רק להיום

עליזה 63

New member
רק להיום

חלומות אבודים "חלומות אבודים מתעוררים לחיים ומופיעות אפשרויות חדשות." טקסט בסיסי, עמוד 88 כשהיינו צעירים היו לנו חלומות. חלמנו על קריירה חשובה, על משפחה גדולה ואוהבת, על נסיעה לחוץ-לארץ. אבל החלומות שלנו מתו כאשר ההתמכרות השתלטה עלינו. כל מה שרצינו לעצמנו נדחק הצידה כשרדפנו אחרי הסם. החלומות שלנו לא הרחיקו לכת מעבר לסם הבא שנשיג. עכשיו בהחלמה אנו יכולים לקוות כי החלומות האבודים שלנו עדיין יכולים להתגשם. לא משנה בני כמה אנחנו, באיזו מידה ההתמכרות פגעה בנו, או כמה שזה נשמע בלתי סביר - אחרי שהשתחררנו מההתמכרות פעילה, אנו חופשיים לנסות להגשים את השאיפות שלנו. אולי נגלה שאנו מוכשרים מאוד בתחום מסוים, או שנמצא תחביב שאנו אוהבים, או שנמצא כי אם נשלים את ההשכלה שלנו, נוכל להגיע להישגים מדהימים. בעבר השקענו את האנרגיה שלנו בתירוצים ובהצדקת הכישלונות שלנו. כיום אנו הולכים קדימה, אנו מנצלים את ההזדמנויות שהחיים מציעים לנו. אנו לא נאמין לפעמים למה שאנו מסוגלים לעשות. ההחלמה היא הבסיס. כעת, ההצלחה, ההגשמה והסיפוק הם סוף-סוף בהישג ידינו. רק להיום: החל מהיום, אעשה כל מה שביכולתי על-מנת להגשים את החלומות שלי.
 

NUNA10

New member
../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

חלות הכתר . בערב שבועות חזרתי הביתה מבית הספר מוקדם מהרגיל. "היום ילדים", אמרה המורה, "חשוב שתנוחו היטב בשעות הצהריים, כדי שתוכלו להשתתף לפחות בחלק הראשון של 'תיקון ליל שבועות' ". שמחנו מאוד על השחרור המוקדם, ורצנו לבתינו להתכונן לחג. נכנסתי הביתה, ומצאתי את אימא עומדת במטבח, מכינה חלות לחג. אימא שמחה מאוד לראותנו, ומיד נתנה בידי קערה וכף כדי לעזור לה בהכנות. ובעודה עומדת ולשה החלה אימא לשיר. לשה ושרה, מרדדת ושרה, ומפעם לפעם כשהיא מטה את ראשה, חוטף אני חופן צימוקים מתוך קערה המונחת על השולחן ולועס אותם לתאבון. כשהוציאה אמי את החלות מן התנור קראתי בשמחה: "כתר! הנה כתר!". כל החלות היו בדמות כתרים. שאלתי את אמי מדוע אפתה היום חלות שונות מכל הימים, והיא סיפרה לי: "בחג השבועות, ביום שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני, ירדו מלאכים מן השמים ושמו כתרים על ראשם של בני ישראל. וכל אותו יום נשאו בני ישראל כתרים אלה כבני מלאכים. ולזכר מעשה זה מעלה אני כתרים לשולחן החג". "ואבא, גם הוא היה שם?" שאלתי את אמי. "כן בני. גם אביך היה שם. כלומר, נפשו הייתה שם יחד עם שאר נשמות ישראל, והיא ראתה הכל ושמעה הכל". "וגם על ראשי הניחו כתר?" הוספתי לשאול, "כן, בוודאי. איזו שאלה היא זאת." "איפה הכתר?" שאלתי, "אני רוצה לראות אותו". "טוב, בני, כשתהיה ילד טוב, תזכה לראות את הכתר של אביך וגם את שלך". בליל החג העלתה אמי שתי חלות זהובות לראש השולחן, והם נצצו שם כשני כתרים מופלאים. אבא בצע את הלחם וחילק פרוסה לכל אחד מבני הבית. אימא חייכה ואמרה לי: " הנה בני, הנה אתה מקבל חלק מן הכתר". נזכרתי בדברי אמי וביקשתי מאבא שיראה לי את הכתר שלו. אבא השתומם ואמר: "אין לי כתר". אבל אמא נכנסה לדבריו ושאלה: "מה פירוש אין לך כתר? הרי כשהיית בהר סיני, קיבלת כתר מן המלאכים האין זאת?" "קיבלתי. אכן קיבלתי- כולנו קיבלנו כתרים", אמר אבי, "אבל אחר כך לקחו מאתנו את הכתרים". "מדוע?" שאלתי בצער. "כי חטאנו ועשינו עגל זהב. וכשראו המלאכים את העגל באו ולקחו מאתנו את כתרי הזהב", אמר אבי. "אבל אמא אמרה לי שיש לך כתר!" התעקשתי. "ואני רוצה לראות אותו". "אמא צודקת", אמר אבא במבוכה, "כאשר הוכתרתי לרב, שמו כתר תורה על ראשי. אבל כתר זה אינו עשוי זהב. כתר זה יש לו צורה של כובע". "תראה לי את הכובע", ביקשתי. אבא הראה לי את השטריימל החגיגי והצהוב שהוא נושא בשבת וחג. וכאשר הניח אותו לראשו ראיתי מה יפה הוא, מהודר ככתר ממש. ואבי סיפר, כי סבי, אבי אמי, נתן לו את הכובע הזה במתנה ביום חתונתו, כששמו כתר רבנות לראשו. כי רבני פולין ורוסיה קוראים לכובע הזה בשם כתר. וכתר כזה- מין כובע פרווה כזה- נהגו ללבוש גם המלכים הכוזרים שהתגיירו. ומהם עבר כובע זה, הנקרא "כובע מלכים" אל הרבנים. "גם אני רוצה כובע מלכים", אמרתי לאבי. "טוב בני, אם תלמד תורה ותהיה רב בישראל, יהיה גם לך כובע כזה", הבטיח לי אבי, "אבל עליך ללמוד הרבה". השעה התאחרה. אמא קראה לי לישון. אבל אני רציתי להישאר עם אבא ותלמידיו שערכו ' תיקון ליל שבועות'. גם אני רציתי ללמוד כמו אבא ולקבל כתר מלכות כמו שלו. לאט לאט נעצמו עיני, וחלמתי חלום. ובחלום אמא מכניסה אותי לחדר מלא אור ואורחים והרבה חלות בדמות כתר. מלך הכוזרים לוקח את כל הכתרים ומגיש אותם לאבא, כדי שיבחר אחד מהם למעני. אבא לוקח כתר אחר כתר, ומניח אותם על ראשי, אבל אף אחד מהם אינו הולם אותי. אחדים קטנים מדי, אחרים גדולים. והנה מצא אבא כתר אחד העשוי לפי מידתי. הוא ליטף את לחיי ואמר: בני, למדת יפה היום. וכבר מגיע לך כתר. והוא שם את הכתר על ראשי. ברגע שנפקחו עיני, ראיתי את אבא גוחן מעלי ומניח את השטריימל שלו על ראשי, כי כיפתי נשמטה בשנתי, ואין לשכב בחדר שיש בו ארון קודש בגילוי ראש. נרדמתי שנית. למחרת סיפרתי לאבא את חלומי. וכשיצאתי איתו לבית הכנסת, הבטתי בשטריימל שעל ראשו, והרגשתי ממש כבן מלך.
 

NUNA10

New member
../images/Emo79.gif שיר היום ../images/Emo202.gif

ה א ו ר ח . ביצוע: הכל עובר חביבי מילים ולחן: נעמי שמר אם בשער יש אורח שנחת מעבר ים מה נציע לאורח בבואו משם? טנא ירוק, פרח לבן יין אדום, פת במלח זה מה שיש שב איתנו כאן. שב איתנו, זה הבית תריס פתוח למדבר שב איתנו כבן בית לא כהלך זר. טנא ירוק... והלב הזה הפתי שאף פעם לא יחכים שוב נדלק ושוב הריע אל המרחקים. טנא ירוק... האורחים הולכים הביתה תריס פתוח שוב נסגר השולחן נעול וריק וזה מה שנשאר. טנא ירוק...
 

NUNA10

New member
../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

בוקר טוב וחג שבועות שמח ! בוקר חגיגי שכולו עטוף בלבן בוקר נעים ומקסים לכולם אחלה יום ללכת לים ולהנות מהאווירה .
 

שטול1

New member
ועוד אחד אישי לנעממי5 ../images/Emo24.gif

יותר עדיף לקשקש על המקלדת בקצות האצבעות מאשר לתת להן ללכת במקומי למקומות שלא משרתים את הנקיון ולי אישית יש נטיה (טבעית) להגרר אחריהן לכן רצוי ואפילו מומלץ לתת להן לנגן על המקלדת רצוי בפורומים המתאימים. וכך גם קשקושים לכאורה משרתים בנאמנות את המטרה כי כל דבר שעוזר לנו לשמור על יום אחד נקי רצוי ומבורך המשיכי לקשקש לי זה עושה רק טוב ככל שאלך בדרך זו אין לי ממה לפחד אוהבים שטול
 

שטול1

New member
קצת התעכבתי אבל../images/Emo141.gif

אומרים חז"ל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. דגדגתי את המקלדת עד צאת נשמתה ומסר עדכני נשלח בהצלחה מסקנה כשיש אומץ לשנות אני יכול להתמודד גם עם האינטרנט אוהבים שטול
 
../images/Emo171.gif../images/Emo172.gifיומטוב לכולם../images/Emo172.gif../images/Emo171.gif

אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי על הסבלנות והסובלנות שאני מגלה בתוכי, על היכולת ליהנות, להקשיב ולדבר בפתיחות וכנות. על אהבת חינם, חברותא וגעגועים. על עוד יום נקי. רק להיום - שישה חודשים ושלושה עשר ימי ניקיון
אמנם התעוררתי מזמן, וכבר שתיתי המון קפה
אבל לא יכולתי להיכנס למחשב, כי.. מה לעשות שפה צריך להתחלק עם הזמן.. אני לא לבד עם הקופסא שלי, אז רק להיום קודם הבת שלי ועכשיו אני, בזמן שהיא החליטה להכין משהו לאכול לפני שאסע הביתה.. הביתה... מילה שמקבלת נפח ומימדים חדשים בעקבות הנסיעה הזו. אני ממש לא סובלת פה, אדרבה, נהנית מכל רגע עם הילדה, עם חברות שלה, בחדר היפה הזה.. ויחד עם כל זה, עדיין קיימת עמוק בפנים תחושה של אאוטסיידרית כזה, שייכת ולא שייכת....מתגעגעת מאד לאילת, לפינה שלי, לחברים שלי, - הביתה... זהו, עוד כמה שעות נוסעת חזרה. שבעה לעוד כמה חודשים מהעיר הגדולה והדוחקת הזו, הרעש, הלחות, כל אלה צורחים עלי לברך את המקום אני נמצאת בו. גם המקום הפיזי, וגם המקום בהחלמה, הרוחני, הנפשי... מאחלת לכולנו המשך יום קסום ולבן, של ניקיון פורה ואיכותי. אוהבים
 
../images/Emo12.gifרק להיום כמובן...

שישה חודשים ועשרים ושלושה ימי ניקיון, ולא שלושה עשר...
אוהבים
 
איך אפשר לשכוח...

רק בגלל זה אני אוהב לבוא לפה.מזכירים לי פה כל הזמן.. תצ'מעי משו נעמה, קראתי במגזין אנ.איי העולמי את פירוש ההצבעים במחזיקים על הכתום כתוב: תהיה אסיר תודה שאתה מקבל כאן בתוכנית את המחזיק הכתום ולא לובש את האוברול הכתום של האסירים בבתי הסוהר האמריקניים.. יום נקי ואיכותי לכולנו ועוד יוסיף ויתגלה אוהבים
 
למעלה