מהרפתקאותי עם הניסוי בינתיים: היום השני...

[בן טל-שחר]

מהרפתקאותי עם הניסוי בינתיים: היום השני...

הכוונה לניסוי הזה: http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/228/182385113

אז טוב, בינתיים בעיקר בא לי להתלונן או לשתף (למה דווקא "להתלונן", למה?) על האתגר שאני חווה (בעצם זוהי לא תלונה, זה דבר מעולה! יש!) בעקבות זה שאני רואה יותר את התגובות הפנימיות שלי ומה עומד מאחורי הדברים שאני כותב בפורום...

מציק לי שבא לי לשתף בכל מיני דברים שחשבתי והרגשתי ואני לא יודע איך לעשות את זה מבלי לפגוע או לחרוג מהגדרות הניסוי.

כי נדמה לי, שאם אשתף בחלק מהמחשבות, הרגשות והתגובות שעברו בי, אנשים פשוט ייעלבו.

ובא לי לשתף, כי זה נראה לי חשוב... לי... לאוורר את זה, להאיר את זה. המממ, מרתק, אולי אשתף חברים לא וירטואליים ואראה מה. אמשיך לעדכן.

 

[נציב המים]

מעניין

סוף דבריך עניין אותי במיוחד - בא לך אולי להרחיב על הרצון לשתף את הדברים?
לא מבחינת תוכן הדברים עצמם, אלא יותר על מקורו של הרצון.
כתבת שנראה לך שחשוב לך לאוורר ולהאיר את זה.
לאיזה תהליך בך חשוב לעשות זאת?
אשמח אם תוכל לפרט קצת על ה"מניע" הפנימי המייצר את הרצון הזה.

 

[בן טל-שחר]

זה נחווה אצלי כמשהו מעצים, מזכך, מועיל לי ולסביבה.

כשאני מצליח לחשוף יותר ממני, לשפוך אור על מה שמתרחש אצלי, להנגישו לעיונם של אחרים.

לפחות במובן שאני חושב עליו עכשיו. אני זוכר הרגשה מסויימת, התנסויות מסויימות, מהסוג הזה.

 

[יאללה שוב]

אל תחשוב יותר מדי. פשוט תכתוב

מקסימום המנהל יצנזר אותך ויחסום אותך
ותחזור בניק חדש

 

[בן טל-שחר]

כן... זאת אפשרות... אבל אני מרגיש שמיציתי אותה.

כלומר, אולי לא כגולש בפורומים (אני לא זוכר שזה קרה לי הרבה, אם כבר אז בקבוצות בפייסבוק, לפחות אחת) אבל כן ברמה העקרונית של "מקסימום אצא מהקווים ויעירו לי".

זאת אומרת, יותר מעניין אותי לנסות באמת. לדייק. במקרה זה (ובמקרים רבים אחרים).

אני בעצם לא מרגיש שמיציתי אותה לגמרי, באופן מוחלט, אלא בהקשרים מסויימים. אם ארגיש פחד או חשש לעשות משהו, זאת לפעמים סיבה בשבילי דווקא לעשות אותו. יחד עם זאת, אני לא רוצה להיות מופעל באוטומטיות על-ידי פחד וחשש, לאף-אחד מהכיוונים.

במקרה הזה של כתיבה, אני מרגיש כרגע, שמאתגר אותי בקטע טוב ובונה, בריא כזה, לנסות לדייק וללמוד בעזרת התרגיל הזה, כמה שאוכל.

בכלל, אני לא כזה "מוכוון קווים", כמו שאני יותר "מוכוון מטרה".
כלומר, אני אוהב יותר לנוע אל מה שאני רוצה, מאשר להיזהר "לא-לדרוך-על-הקווים".
וואי, זה שווה הודעה נפרדת, שרשור בפני עצמו, אפתח עוד מעט.

אני מתחבר ביותר מדרך אחת למה שאמרת, בין היתר דרך כך שאני מעודד תלמידים שלי, לעתים קרובות, לטעות ללא חשש, לא לנסות "להיות בסדר", אלא לפעול כפי שהם מרגישים ומקסימום המדריכים - אם ירצו - יתערבו בעבודתם, יתייחסו אליה, יעירו להם דברים, ילמדו אותם דברים. אז שלא יפחדו מזה, שלא יראו בזה דבר שלילי, כש"מעירים" להם, כאילו שיש בזה משהו לא נעים; או כאילו לקבל "פחות הערות" זה עדיף, ממש לאו דווקא. הכל תלוי בסגנון עבודתך ובדברים נוספים.