה אני מנסה ליצור.
אז זה חלק ממה שאני מתכוון אליו, כשאני אומר שאני "מוכוון מטרה" או "מוכוון רצון" יותר משאני "מוכוון קווים".
וואי, זה כל-כך יותר רחב מזה... ויש עוד כל-כך הרבה דברים והיבטים שאפשר להאיר בנושא הזה...
בדיון מעניין עם "יאללה שוב", עלה נושא שגירה אותי לכתוב עליו עוד.
כתבתי:
בכלל, אני לא כזה "מוכוון קווים", כמו שאני יותר "מוכוון מטרה".
כלומר, אני אוהב יותר לנוע אל מה שאני רוצה, מאשר להיזהר "לא-לדרוך-על-הקווים".
וואי, זה שווה הודעה נפרדת, שרשור בפני עצמו, אפתח עוד מעט.
אז עכשיו, בא לי להרחיב על זה.
וואי, זה כזה רחב... ומעורר בי כל-כך הרבה קסם... אנסה לברור במה להתחיל, מאיפה להתחיל, אולי אנסה לתת לזה פשוט לזרום לאן שזה רוצה בהתחלה...
כאשר מצויירים קווים על המשטח שעליו אני נע, הם מצויירים כדי לעזור. לפחות זוהי מטרתם המקורית. שרטוט-עזר. הם בשבילי, לא אני בשבילם. ככה אני מבין את זה.
אז אינני מרגיש מחוייב להם, אלא אני משתמש בהם.
יש סביבנו המון קווים, מהמון סוגים, אחד בתוך השני.
קווים שצויירו על-ידי אנשים שונים, במקומות שונים, למטרות שונות.
חלק מהם, ודאי, הם ממש "אדומים", כלומר כאלה שאמור להיות מסוכן או לא טוב לעבור אותם. רבים אחרים הם בגדר המלצה או סיוע בתהליך הכיוון לעבר מטרה כלשהי, כמו מעין קווי-סימון, שעוזרים למצוא משהו או לכוון-אל-משהו או לסנכרן משהו למשהו.
מן הסתם, בילדותנו ספגנו המון "התנפלויות", שלפעמים אפילו היו בכלל מכוונה טובה ("מה את/ה חושב/ת שאת/ה עושה?! ל-ע-ו-ל-ם שלא תעז/י לרוץ ככה לכביש, שומע/ת?! ל-ע-ו-לםםםםם!!! או שזה הסוף שלך!!! שומע/ת?!?"
והתכווצנו... ופיתחנו את הדרכים שלנו להתמודד עם זה.
ולא כיף לחיות מלאים בכיווצים ולנוע בעולם תוך היזהרות מלעורר "צעקות" עלינו, שבעצם נמצאות בדמיוננו, מוקלטות ומאיימות (עד שהן מתממשות בחוץ, אם הן מתממשות... וכך מחזקות עוד יותר את אלה שבדמיוננו).
ואחת מדרכי ההתמודדות שלנו עשויה להיות לעורר אותן דווקא, כדי לא לפחד מהן, כדי להשתחרר מהן. זוהי דרך נהדרת, ככל דרך אחרת, כשהיא מושכלת, מכוונת באופן אינטליגנטי ומיטיב.
אני זוכר שבנעורי התחלתי כמעט עם כל בחורה יפה שרציתי להתחיל איתה, פשוט כדי להגיע למצב שלא אפחד יותר. למעשה פשוט רציתי להרגיש בנוח לפנות אל כל אדם ברחוב ובכל מקום (ומה לעשות שאני קצת אנטיפת כך שבעיקר עניין אותי, רוב הזמן, לפנות לבחורות יפהפיות... ורק לעתים נדירות עניינו אותי חברויות פוטנציאליות עם בנים).
זה לא עבד - המשכתי לפחד, אך זה עבד מעולה - למדתי לפעול באותנטיות למרות הפחד וקיבלתי מתנות מופלאות, ביניהן מערכות יחסים יקרות מפז, שחלק מהן מלוות אותי עד היום.
כשיש קו "אדום", אני כמובן שואל את עצמי, מה מקורו? עד כמה הוא באמת "אדום"? מה זה? כדי לדעת איך להתייחס אליו. אני לא רובוט שנע בין קווים, אני יצור אינטליגנטי (במידה מסויימת...) שיכול לפתח הבנה לגבי מה שהוא עושה ולמה.
ואני אוהב לדעת מה אני עושה ולמה אני עושה את זה.
אני אוהב לדעת לאן אני הולך ומה אני מנסה ליצור.
אז זה חלק ממה שאני מתכוון אליו, כשאני אומר שאני "מוכוון מטרה" או "מוכוון רצון" יותר משאני "מוכוון קווים".
וואי, זה כל-כך יותר רחב מזה... ויש עוד כל-כך הרבה דברים והיבטים שאפשר להאיר בנושא הזה...