רק היום ארפה מהכעס

[אוריאל מעוז]

רק היום ארפה מהכעס

עז א-דין שהיל מוחמד אל מצרי בן עשרים ושתיים התאבד ועלה השמימה אל שבעים הבתולות המחכות לו בגן העדן. יחד עימו לקח חמש עשרה נשמות טהורות וזכות. כל כך הרבה שנאה הניאה אותו, שנאה עזה שסנוורה את נשמתו. כל ה"שבעה" עשיתי מדיטצית כעס. ישבתי ועצמתי את עיניי ואמרתי את שמו דימיינתי את תמונתו (שראיתי בעיתון). נשמתי נשימות עמוקות שאספו את כל הכעס שבי. בנשיפה שלחתי אליו תוך כדי דימיון את כל רעל הכעס שלי. דימיינתי אותו מסתובב משופד על עמוד שווארמה גדול, קילפתי את עורו בעודו חי והשלכתי אותו לים המלח, דימיינתי שבעים בתולות שבאות אליו ומתחלפות בשדים המתעללים בו. אך חזרתי וקראתי: רק היום ארפה מהכעס. ובמסכת אבות פרק ב´ משנה י´ : ואל תהי נוח לכעוס. קהלת פרק ז´ פסוק ט´ : אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח. מסכת נדרים כ"ב: כל הכועס, כל מיני פורענויות של גהינום שולטין בו... ועוד: כל הכועס אין שכינה חשובה כנגדו ומשכח תלמודו ומוסיף טיפשות וידוע כי עוונותיו מרובים מזכויותיו. משלי פרק כט´ פסוק כב´: ובעל חימה - רב פשע. מסכת שבת ק"ה: המקרע את בגדיו והמפזר מעותיו והמשבר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. מסכת פסחים ס"ו: כל הכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו. ובזוהר הקדוש פרשת תצווה סעיף נ"ה: כל הכועס מחליף את נשמתו הקדושה בסיטרא אחרא (בכוח האחר כלומר השטן). אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות! (רבי נחמן) היום אני חושב אחרת. חזרתי ל"רק היום ארפא מהכעס" היום אני יודע שנשמתו התחברה לאור והוא מבין את גודל טעותו ומחשבתו המעוותת. אפילו פרעה נאמר עליו שלפני שטבע בים סוף אמר : מי כמוכה באלים יהוה מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא. (גם כאן תהילה מופיעה בפסוק). לכן מהיום אשנן משפט זה: הריני מוחל וסולח לעז א-דין שהיל אל מצרי על שהכעיס והכאיב ופגע בי ובאנשים חפים מפשע. אלוהים רחם על נשמתו ונשמת האחרים שכמותו. אלוהים דיין האמת תן לי את האומץ והכוח לראות את האמת. אור וטוב אוריאל מעוז

 

[נפתלי שגב]

חולק עליך

הודעתך מכילה תוכן עמוק אך עדיין לא הגלידו הפצעים וסליחה לא תינתן לעם ניבזה זה כהוא אחד או ככל אחד לחוד לא נדע נחת עד היום בא עם זה יכחד מעל אדמה קדושה זו שבה אנו נימצאים מנפתלי שגב

 

[אוריאל מעוז]

אחי היקר ../images/Emo24.gif

ברוך הבא לפורום. אתה צודק בכמה דברים: ראשית נכון הפצע לא הגליד וכאבנו על אובדן אחותינו ילווה אותי ואותך כל ימי חיינו. ושנית על שלא נדע נחת על אדמת הקודש עד שהנבואה המקראית תתגשם. אבל... וכאן בא האבל: הסליחה נועדה להוריד מאיתנו מטען רגשי עמוק. כעס היא אנרגיה, וכעס כאנרגיה מצריכה שימוש בכוחותינו הדלים. בימים קשים כמו שאנו עוברים מאז שאיבדנו את אחותינו יש לנו צורך בהפניית כוחותינו לכיוונים חיוביים ולא הרסניים. זכור את המשפט: להתעצבן פירושו להאשים את עצמך על טימטומם של אחרים. לא אני ולא אתה אחראים על הירצחה של תהילה בידי בן העוולה הזה ובטוחני שבורא עולם נתן לשטן להשתעשע עם נשמתו ואני לא רוצה שהאנרגיה של כעסי ותחליף את כעסו של בורא עולם - זה יהיה פרס לרוצח ולשולחיו. את האנרגיה שבי אני רוצה להפנות לכיווני החיים. לדאוג לאחותינו, ולדאוג למשפחה, לחבק ולאהוב כמה שיותר כי שנינו יודעים מהי כוחה של אהבה וראינו זאת שנינו בשבעה יחד עם כל המשפחה. אינני רוצה שבמוחי ישב גם המחבל כי ביושבו שם הוא קיים וברגע שאני אסלח אני גם אשכח, וברגע שישכח ימחה שמו מעל פני האדמה. תהילה היתה תמיד מלאה שמחת חיים ואני בטוח שהיא לא היתה רוצה שמשפחתה תהיה אכולת זעם ותסכול, שנאה וכעס אלא ממשיכה עם הכאב והזיכרון לבנות חיים טובים ומאושרים מלאי סיפוק ואהבה. אחי, תן לאלוהים את אשר לאלוהים - דיין האמת. ולנו נותר לתהות ולשאול עד קץ הימים. אור וטוב אוריאל מעוז נ.ב. נפתלי, אני שמח שאתה כותב כאן ואתה מוזמן לכתוב גם בעתיד לגבי רגשותיך וזווית הראיה שלך לגבי אובדן תהילה ואני מקווה שנמצא יחד את הדרך אל האושר. אוריאל מעוז

 

[נפתלי שגב]

אחיך

אמנם פעם ראשונה שלי כאן פשוט שהינו ביחד בשיבעה אמרת לנו שיש את הפורום שלך וכך הגעתי לכאן למרות שאני לא מבין ברייקי הגעתי לפה וכך גם לאתר של תהילה (קדיש) שאמנם הוא כרגע קטן אבל אני מקווה שיגדל (אפילו הספקתי לירשום כמה מילים) אז היה שלום אחי ושמור על קשר

 

[נועם2]

נפתלי,אולי כדאי להשאיר לקב"ה את

ההחלטה איזה עם להשמיד ואיזה לא. הרי הוא יצר והוא יחליט מה יהיה הלאה ולא אתה או אני.לאברהם נאמר "אתן את זרעך לגוי גדול. גם ישמעל הוא זרעו של אברהם.כל בני האדם נבראו בצלם ע"י אלוהים ואם צריך להשמיד עם ,מי אנחנו שנחליט. ולך אוריאל ,חזק ואמץ. גישה כמו שלך באמת מראה על אחד משכמו ומעלה.

 

[דוד היחיד]

נקודה למחשבה

שלום "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות! (רבי נחמן). והנקודה : רק על תשכח למחות את זכר עמלק כשאתה ממקם את עצמך , עמלק שמסביבך ובתוככי מחשבותיך , וזה בגדול ההבדל בין מחילה וסליחה ללא מידה (נצרות) לבין מחילה וסליחה בעוד הזיכרון ומשמעותו בין עיניך ועל ידך , וכדברי אם כל הנביאים (דבורה הנביאה -הלוחשת באוזנו של שלמה בעניין מלכת שווא), "מני אפרים (נצרות)שרשם בעמלק .....ושרי(אשת אברהם)ביששכר עם-דבורה ויששכר כן ברק בעמק" להראות ששכר בעתיד הדובר הוא כמעשה במחשבה תחילה , שהוא הברק בעמק , שהעמק הוא העולם המעוצב (עמק + ל= עמלק )אליו הפנימיות , כאשר הפנימיות 9.5 שבטים והחיצוניות 2.5 שבטים , ושילוב משה(הפנימיות )דרך עצמות יוסף (הגופה היחידה במעמד הר סיני) (העמק-הגשמי ) בא בחציו הפנימי ,כחצי שבט מנשה ושאר 9 השבטים , והחיצוני כחצי מנשה + ראובן וגד , ומיקום המחשבה מחייב את מחיית זכר עמלק . בתוכך והחוצה דהיינו שבט אפרים (שרש עמלק)היושב בין ה- 9.5 שבטים , שהוא מציג לך את תמונת עמלק בעולם . ואז תוכל להפוך את האז "אז ירד שריד לאדירים עם ה´ ירד-לי בגבורים"(שירת דבורה) ל-אז ישיר משה ובני ישראל . נקודה למחשבה ומיקומה . דוד

 

[אוריאל מעוז]

אין תגובה!

 

[נועם2]

מהיכן אתה יודע שהפלשתינאים הם עמלק

אולי הם צאצאי ישמעל בנו של אברהם?אלוהים ברך את הגר והבטיח גם לה שבנה יהיה לגוי גדול.כדאי שנשאיר לקב"ה שיחליט מי יושמד ומי לא.מה שחשוב ,שנתנהג כבני אדם לכל יצירי הבריאה.אויב הקם להרגך, השקם והורגו.אבל חלק גדול מהם מעונין בדיוק כמונו,לחיות בשלווה ולהביא לחם למשפחתו ואותם ערבים,הם ברואי הקב"ה בדיוק כמונו ורק הוא יחליט על גורלם.

 

[דוד היחיד]

איך לקרוא לילד בשמו

שלום ההבטחה להגר וישמאל אינה על שום חלק מארץ ישראל , גם כשנכתב ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים , נכתב "יקרא" ולא נכתב "יהיה" , היבט שנועד להדגיש את יחסיות התפישות והקיום לעומת המהות עצמה , במהות עצמה בארץ ישראל אין לאף אחד חלק , חוץ מהיהודים . בהצצה קלה להיבטים הרוחניים , השילוב של האותיות והמהות "עשו" +"ישמעאל" מציג היבט קיומי המקיף (מ)את התודעה ככוונות (כ) המודעות המשתנה (ה) התוצאה הרוחנית היא פועל גשמי הנקרא "מכה" כאשר היבט המכה כמו מכות מצריים , עומד לעומת התודעה כהיבט אינטראקטיבי דהיינו כהיבט פעיל (א) של יחסיות (י)הסובבת (ס) לעומת העולם המעוצב (ל) כמרחבי היחסיות (ם) (=איסלם), ה-מכה בפורמט האיסלם מיוצגת בעולם (ע) כהיבט המקיף (מ)את תודעת העולם המעוצב (ל) לעומת התחלפות העולם (ק) שבו תודעתך צופה , דהיינו השילוב הנ"ל מלמד על אינטראקטיביות לעומת תודעתך המשתנה ותפישתותיה המגולמות בהיבט הנקרא עמלק , שאיפיונו הוא של כוונותיך (כ) המגולמות כפעילות (א) הנברא (ב) לעומת מודעות המשתנה (ה) , התוצאה היא שהמכות הנובעות מהפרשי תפישת העם היהודי את הקיום , מולידות היבט אינטראקטיבי נגדי הנקרא עמלק , הפועל כהיבט איסלמי מה-"כאבה" ב-"מכה" . ובכדי לצאת מתפישתך הארעית את הקיום ולהיות מאוחד באמת התפישתית קיומית שמעל להיבט האניטראקטיבי העויין , יש מידור של אינטראקציה לרמות קיום ותובנה שונות , דהיינו כיצד לחיות שמכות מצריים או היבטי הביניים לא יפלו עליך , חוקי משחק הקיום . ובכל רמה היה טוב לב ואהבת לרעך כמוך , ומנגד הבא להורגך השקם להורגו , בשילוב כל הרמות כשאנו באחדות , אין דבר היכול לעמוד מולינו . וכך תגלה שזה כבר פועל באופן הנכון , ויש דין ויש דיין , רק שבתוך המורכבות הזו , שכחת את קיומך הרב שכבתי , בתוך היום האחד של הבריאה , שמגולם בריבוי היבטים וימים . ואולי נפלת לאיזה מחשבה ארעית בתור האמת , כיצד אנו אמורים לנהוג . דוד

 

[תמוזB]

אין כזו זכות

להרפות מהכעס. מותר לך באופן אישי לא לכעוס, מותר לך להשלים עם גזירת רבון העולמים, אך אין לאף אחד זכות להרפות מהכעס המוסרי על חסרי הצלם שהורגים ובעיקר אלה שהורגים אנשים חפים מפשע. הכעס צריך להזכיר לנו מי עומד מולנו ומי רוצה להשמידנו ואין לאיש זכות לשכוח את זה. לדעתי, אחת הבעיות של עמנו בתקופה האחרונה היא בדיוק בעיה זו של שכחה או של אי ידיעה. באותה מידה, אף אחד מה"מנהיגים" אינו יודע את הכאב מידיעה אישית (חוץ מהרב יצחק לוי מהמפד"ל) ולכן אף אחד מהם אינו מסוגל להבין את מה שעומד מולנו. מנהיגינו מסתובבים מוגנים ומאובטחים, לא מתערבבים ב"המון" וחסר להם אותו כעס שיזכיר להם כל הזמן שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

 

[ג.]

שלום תמוזB

1. היה הרבה יותר נעים אתם היית מוסיך את המלה (לדעתי) - יש גם דבר שנקרא תרבות שיחה... 2. זכות היא משהו שאתה יכול לממש אם אין חוק שאוסר אותה - ואין כזה. 3. יש בעולם עוד תרבויות (לטעמי - נאורות), שדוגלות באי לחימה - דוגמת הטיבטים והן מהמלמדות אותנו על ההרפייה מהכעס. 4. אין כל אלו שוללים את הרשות הניתנת לכל עם לעמוד על קיומו, אך לחימה מתוך כעס אינה הדרך... כך שוכחים את המטרות ומאבדים את הכיוון.

 

[מרלן1]

כעס...

אני מצטרפת חדשה, מטפלת ונהנית מהאתר. אוריאל, אני לא מכירה אותך, אבל מהעיון באתר, אתה אדם גדול. פשוט גדול.אני נהנתי מכל מילה שכתבת, ואני קוראת באתר שלך כחודש. אני לא יודעת להעריך את מה שעובר עליך. אני מתפללת שלא תדע יותר צער. אני לא מבינה את משמעות ה "וויתור על הכעס". כעס זה רגש. רגש זו אנרגיה. אנרגיה צריכה לבוא לידי ביטוי. אי אפשר לדכא אותה. הכעס צריך לעבור עיבוד מסויים על מנת שנוכל להתחיל תהליך של סליחה. אני עברתי חוויה קשה, בטוח לא בקנה מידה שלך, אבל עבורי הייתה קשה. בכל קורסי המודעות למיניהם הסבירו לי שאני צריכה לסלוח. הרגשתי שאני לא רוצה לסלוח, פשוט לא יכולה, עד שבאה מורה גדולה שאמרה לי שעל מנת לסלוח, אני צריכה לפרק את הכעס. פירוק הכעס הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הסליחה. כאן הרגשתי שקבלתי תשובה. במקרה הזה, אני לא יודעת איך אפשר לעשות את זה. אולי עוד מקודם לדבר על זה. בכל מקרה אוריאל, כמו המון אנשים, הייתי איתך בכל אורך הדרך דרך הפורום. פשוט מפאת גודל הסיטואציה, לא העזתי להשמיע קול. נדמתי.

 

[אוריאל מעוז]

ברוכה הבאה לפורום... ../images/Emo13.gif

תודה על המחמאות

מס´ אנשים כתבו לי ש"מותר לי לכעוס" או "אם לא תכעס ותוציא את הכעס זה יפגע בי ויצא במקום אחר" אבל אני באמת כבר לא מרגיש כעס. במשך שלושה ימים עשיתי מדיטצית כעס שבו עשיתי בדימיוני שמות במחבל המתאבד ואז מה? בואי ננתח את העניין מכל הזוויות האפשריות: אם אין כלום אחרי המוות (לפי האתאיסטים) אז מה זה עוזר לכעוס על כלום או על משהו שאיננו? ואם יש משהו אחרי המוות ובאמת מגיעים לפני בורא עולם לדין וחשבון? הרי כל מעשינו ומחשבותינו הינם אנרגיה ולכן כעסנו מגיע גם לשם לחיים מעבר. והסנגור שלו יכול להשתמש בזה להתחמק מעונשו של אלוהים בטענה ש"תראה מה אוריאל עושה לו משם אז תרחם עליו ותקל בעונשו". אז אישית אני מעדיף את עונשו של אלוהים כי אני בטוח שהוא יהיה יותר קשה מהעונש הכי אכזרי שאני יכול לחשוב עליו. כתוב ב"שער הגיגולים" של הארי הקדוש שהעונש הכי קשה הוא גילגול בקילוח המים. כלומר שנשמתו נולדת בראש הקילוח ומתנפצת על הסלעים וחוזר חלילה. הדבר היחיד שמשחרר את נשמת המתגלגל בקילוח המים הוא נטילת ידיים מאותם מים (זהו סוד נטילת ידיים - לשחרר נשמות) אני מקווה שאותו עז-אדין שהיל מוחד אל מצרי מתגלגל לו באיזה מפל נידח שכף אדם לא דרכה שם. והסיכוי שיהודי יחליט לעשות נטילת ידיים דווקא שם קלוש ביותר... אני לא מחפש לדכא את רגשותי אלא להפך, אני משתף אתכם ואת הסובבים אותי בכל תחושותי. אני מאוד מתגעגע לאחותי וכואב לי שלא אראה אותה שוב בגוף אנושי פיזי. חסר לי מאוד החיבוק שלה. אך הכעס איננו כי אני יודע שאדם מתחנן את ימיו לפני בואו בגילגול וזאת היתה החלטה שלה ללכת ואני לא יכול למנוע זאת. למה הלכה בצורה הזו? לאלוהים ולתהילה הפתרונים. למה אני הייתי צריך לחוות זאת? אני עדיין מחפש ושואל ומקווה שאקבל תשובה ביום מן הימים. כדברי הפסוק "תבענה שפתי תהילה כי תלמדני חוקיך" תהילים קי"ט. אור וטוב אוריאל מעוז

 

[תמוזB]

בודאי שזו דעתי

הרי אף אחד לא מצפה שאכתוב את דעתו של מישהו אחר.

 

[אוריאל מעוז]

אין קשר בין מחילתי למתאבד

לבין זכות ההגנה העצמית השמורה על פי התורה הבא להורגך השכם להורגו. המחילה נועדה לשחרר אותי מלעלות את זכרו שוב ושוב להחזיר אותי למעגל קסמים. ובחרת בחיים נאמר בתורה וכך אני בוחר. לא הוא ולא מחבל אחר ימנע ממני לחיות את חיי באושר, בשמחה, ובשלום. ואם אדם ינסה לקטוע את רצף החיים יש למנוע ממנו בכל מחיר. ואני חושב שלהלחם מול אוייב צריך חוכמה וכאשר הכעס מעוור אותך חוכמתך מסתלקת ממך. ראה מקורות בהודעה הקודמת. ואם עלי לבחור בין חוכמה לכעס אני מעדיף חוכמה. אור וטוב אוריאל מעוז