../images/Emo79.gif תמיר, הרשה לי, כנער אל נער,
להמליץ לך על אתנחתא קלה מהדג נחש, מהמורדים ומסאבלימינל. נסה את עברי לידר, דנה ברגר, ברי סחרוף ובעיקר את
חמי רודנר, הזמר האהוב עלי, ששיריו מלאי משמעות, לחניו מקסימים אותי כל פעם מחדש. הדיסק האחרון שלו, "חמלה", נמכר בחנויות בשלושים ש"ח בלבד, ולמרות שהביקורות די קטלו אותו, אני ממליץ עליו בכל פה, אני נהנה ממנו הנאה צרופה. מה גם, שחמי שואב את ההשראה שלו ממשוררים כמו אלתרמן ורחל, ולא מפחד לכתוב שירים "כבדים". העניין מזכיר לי מאמר שכתב אחד המשוררים החביבים עלי, אברהם שלונסקי, בו הוא עומד על ההבדל בין ספרות ילדים לספרות ילדותית. ספרי הילדים שכתב שלונסקי מקסימים, ואני, בתור נער בן כמעט 17 נהנה לקרוא בהם, כיוון ששלונסקי לא "מתיילד", כהגדרתו, ולא מזלזל ברמת הילדים. הוא מספר, שכאשר ניגש עם טיוטת ספר הילדים שלו "עלילות מיקי-מהו" לעתון "דבר לילדים", העורכים סרבו לפרסם, בקובלנה כי הילדים לא יבינו את הספורים. שלונסקי, שהיה, למרבית המזל, אדם בעל קשרים, הצליח לפרסם פרקים מהספר בכל-זאת, והופתע לשמוע מגננות, כי ילדי-הגן יודעים לדקלם בעל-פה קטעים מספרו, על אף כל המילים הקשות והגבוהות, כיבכול. כשאחי התאום (כן כן, יש לי אח תאום), מאזין לסאבלימינל או לדג נחש, ושביבי-מילים מגיעות לאוזני, אני מרגיש לא פעם, שהם פשוט מזלזלים במאזינים, דבר, שלחלוטין לא קורה לי עם חמי רודנר או האחרים שהזכרתי. אם תרצה, או כל אחד אחר שלא מכיר את ספרו של שלונסקי "עלילות מיקי-מהו" - אשמח לשלוח, בהשאלה כמובן. יש לי כמה עותקים ממנו.
שי.
