רק המחשבות....

[דוVשה]

רק המחשבות....

עכשיו את נראת יותר טוב.... הפחדת אותנו לפני שהתעוררת... העיניים שלך נראו אטומות משהו... עכשיו יהייה בסדר. את אתנו כאן. את תאכלי, תעלי במשקל, את תשתי, יעלם לך הכל. את תמצאי עבודה ותחזרי עם כוחות מחודשים והכל יהייה בסדר. אנחנו אוהבים אותך ולא נתן לך ליפול יותר. אל תדאגי, אל תדאגי... אל... והיו כמה ימים שמצאתי את עצמי אחרי שהלכתי לאיבוד כ"כ הרבה זמן... והיו כמה ימים של שמחה, אישית שלי, בתוכי וחשבתי... חשבתי שמפה הדרך חזרה רק יכולה להיות קלה יותר, טובה יותר, חכמה יותר... ופתאום הלחץ הזה שוב.... חוסר תאבון וירידה במשקל... וכאבים. ודמעות ששוב באות, ואני... אני בכלל חושבת שזה טוב לבכות, חושבת דווקא שזה מצויין, אז למה אני מפחדת כ"כ? ורק תגידי מה את רוצה, רק תגידי ואנחנו נסדר. אבל אני ילדה גדולה, אני צריכה להתמודד... גם כשאני רחוקה, גם אם קשה לי ומחשבות של פעם שוב עולות בראש... וזה בנאלי כבר להגיד , לא כל שכן לחשוב, שאני רק רוצה כבר שהכל יסתיים. וזה מייאש כבר להתחיל לחשוב על צעדים שצריכים לעשות הלאה... והכי מפחיד זה לחזור בחזרה אחורה אחרי שהייתה כבר התקדמות... התקדמות שכ"כ רציתי, כ"כ חיכיתי, כ"כ.... ואומרים שהכל תלוי בגישה ואופטימיות היא כמו כוכב שיזרח ויעשה הכל קצת יותר טוב ואז לאט לאט הכל יסתדר... ויש לי כוכב. כן יש לי... מלאך. והכל זה רק מחשבות. חוסר תאבון... ירידה במשקל... חוסר שינה... כאבים... הכל זה רק מחשבות שאני משום מה לא מצליחה לשנות... ופחד שוב מתחיל לזחול בורידים שלי... וחוסר אונים ושליטה של מישהו אחר על החיים שלי , כאילו הספיק לי ואני שוב רוצה להעלם לי לאיפשהו עד שיהייה בסדר ואוכל לחזור... ואני כ"כ לא רוצה. וכ"כ יודעת שאלו רק מחשבות. כי ראיתי שהיה בסדר לכמה ימים, וראיתי שכן אכלתי וכן שתיתי וכן הצלחתי לישון... וראיתי שמצאתי את עצמי לזמן מסויים והיה לי טוב... ואני לא רוצה לתת לעצמי ליפול שוב, לא רוצה. ולא יודעת מה לעשות... ואולי... זה פשוט רק מחשבות שיעלמו כמו שבאו והכל יהייה בסדר...

 

[מיכל..~]

../images/Emo20.gif..

קראתי את זה כבר אתמול, כמה פעמים..וגם היום זאת הפעם ה3 שלי בערך.. וחשבתי וכל כך רציתי שיהיה לי משהו להגיד.. ומה שנותר לי זה רק...יהיה בסדר..מקווה..

ומצטערת על התגובה...כה זה שמילים נכנסות לי עמוק..זה קצת מפריע:/

 

[רותי ב.]

עצוב לקרוא שככה שוב,

אחרי ימים של תקוות, שרק געגועים מפריעים שנתך, והרבה דיברנו עוד קודם על להתמודד ועל לברוח, ועל מה עדיף ומתי, ועל הזדמנויות שאולי, ועכשיו שוב, וקשה כך, כשאין עוד המון מילים בקנה, וכשקצת חונק, ולכאורה עוד מעט צריך להיות הכי שווה, שוב ביחד, ומחשבות של תקווה, וביחד זה תמיד מרגיש קל יותר כנגד משברים שכאלה ואחרים, וביחד מרגיש חזק יותר, חסון, ועוד מעט ביחד, עוד קצת. והלוואי הלוואי שרק מחשבות אלו, שייעלמו, כמו שכתבת, באותו הרף ששבו ושיבשו לך, או אפילו מהר יותר, וששוב תמצאי את עצמך. ושיהיה טוב.

ועוד.