רק חצי קנאית...

[nuli82]

רק חצי קנאית...

אני קנאית לידידים שלי. אם היו שואלים אותי- לא הייתי נותנת להם לעזוב אותי ככה... אבל עולם כמנהגו נוהג: אנשים מוצאים את בן זוגם (עד כמה שלי זה נראה אחד הדברים הכי קשיםעלי אדמות) וממשיכים הלאה... ומותירים אחריהם אחת. לב שבור אחד. ניסיתי לחשוב על זה, למה בעצם? למה לא לשמוח איתם? אז זהו... שזה כנראה בגלל שאני מקנאה באושר שלהם, או אולי שאני מקנאה בזאתי שהם מצאו... שהיא מקבלת אותם... אבל כואב כ"כ... שונאת לאבד חברים. וכן. זה כן הכרחי שהם יאבדו... אין מצב אחרת. מניסיון...

 

[seeyou]

כפי שציינתי בתגובה שלי אחרת

זאת הרגשה של כולנו במידה שזה לא מוגזם. במקרה שלך הברירה היא בידיים שלך לב שבור אחד? אין שום סיבה הנראת לעין.. תפקידך,כאם, נשאר עד סוף החיים. תלוי בך בהמשך הקשר עם הילדים ובני זוגם. תתחילי לחיות את החיים שלך כפי שאת רוצה-יכולה במגבלות של המעמד. יוסי

 

[nuli82]

זה נשמע

כאילו אין לך ילדים וגם לעולם לא יהיו לך.

 

[seeyou]

מתנצל-מה שכתבתי הוא לא לעיניין!

 

[s h o o s h a]

קנאה

אולי במקום להשקיע את כל מרצך ומרבית זמנך בלקנא לידידיך ולקנא באושרם ולקנא בבנות/בני זוגם, מה שגוזל ממך אנרגיות כל כך רבות וטובות, אולי תשקיעי את כל אלו במציאת בן זוג אשר יגרום לך להיות מאושרת ולחוש כאילו היית מרכז העולם כולו? אולי במקום לקנא תתחילי לאהוב ולפרגן לאלו שסביבך ובדרך זו, סבורני, שתמצאי גם שיש כאלו שאוהבים ומפרגנים לך? ואם תלמדי לאהוב אחרים, תלמדי לקבל אהבה מאחרים, גם תביני שאין זה הכרחי לאבד את חבריך, זה בהחלט אינו כורח המציאות ויש דרכים אחרות, כאמור. ובמקום לקנא תתחילי להעריך ולאהוב אותך - "תאמר לעצמך שאתה טיפוס ייחודי והאמן בעצמך, כי אם לא תאמין בעצמך, יהיה קשה לאחרים להאמין בך." לא יותר עדיף?

 

[s h o o s h a]

אופס ...

יש לך כבר בן זוג ממנו את "מתה" להתגרש אז 'תשכחי' מתחילת דבריי בתגובתי אליך.

 

[nuli82]

לאהוב אחרים - סבבה.

הבעיה מתחילה בלקבל אהבה מאחרים. זה מתקשר אוטומטית לדימוי העצמי שלי אני מניחה.