רק לאמא...
אולי לא ממש מתאים לפורום הזה, אבל בכל זאת אתכם אני מכירה אז אשאל פה. אוריה בן חודשיים וחצי ממש לא מוכן ללכת לאפחד חוץ ממני, כולל אבא שלו. בעקבות זה המצב בבית ממש מעורער שכן זה בא ע"ח הזמן שלי עם אחיו הגדול (שנה+10), כל פעילות שלי עם הגדול (אמבטיה, הרדמה) מלווה בצווחות איומות ברקע, אלא אם אוריה ישן. לא משנה מה האיש שלי עושה (מנשא, עגלה, כדור פיזיו', כסא נדנדה), הילד רוצה רק אותי וימשיך לצרוח עד שאבוא. אני מתוסכלת, כי אני מרגישה עול כבד על הכתפיים שלי ואני מאשימה את אישי ומוציאה עליו כעסים למרות שזו ממש לא אשמתו. אדם סובל כי כמעט אין לנו זמן של שנינו שהוא ברוגע ובנחת. אתמול לקחתי בייביסיטר ואבא, אדם ואני נסענו לבריכה לעשות לאדם כייף, אוריה לא הפסיק לצרוח והבייביסיטר אפילו הזעיקה חברה שמניקה שתנסה לתת לו ציצי, כמובן שהוא לא רצה והמשיך לצרוח עד שאני הגעתי וכעבור 5 דקות הוא נרדם בלי ציצי - כך שרעב זה לא מה שהפריע לו... למה הוא עושה את זה? ואיך שומרים על שלום בית במצב הזה? אשמח לשמוע את דעתכן ולקבל את עזרתכן.
אולי לא ממש מתאים לפורום הזה, אבל בכל זאת אתכם אני מכירה אז אשאל פה. אוריה בן חודשיים וחצי ממש לא מוכן ללכת לאפחד חוץ ממני, כולל אבא שלו. בעקבות זה המצב בבית ממש מעורער שכן זה בא ע"ח הזמן שלי עם אחיו הגדול (שנה+10), כל פעילות שלי עם הגדול (אמבטיה, הרדמה) מלווה בצווחות איומות ברקע, אלא אם אוריה ישן. לא משנה מה האיש שלי עושה (מנשא, עגלה, כדור פיזיו', כסא נדנדה), הילד רוצה רק אותי וימשיך לצרוח עד שאבוא. אני מתוסכלת, כי אני מרגישה עול כבד על הכתפיים שלי ואני מאשימה את אישי ומוציאה עליו כעסים למרות שזו ממש לא אשמתו. אדם סובל כי כמעט אין לנו זמן של שנינו שהוא ברוגע ובנחת. אתמול לקחתי בייביסיטר ואבא, אדם ואני נסענו לבריכה לעשות לאדם כייף, אוריה לא הפסיק לצרוח והבייביסיטר אפילו הזעיקה חברה שמניקה שתנסה לתת לו ציצי, כמובן שהוא לא רצה והמשיך לצרוח עד שאני הגעתי וכעבור 5 דקות הוא נרדם בלי ציצי - כך שרעב זה לא מה שהפריע לו... למה הוא עושה את זה? ואיך שומרים על שלום בית במצב הזה? אשמח לשמוע את דעתכן ולקבל את עזרתכן.
