רק להבהיר משהו

חסויה6

New member
רק להבהיר משהו

כולכם לקחתם אותי בתור מישהי שחושבת שמי שיש לו טוראט=הוא מוגבל. זה ממש ממש לא נכון וזאת ממש לא הייתה הטענה שלי. לפי דעתי כל אחד יכול להתאהב ,יכול להגשים את החלומות שלו גם אם יש לו טוראט וגם אם לא. הטענה שלי הייתה שיש פה אנשים פשוט שגורמים לאנשים אחרים לחיות באשליות שהכל בסדר וזה פשוט לא נכון. אולי ניסחתי כך את המכתב שלי בגלל שלאחותי יש טוראט יחסית קשה.אולי יש פה אנשים שהטוראט שלהם פחות קשה ממה שיש לאחותי והם לא ראו את מה שאני רואה..כמובן שאני תמיד אהיה לצד אחותי ואני מאחלת לה מכל הלב שתתחתן ושתקים משפחה בעזרת ה' ושרק יהיה לה טוב.אין לכם מושג מה עברתי עם אחותי ואין לכם מושג כמה שגם אני סובלת..מה לא היה?הלכנו לפסיכולוג ביחד,לא דיברנו כמה חודשים,בכינו הרבה ועדיין-יש המון דברים שקשה לי לחיות איתם. תנסו גם להבין איך הסובבים אתכם מרגישים ושגם להם קשה. בכל מקרה,אני חושבת שטעיתי בכך שכתבתי את המשפט את "השטויות האלה".וגם,אני מבקשת סליחה אם גרמתי למישהו פה להיפגע. שבת שלום לכולכם.
 

ש ל י ק

New member
אני שמחה שאת מבהירה את

עמצך יותר, אבל עדיין לומר שאנחנו גורמים לאנשים אחרים לחיות באשליות זו אמרה ממש לא נכונה, מה שאנחנו כן עושים תמיד זה מספרים מהצד שלנו ואיך אנחנו מתנהגים לצד הטוראט ומשדרים אופטימיות שאנחנו בהחלט מאמינים בזה... ואני מאוד מבינה אותך באמת החיים לצד לוקה הם לא תמיד קלים ויכולים להרגיז ואף לגרום לקנאה כי האור בדר"כ מופנה כלפי אותו לוקה, אם זה מבחינת ריצות והוצאות כספיות לשיפור חייו של אותו אדם, יש לי שני בנים שאחד מהם לוקה והשני עדיין לא ידוע אם יש לו ADHD או טוראט בכל אופן האח שלא לוקה מרגיש מאוד מתוסכל מכל המצב ועדיין לא מקבל את העובדה שלאחיו יש קושי ולכן הוא מתנהג או מטקטק בצורה כזו. תרגישי טוב עם עצמך, זה טבעי שתרגישי כך ואני בטוחה שאת אחות נהדרת לאחותך.
 
חסויה 6קבלי חבוק לך ולאחות שלך

אני יודעת מה אתם עוברים זה לא קל זה מאוד קשה .כי לבן שלי עכשיו אני מודעת לזה יש לו טוראט מאוד קשה וגם אוסידי די קשה וקשב וריכוז די קשה ודילסקטיה בקיראה ובכתב וגם בעיות ריגשיות .אני אחרי אסיפת הורים לקחתי את זה מאוד קשה לא קל לנו לאחים שלו אני ובעלי ועוד יותר קשה לו מאוד חוץ מהכדורים נאלצית לתת לו רסקין להרגעה כי כבר נשברתי לא יוכלתי לראות אותו במצב הזה אני שולחת לכם חיבוק
 
חסויה, גם אני רוצה להבהיר שכל מה

שנאמר בזכות "החיים הרגילים" בא להדגיש שלמרות כל הקשיים (ויש קשיים , אף אחד לא מתעלם מהם) ניתן לחיות חיים מלאים : ללמוד (ולא משנה באיזו מסגרת) לעשות צבא\שירות לאומי ,ללמוד לימודי תואר\מקצוע, לחיות חיי זוגיות ולהקים משפחה. צריך רק לצאת מנקודת הנחה שזה אפשרי. אם שוקעים ברחמים עצמיים או רחמים על בן המשפחה הלוקה, בדר"כ הרחמים גורמים לנו לוותר להם, לבצע מטלות במקומם , לגרום להם לחשוב שיש בם שוני. אנחנו כבר יודעים שיש בם שוני , אין צורך "לחיות" ולהדגיש את השוני הזה ללא הרף. להיפך, אפשר להצניע את העובדה הזו כמה שיותר (לא להסתיר , חלילה). להתנהג איתם ואליהם כאחד האדם. להציב להם גבולות כשצריך, גם אם קשה , גם אם בשל כך נזיל דמעה בלילה. אבל רק כך אפשר "לחשל" ולהביא אותם למצב הכי קרוב "לנורמלי" שמוגדר ע"י החברה (אם כי מי באמת נורמלי ?) מדברייך אני יכולה לחוש ברחמים שאת חשה כלפי אחותך ואפילו כלפי עצמך , חבל, תנסי לשנות את הגישה , אף פעם לא מאוחר (פסיכולוג יוכל לעזור)....
 
למעלה