רק חצי קנאית...
אני קנאית לידידים שלי. אם היו שואלים אותי- לא הייתי נותנת להם לעזוב אותי ככה... אבל עולם כמנהגו נוהג: אנשים מוצאים את בן זוגם (עד כמה שלי זה נראה אחד הדברים הכי קשיםעלי אדמות) וממשיכים הלאה... ומותירים אחריהם אחת. לב שבור אחד. ניסיתי לחשוב על זה, למה בעצם? למה לא לשמוח איתם? אז זהו... שזה כנראה בגלל שאני מקנאה באושר שלהם, או אולי שאני מקנאה בזאתי שהם מצאו... שהיא מקבלת אותם... אבל כואב כ"כ... שונאת לאבד חברים. וכן. זה כן הכרחי שהם יאבדו... אין מצב אחרת. מניסיון...
אני קנאית לידידים שלי. אם היו שואלים אותי- לא הייתי נותנת להם לעזוב אותי ככה... אבל עולם כמנהגו נוהג: אנשים מוצאים את בן זוגם (עד כמה שלי זה נראה אחד הדברים הכי קשיםעלי אדמות) וממשיכים הלאה... ומותירים אחריהם אחת. לב שבור אחד. ניסיתי לחשוב על זה, למה בעצם? למה לא לשמוח איתם? אז זהו... שזה כנראה בגלל שאני מקנאה באושר שלהם, או אולי שאני מקנאה בזאתי שהם מצאו... שהיא מקבלת אותם... אבל כואב כ"כ... שונאת לאבד חברים. וכן. זה כן הכרחי שהם יאבדו... אין מצב אחרת. מניסיון...